עזרה דחופה
אבא שלי בן 75 אובחון כחולה אלצהיימר לפני מס' חודשים,למרות ש'הסימנים' החלו כבר לפני כשנתיים. שללו לו את הרישיון בגלל שהוא הפך להיות מסוכן בנהיגה.הוא לא קישר בין עניין זה לבין המחלה יש לו שיפוט לקוי שבין היתר בא לידי בטוי בחוסר יכולת להבין כל מה שקשור בכסף. הוא מפזר כספים בצורה לא הגיונית,תרם כבר עשרות אלפי שקלים לבית הכנסת(הוא דתי),ממן טיפול שיניים לכל מיני 'חברים',קונה לעצמו אין ספור חליפות,והיריעה קצרה מלתאר את כל הקניות. יש לציין שכל חייו הוא חסך לעצמו שקל לשקל לפנסיה בהיותו עצמאי זעיר,כדי לא להיות תלוי באף אחד. הוא טוען שמדובר בכסף קטן.והיד עוד נטויה.אמא שלי ביטלה לו את הויזה ונותנת לו מזומן וכל נסיונות השיכנועים שלה שמסעות הביזבוזים שלו הם לא מידתיים ,ניתקלים בחוסר הבנה ,בליגלוג ובזילזול מצידו. כמובן שהמתח בבית גדול ואמא ואנחנו כבר עובדי עצות. על פי המלצה של רופאים הוגשה בקשה לאפוטרופסות ,אבל זה לוקח זמן. בשבועות האחרונים המצב ממש מיתדרדר מיום ליום. הוא הודיע שהוא רוצה להיתגרש (חיים ביחד כבר קרוב ל-50 שנה)הפך להיות מאוד עצבני,ולדעתי לא רחוק היום שהוא גם ירים עליה יד.מיותר לציין שכיום הוא לא מסוגל להיסתדר לבד. אנו הילדים ניסינו לדבר אל ליבו -הנושא של המחלה לא עלה למרות שגם אמא שלו וחלק מאחיו היו גם כן חולים באלצהיימר.לא רצינו לגרום לו צער ולספר לו שהוא חולה. כיום אנו מרגישים שהגיעו מים עד נפש. השאלה שלי היא האם יש טעם להגיד לו שכל ההיתנהגות שלו היא כתוצאה מהמחלה בצורה אמפאטית,כמובן, כי אנחנו אוהבים אותו ודואגים לו ולרווחתו. יש לציין שיש לו הרבה רגעי צלילות וכאילו נידמה שיש עם מי לדבר. אתם חושבים שזה יעזור? אנחנו( ילדיו) פשוט אובדי עצות.הוא לא מוכן לשתף פעולה בשום עניין ועם שום רופא. גם כשלקחנו אותו לנוירולוגים ול-CT ראש זה היה באמתלות שונות. תודה מראש על העזרה.
אבא שלי בן 75 אובחון כחולה אלצהיימר לפני מס' חודשים,למרות ש'הסימנים' החלו כבר לפני כשנתיים. שללו לו את הרישיון בגלל שהוא הפך להיות מסוכן בנהיגה.הוא לא קישר בין עניין זה לבין המחלה יש לו שיפוט לקוי שבין היתר בא לידי בטוי בחוסר יכולת להבין כל מה שקשור בכסף. הוא מפזר כספים בצורה לא הגיונית,תרם כבר עשרות אלפי שקלים לבית הכנסת(הוא דתי),ממן טיפול שיניים לכל מיני 'חברים',קונה לעצמו אין ספור חליפות,והיריעה קצרה מלתאר את כל הקניות. יש לציין שכל חייו הוא חסך לעצמו שקל לשקל לפנסיה בהיותו עצמאי זעיר,כדי לא להיות תלוי באף אחד. הוא טוען שמדובר בכסף קטן.והיד עוד נטויה.אמא שלי ביטלה לו את הויזה ונותנת לו מזומן וכל נסיונות השיכנועים שלה שמסעות הביזבוזים שלו הם לא מידתיים ,ניתקלים בחוסר הבנה ,בליגלוג ובזילזול מצידו. כמובן שהמתח בבית גדול ואמא ואנחנו כבר עובדי עצות. על פי המלצה של רופאים הוגשה בקשה לאפוטרופסות ,אבל זה לוקח זמן. בשבועות האחרונים המצב ממש מיתדרדר מיום ליום. הוא הודיע שהוא רוצה להיתגרש (חיים ביחד כבר קרוב ל-50 שנה)הפך להיות מאוד עצבני,ולדעתי לא רחוק היום שהוא גם ירים עליה יד.מיותר לציין שכיום הוא לא מסוגל להיסתדר לבד. אנו הילדים ניסינו לדבר אל ליבו -הנושא של המחלה לא עלה למרות שגם אמא שלו וחלק מאחיו היו גם כן חולים באלצהיימר.לא רצינו לגרום לו צער ולספר לו שהוא חולה. כיום אנו מרגישים שהגיעו מים עד נפש. השאלה שלי היא האם יש טעם להגיד לו שכל ההיתנהגות שלו היא כתוצאה מהמחלה בצורה אמפאטית,כמובן, כי אנחנו אוהבים אותו ודואגים לו ולרווחתו. יש לציין שיש לו הרבה רגעי צלילות וכאילו נידמה שיש עם מי לדבר. אתם חושבים שזה יעזור? אנחנו( ילדיו) פשוט אובדי עצות.הוא לא מוכן לשתף פעולה בשום עניין ועם שום רופא. גם כשלקחנו אותו לנוירולוגים ול-CT ראש זה היה באמתלות שונות. תודה מראש על העזרה.
) ותרשי לי להיות רעה ולומר לך שאתם רק בתחילת הדרך. ולכן כדאי מאד שתצטיידו בהמון המון סבלנות ותמיד תצפי להכי גרוע. מקסימום תופתעי לטובה... וכמובן שאנו פה בשבילך.