-בעזרתך אבא-
אביחי, אתה צריך את זה לחידון התנ"ך של המועצה, נכון? יש לך מזל שפרשתי, אחרת לא הייתי אומרת לך!
אבר מן החי: אבר או בשר שנחתך מבהמה וחיה, בעודה בחייה, אסור באכילה (גם אם שחטו אח"כ את הבהמה כדין). מצווה נו נאמרה כבר לפני מתן תורה לנח ובניו, והיא משבע מצוות בני נח.
אומות העולם: כל האומות נבראו בכדי לסייע לעמ"י בתפקידם להאיר את העולם באור התורה. גם להם נתן הקב"ה שבע מצוות, וכל המקיימן הרי הוא מחסידי אומות העולם ויש לו חלק לעולם הבא.
אמן: מילה הנאמרת לאחר סיום שמיעת ברכה שבירך אדם אחר וכן בסיום קטעי "קדיש" ו"חזרת הש"ץ". פירושה: אמת (או: יהי רצון שיתקיים), ויש בה ראשי תיבות של המילים אל מלך נאמן. אמרו חז"ל: "גדול העונה אמן יותר מן המברך".
בורא העולם: הקב"ה הוא בורא העולם, אינו מוגדר בגדרי זמן (היה הווה ויהיה - כאחד.) שהרי, הוא ברא את הזמן. כמ"כ אין הוא מוגדר בגדרי המקום, "הוא מקומו (בוראו) של עולם ואין העולם מקומו". הוא אינו מורכב מכמה ענינים, ומופשט מכל גדר ותואר, גשמי או רוחני. אין שום נברא מהתחתונים או גם מהעליונים ביותר, שיוכל להשיג את מהותו של הבורא.
בחירה חופשית: "הכל בידי שמיים חוץ מיראת שמיים". יסוד כל התורה והמצוות הוא, שמעשי האדם בכל הנוגע לענינים שעליהם נצטווה אינם מוכתבים מלמעלה. לכל יהודי נתן הקב"ה את האפשרות לבחור בין הטוב לרע, להתגבר על יצרו וללכת בדרך הטובה, ולכן ניתן לדרוש מכל יהודי שיקיים תורה ומצוות וינהג בצדק וביושר. ומאחר שהדבר תלוי בבחירתו, על כן, כשבוחר בטוב מגיע לו שכר, וכשבוחר ח"ו ברע - עליו ליתן את הדין.
בנין הורדוס: בשנת ג'תשמ"ב החל המלך הורדוס לשפץ וליפות את ביהמ"ק השני ולאחר 8 שנים סיים את המלאכה. כל זמן הבנייה היה נס שלא ירד גשם ביום - אלא רק בלילה.
גוג ומגוג: בנבואת יחזקאל בתנ"ך נאמרהכי בתחילת ימי התגלות המשיח יבואו נכרים מארץ מגוג הנמצא בצפון ובראשם מלכם - גוג, ויערכו מלחמות כבדות בסמוך לא"י. במלחמה זו יעזור ה' לעמ"י בניסים גלויים וכבירים, וע"י כך יתגדל ויתקדש שם ה' בעולם כולו.
גיהנום: אחד מן הדרכים בהם נטהרת הנשמה, ע"י יסורים רוחניים קשים, מהזוהמה שדבקה בה בהיותה בעולם הזה. ע"י הטהרה בגיהנום נעשית הנשמה מוכשרת להיכנס לגן עדן.
גלות וגאול: "מפני חטאינו גלינו מארצנו". מאז חורבן בית המקדש נמצא עמ"י בגלות. בזמן הגלות אין מעלת עמ"י ניכרת אצל אומות העולם, היצר הרע מתגבר וכוחות הרשע שולטים בעולם. חז"ל הבטיחו לנו: "ישראל עושים תשובה ומיד הם נגאלים", ועל זה מתפללים 3 פעמים ביום: "את צמח דוד עבדך מהרה תצמיח", שהקב"ה יביא ויגלה את המלך מבית דוד.
הזכרת נשמות: (יזכור) ביוהכ"פ, בש"ע, בשביעי של פסח ובחג השבועות, נוהגים בקהילות האשכנזיות להזכיר לאחר קריאת התורה את נשמותיהם של ההורים ומתפללים לעילוי נשמתם. בשעת אמירת "יזכור", יוצאים מבית הכנסת כל אלו שיש להם הורים.
השגחה פרטית: אף על פי שהקב"ה הוא רם ונישא, עם זאת הרי הוא משגיח בעין פקוחה ומנהיג את כל פרטי הנבראים ואת כל מעשיהם הנעשים בעולם כולו, בדומם, בצומח ובחי. וכמו שכתוב: "המגביהי לשבת - המשפילי לראות בשמיים ובארץ". יוצא איפוא שאין שום מקרה בעולם.
ותיקין: אנשים שמהדרים במצוות משתדלים להתפלל שחרים לפנות בוקר, באופן שקוראים קריאת שמע קודם זריחת השמש, ומיד עם הזריחה "הנץ החמה" מתחילים תפילת שמו"ע.
זכירת עמלק: עמלק היה נכדו של עשיו הרשע וזרעו היה העם הראשון שבא להילחם בישראל ביציאתם ממצרים. התורה ציותה למחות את זיכרו, ושלא להשאיר ממנו איש או אישה וכו'. על כן נצטוינו גם לזכור את רשעותו ואת מעשיו הרעים, ולכן קוראים בתורה בשבת שלפני פורים (שבת זכור) את מצוות זכירת מעשה עמלק.
חילול ה': מי שבא לידי נסיון בדבר עבודה זרה, גילוי עריות או שפיכות דמים שחייב למסור את נפשו, ולא עמד בנסיון, וכן העובר עבירה במזיד להכעיס, הרי אלו מחללים את ה'. וכן יהודי שעושה מעשה שאינו ראוי, אומרים הבריות: "ראו את התנהגותו הרעה של היהודי", ובכך מתחלל שמו של הקב"ה.
חסד של אמת: חסד שגומלים עם הנפטר. חסד זה נקרא כך כי איןלצפות מן הנפטר לתשלום או לגמול עבור החסד שעושים עימו.מצוות עשה מדרבן להתעסק בכל צרכי הקבורה.
חרדם דרבנו גרשום: רבנו גרשום מאור הגולה תיקן תקנות חשובות, אשר להן תוקף של חרם (-איסור חמור). בין התקנות שתיקן: א. שלא לקרוא מכתב סגור המיועד לאדם אחר. ב. שלא לבייש בעלי תשובה במעשיהם בעבר. ג. שלא ישא גבר 2 נשים. ד. שלא יגרש גבר את אשתו נגד רצונה.
יבום: אם אדם נפטר בלי להשאיר ילדים, חייב אחיו לשאת לאשה את האלמנה כדי להמשיך את נישואי אחיו. למעשה אין היום את מצוות היבום.
כלאיים: התורה אסרה עירוב של שני מינים יחד, (אולם מה שנולד וגדל מעירוב זה מותר בהנאה, חוץ מכלאי הכרם שגם מה שגדל מהעירוב נאסר). קיימים 5 סוגי כלאיים: כלאי בהמה, כלאי זרעים, כלאי אילנות, כלאי הכרם, כלאי בגדים.
כתובה: שטר התחייבות חתום ע"י שני עדים, שמוסר החתן לכלה בעת הנישואין ובו מפרט את חובותיו כלפיה בעת חיהם המשותפים, ואת מה שתקבל האישה מנכסיו במקרה שימות או שיגרשנה.
לשון הרע: בתוך הלאו של "לא תלך רכיל" כלול עוון גדול יותר מרכילות והוא לשון הרע. זאת כשאדם מספר בגנותו של חברו, אפילו אם הדברים אמיתיים. וכשם שאסור לדבר לשון הרע, כך אסור לשומעו, וכל שכן לקבלו (-להראות שמאמין לסיפורו). חז"ל אומרים שהמספר לשון הרע כאילו כופר בעיקר. ועוד אמרו חכמים: שלושה לשון הרע הורגת: את האומרו, את המקבלו, ואת מי שמדברים עליו. מי שרגיל לדבר לשון הרע נקרא "בעל לשון הרע"
טוב, אביחי, אני אמשיך פעם אחרת, מקווה שעזרתי לבנתיים. המון בהצלחה!!! אה, ואת ההגדרות המלאות, עם כל מה שצינזרתי מכמה סיבות, אתה יכול למצוא בספר "כי הם חיינו" של הרב שלום דב וולפא... 
