משוטט בדרכים
New member
עזרה בדרך ?
אהלן אנשים,
עד כמה אפשר לעזור לאדם כשהוא עצמו זקוק לעזרה אבל מסרב לקבל אותה ?
אני זקוק קצת לעצה בסוגייה שצצה לאחרונה -
לפני מספר חודשים טיילתי במדינה נפלאה ודרך האינטרנט פגשתי בחור חביב. כבר בפרופיל שלו חזרה על עצמו הביטוי 'זקוק לעזרה' מספר פעמים.
נפגשנו בעיר הבירה, בגלל שהוא הגיע לשם לצתורך עבודה, ובמשך מספר שעות הסתובבנו ודיברנו, על החיים ובעיקר על החיים שלו. אפשר היה להרגיש שהחיים שלו הם לא דבר קל במיוחד, והיה נראה שהוא באמת זקוק לעזרה בתחומים רבים, שהוא נואש קצת. היה מעניין לשנינו להיפגש, ככה זה נראה. כשעמדתי לעזוב את המקום, הוא ביקש שאשלח לו SMS כשהאוטובוס יעבור בעיירה שלו. שלחתי והוא ענה בקצרה.
אחרי שחזרתי הביתה, משהו בסיפור שלו הטריד אותי והתעקשתי להיות בקשר איתו. בתחילה הוא קצת לא הבין על מה ולמה דווקא הוא. לאט לאט זה השתנה. בהתכתבויות ושיחות אינטנסיביות, כמעט יום יומיות של 3 חודשים גיליתי שהחיים שלו הם ג'ונגל מאסיבי של בעיות - שלפעמים קשה לדעת מאיפה להתחיל לפרום את הפלונטר - חיים במדינת ענייה כל כך שצריך להגיד תודה שיש לך עבודה, 8 בני משפחה שהם 4 (!) דורות שחיים יחד בבית אחד - בלי שום פרטיות, ילדות של אבא מכה ומכור קשה לסמים ובוגד, חברה שלא ממש קיים בה מושג של הומו ושאם מישהו במשפחה יידע שהוא כזה - אז יזרקו אותו מהבית, עוני ברמות מטורפות כאלה שאין כסף אפילו לחמם את הבית ובחדר שלו יש לפעמים מינוס 10 מעלות (!) וכל בקבוק או כוס מים קופאים בלילה, ניצול מיני, 2 נסיונות התאבדות ושלל הבעיות האלה הם די קצה הקרחון.
היה קל להרגיש שהוא זקוק ומחפש עזרה ובאמת בשיחות בינינו הוא היה כנה מאוד, הוא בחור רגיש מאוד ושמח על כך שמישהו ממקום אחר יכול ורוצה להקשיב לו וזה שיפר לו את המצב רוח.
אם בתחילה הוא עוד דיבר הרבה על זה שנמאס לו מהחיים והוא היה רוצה לסיים אותם, אז עכשיו הוא כבר לא מזכיר את זה, מרגיש אחרת, קצת יותר בטוח בעצמו ובעיקר יכול לראות קצת יותר תקווה.
ובכל זאת - הוא מחפש שינוי, משהו שיוכל להביא לו חופש (כי איזה חופש יש כשגרים עם עוד 8 אנשים שהם כולם משפחה שלך יחד בבית וכולם יודעים הכל - או כמעט הכל, על כולם), שהוא יוכל לראות קצת אור.
אז אחרי ההקשבה, ניסיתי לתת לו עצות ועזרה כדי להביא לשינוי - כי אחרת דברים לא יזוזו. ושם אני מוצא שכל העזרה לא מועילה ושום דבר לא זז. כמה שאני מנסה לעזור בנושא של יוזמה ופעולה - שם אני נתקל במחסום. אני יודע שלפעמים אנשים מחפשים עזרה בדמות הקשבה בלבד, והוא ללא ספק מחפש גם הקשבה, אבל אני מרגיש שהוא מחפש מעבר לזה, והוא גם אומר את זה.
מצד אחד הוא בחור רגיש כל כך, פתוח מאוד, לפעמים ממש כמו ספר פתוח, בלי מחסומים וגדרות הפרדה, ומצד שני יש לו סוג של התנשמויות כאלה מיוחדות שאני מרגיש בקלות שיושבת לו איזה אבן ענקית בחזה ושהוא עוד לא הסיר אותה. כשאני אומר לו את זה הוא שותק ודמעות זולגות לו (אני שומע את זה בטלפון).
למישהו יש רעיון איך אני ממשיך מפה והלאה ? או שאולי אני רוצה לעזור יותר ממה שהוא צריך עזרה ? אולי זה הפער ?
שאלה נוספת - אני מציע לו גם עזרה חומרית - בחיים שלי יש הרבה יותר מדי ובחיים שלו י שמעט מדי ללא ספק. וזה כל כך קשה לעזור לו גם בתחום הזה. הוא כל הזמן חוזר על זה שהוא מתבייש מאוד לבקש עזרה ושיש לו כבוד עצמי ושהוא לא יבקש. אבל - הוא כן רוצה עזרה כזאת גם (למשל - שלחתי לו בגדים וככה גם דיללתי קצת מהעומב בארון) והייתי צריך לשאול אותו כל כך הרבה פעמים עד שבסוף הוא התרצה.
אני אומר לו שבמצבו זאת לא בושה לבקש וזה עדיין לא עוזר תמיד.
גם פה - אולי אני לוחץ מדי ?
תודה
אהלן אנשים,
עד כמה אפשר לעזור לאדם כשהוא עצמו זקוק לעזרה אבל מסרב לקבל אותה ?
אני זקוק קצת לעצה בסוגייה שצצה לאחרונה -
לפני מספר חודשים טיילתי במדינה נפלאה ודרך האינטרנט פגשתי בחור חביב. כבר בפרופיל שלו חזרה על עצמו הביטוי 'זקוק לעזרה' מספר פעמים.
נפגשנו בעיר הבירה, בגלל שהוא הגיע לשם לצתורך עבודה, ובמשך מספר שעות הסתובבנו ודיברנו, על החיים ובעיקר על החיים שלו. אפשר היה להרגיש שהחיים שלו הם לא דבר קל במיוחד, והיה נראה שהוא באמת זקוק לעזרה בתחומים רבים, שהוא נואש קצת. היה מעניין לשנינו להיפגש, ככה זה נראה. כשעמדתי לעזוב את המקום, הוא ביקש שאשלח לו SMS כשהאוטובוס יעבור בעיירה שלו. שלחתי והוא ענה בקצרה.
אחרי שחזרתי הביתה, משהו בסיפור שלו הטריד אותי והתעקשתי להיות בקשר איתו. בתחילה הוא קצת לא הבין על מה ולמה דווקא הוא. לאט לאט זה השתנה. בהתכתבויות ושיחות אינטנסיביות, כמעט יום יומיות של 3 חודשים גיליתי שהחיים שלו הם ג'ונגל מאסיבי של בעיות - שלפעמים קשה לדעת מאיפה להתחיל לפרום את הפלונטר - חיים במדינת ענייה כל כך שצריך להגיד תודה שיש לך עבודה, 8 בני משפחה שהם 4 (!) דורות שחיים יחד בבית אחד - בלי שום פרטיות, ילדות של אבא מכה ומכור קשה לסמים ובוגד, חברה שלא ממש קיים בה מושג של הומו ושאם מישהו במשפחה יידע שהוא כזה - אז יזרקו אותו מהבית, עוני ברמות מטורפות כאלה שאין כסף אפילו לחמם את הבית ובחדר שלו יש לפעמים מינוס 10 מעלות (!) וכל בקבוק או כוס מים קופאים בלילה, ניצול מיני, 2 נסיונות התאבדות ושלל הבעיות האלה הם די קצה הקרחון.
היה קל להרגיש שהוא זקוק ומחפש עזרה ובאמת בשיחות בינינו הוא היה כנה מאוד, הוא בחור רגיש מאוד ושמח על כך שמישהו ממקום אחר יכול ורוצה להקשיב לו וזה שיפר לו את המצב רוח.
אם בתחילה הוא עוד דיבר הרבה על זה שנמאס לו מהחיים והוא היה רוצה לסיים אותם, אז עכשיו הוא כבר לא מזכיר את זה, מרגיש אחרת, קצת יותר בטוח בעצמו ובעיקר יכול לראות קצת יותר תקווה.
ובכל זאת - הוא מחפש שינוי, משהו שיוכל להביא לו חופש (כי איזה חופש יש כשגרים עם עוד 8 אנשים שהם כולם משפחה שלך יחד בבית וכולם יודעים הכל - או כמעט הכל, על כולם), שהוא יוכל לראות קצת אור.
אז אחרי ההקשבה, ניסיתי לתת לו עצות ועזרה כדי להביא לשינוי - כי אחרת דברים לא יזוזו. ושם אני מוצא שכל העזרה לא מועילה ושום דבר לא זז. כמה שאני מנסה לעזור בנושא של יוזמה ופעולה - שם אני נתקל במחסום. אני יודע שלפעמים אנשים מחפשים עזרה בדמות הקשבה בלבד, והוא ללא ספק מחפש גם הקשבה, אבל אני מרגיש שהוא מחפש מעבר לזה, והוא גם אומר את זה.
מצד אחד הוא בחור רגיש כל כך, פתוח מאוד, לפעמים ממש כמו ספר פתוח, בלי מחסומים וגדרות הפרדה, ומצד שני יש לו סוג של התנשמויות כאלה מיוחדות שאני מרגיש בקלות שיושבת לו איזה אבן ענקית בחזה ושהוא עוד לא הסיר אותה. כשאני אומר לו את זה הוא שותק ודמעות זולגות לו (אני שומע את זה בטלפון).
למישהו יש רעיון איך אני ממשיך מפה והלאה ? או שאולי אני רוצה לעזור יותר ממה שהוא צריך עזרה ? אולי זה הפער ?
שאלה נוספת - אני מציע לו גם עזרה חומרית - בחיים שלי יש הרבה יותר מדי ובחיים שלו י שמעט מדי ללא ספק. וזה כל כך קשה לעזור לו גם בתחום הזה. הוא כל הזמן חוזר על זה שהוא מתבייש מאוד לבקש עזרה ושיש לו כבוד עצמי ושהוא לא יבקש. אבל - הוא כן רוצה עזרה כזאת גם (למשל - שלחתי לו בגדים וככה גם דיללתי קצת מהעומב בארון) והייתי צריך לשאול אותו כל כך הרבה פעמים עד שבסוף הוא התרצה.
אני אומר לו שבמצבו זאת לא בושה לבקש וזה עדיין לא עוזר תמיד.
גם פה - אולי אני לוחץ מדי ?
תודה
