עזרה בגישור

[נסע ויוּד]

עזרה בגישור

מעתיקה מפורום אחר, בהזמנתה של פלגיה

הגדול בן 6 וחודשיים. התחיל כיתה א' בהצלחה, כיתה חביבה עם מורה נעימה ו-23 ילדים שרובם חיוביים מאד. יש לו אח מפלצון בן 3.5 שהוא משאבת תשומת הלב בבית, אנחנו יודעים ומשתדלים להמנע מכך . עדי הוא חנון ונבון ולרב ילד מאד הגיוני וקל לתקשר איתו. לאחרונה ירד מהפסים. הגיעה תלונה מבי"ס שהוא דרך לילד על הצואר. איך הגיע הילד לרצפה והרגל של עדי לצואר שלו אני לא יודעת, אבל זה היה תאור המקרה מהמורה, שגם היא היתה מאד מופתעת. בבית יש ממנו הרבה מאד צעקות והתמרמרויות. אתמול הוא ואחיו רוקנו שני בקבוקי שמפו לתוך מי האמבטיה. היום הוא רב עם החבר הכי טוב שלו במסיבת יומולדת של ילד אחר מהכיתה. השיא הגיע בערב.היתה עוד מסיבת יומולדת מהמשפחה והאיש לקח אותם לבד. הם חזרו כולם זועפים והאיש הודיע לי בכעס שעדי קיבל עונש שמחר הוא לא הולך לחוג שלו כי הוא מקלל ומרביץ. מעבר לזה שהעונש הזה הוא לא מהסוג שאני אוהבת, אם עדי קיבל עונש מאבא שלו היתה התחרפנות חמורה מאד. ברור לי שיש כאן דרישה לתשומת לב. הבעיה היא שאני לא מצליחה לדבר איתו. נאומים לא עובדים, אני נתקלת בשאגות של "אני לא רוצה לדבר על זה!!!!". ניסיונות לשיחות גם לא מצליחים, אני נתקלת בשתיקות, התעלמויות וצרחות אינדיאניות. בקיצור, אני צריכה מילים וגישות חדשות. |הצילו| מתחרפנים פה . ועדכון מהיום - היה יותר טוב, קינחנו במילקשייק (שיא המאווים שלו כרגע) עם הסבר שככה נראים החיים כשמתנהגים יפה.

 

[סוכריה על מקל]

אז תשתקי גם.

גם לנו יש תקופות כאלה (יונתן בן חמש וחודשיים). אני אומרת לו שאני מרגישה שהוא זקוק לחיבוק, וגם לי לא יזיק חיבוק גדול ואוהב, ואנחנו מתחבקים חיבוק "כבד" כזה (את יודעת למה אני מתכוונת, נכון?), שיכול להימשך לפעמים גם 20 דקות ויותר. או שאני מציעה לו לחזור להיות תינוק, הוא מתחיל למלמל ולזחול על הרצפה, אני מתייחסת אליו כמו לתינוק למשך שעה-שעתיים. זה עוזר לו לנוח קצת מכל המחויבויות שמעיקות עליו, ממש רואים איך הן נושרות ממנו. אח"כ הוא קם ומתחיל מהתחלה, כמו חדש.

 

[שוב מתחילה מחדש]

אני מצטרפת לדברים שלך ומוסיפה

אולי כדאי בבוקר לפני שיוצאים לבית הספר לעשות לו פעילות שקצת תאפס אותו. למשל - אם יש לכם טרמפולינה בבית - לתת לו לקפוץ עליה גבוה. אם יש על מה להתלות (ליורש יש מיטת קומותיים אז הוא ניתלה עליה ומרים רגליים למעלה (נאחז רק בידיים). לתת לו לסחוב שולחנות וכסאות או אולי תיק כבד ושקיות. וכמובן חיבוקים חזקים (לקווצ'ץ' אותו). יכול להיות שחסר לו מגע חזק ולכן הוא מתפרק. לגבי השמפו - צריך לבדוק אולי חסר לו משהו מהמגע הרך יותר ולכן המשחק עם השמפו (הצעיר שלי עשה את זה עם קרם גוף), הפתרון אצלנו היה: קצף גילוח שמורחים על הקיר ואח"כ על הגוף. זה גם משחק כיפי וגם המגע עושה להם משהו טוב.

 

[פלגיה]

שלום לך וברוכה הבאה ../images/Emo140.gif

יש ילדים שפחות מדברים (יש גם אנשים כאלה). איכשהו רובם זכרים, כך שיכול להיות שבהחלט יש כאן מאפיין מגדרי. מי היה ההוא שכתב על תשעה קבין של שיחה שנטלה האישה? בכל אופן לפעמים לא לדבר זה ממש בסדר. זה האופי, כך האדם מתמודד, וזה מצויין. אבל אם דברים יוצאים בשאגות ובצרחות - זה כבר סימן שיש משהו בפנים שרוצה להשתחרר וצריך להשתחרר. איך מדובבים ילד? יש כמה טריקים, ולפעמים הם גם עוזרים. רצוי לא לשאול שאלות כלליות מדי ("איך היה היום בבית ספר?") אלא להתמקד בפרטים. רצוי להסתפק בתשובה שניתנת, ולא "לחפור" אלא לנסות להגיע מצד אחר. רצוי לא "לדבר על זה" מיד אחרי הלימודים, אלא למצוא זמן רגוע יותר (לפעמים השעה לפני השינה היא נינוחה יותר ומתאימה יותר לדיבורים). כדאי לתת דוגמה של "על מה מדברים" בכך שתספרי בעצמך על קורותייך במשך היום. אפשר ליצור "שעון רגשות" מצוייר על המקרר ולבקש מהילד רק לסמן בו את מצב הרוח הכללי שלו במשך היום. חוץ מזה יש שיטות לא מילוליות לפריקה - פעילות גופנית יכולה לשחרר, עבודת יצירה, משחק משותף וכדומה. מה עוד? בעיני לשפוך שני בקבוקי שמפו לאמבטיה, זה אולי חבל מאוד, אבל לא עומד בשום קנה מידה עם מריבה עם חברים או הרבצה. זאת בסך הכל פעילות שובבה, וככזו צריך להתייחס אליה. לגנות את המעשה, אבל להבין שילדים עושים דברים כאלה, וזה בסך הכל גם סוג של למידה (נכון שהיה המון המון המון קצף?)