עזרה בבקשה...

[clio32]

עזרה בבקשה...../images/Emo10.gif

שלום לכולם! האמת שפשוט בא לי "לשפוך" החוצה את מה שעובר עלי החג הזה, ולצערי גם כל החגים הקודמים... אני לא מבינה איך כולם כל כך שמחים, נרגשים, מתכוננים לקראת החג זה ("הבא עלינו לטובה")? עבורי החגים האלה הם סיוט מתמשך! אני אמנם נשואה + אבל כל חג יש לי מריבות אינסוף עם בעלי לגבי איפה נעשה אותו! המריבות הן פשוט בלתי נסבלות, במשך שנתיים החרמתי את משפחתו ופשוט הלכתי לעשות חג עם שלי, לאחר 10 שנים בהם כל חג עשיתי עם משפחתו (ואני מודה שלא נהנתי ולו לרגע, בעיקר מפני שכל הזמן חשבתי על משפחתי המצומצמת ביותר(!!!) שעושה את החג לבד... אין לי מושג לאן אלך היום בערב, נמאס לי לרצות אותו - גם לי יש משפחה, אבל אם לא אבוא, אני "נענשת" במשך כל החג אח"כ (ברוגזים, לא מדברים וכו'), ואני כבר שבוע בבית לבד עם הילדים (היה בחו"ל שבועיים מטעם העבודה...), ויש לי עוד שבוע וחצי בערך, וצריך להשאר שפויה... אין לי כוח למריבות, ומצד שני נמאס לי לוותר כל הזמן ולחיות בתחושה שמשפחתי היא בגדר SECOND BEST אם בכלל... מה לדעתכם עלי לעשות? כל כיוון או פתרון עליו אני חושבת, אני לא מצליחה להרגיש טוב איתו! מה עושים????? תודה, קליאו הבודדה

 

[pf26]

עושים תורנות

כל שנה החג אצל המשפחה האחרת. מחלקים את השנה לחגים המשמעותיים לכם (אצלנו זה ראש השנה ופסח) ומתמרנים בינהם. לדוגמא: 2005 - ראש השנה : משפחה שלי ליל הסדר : משפחה שלו 2006 - ראש השנה : משפחה שלו ליל הסדר : משפחה שלי וכו'. אפשר גם להוסיף את הארוחות שלמחרת לספירה (אם נורא רוצים לסבך את העניינים): היינו אצל הוריך בליל הסדר אז למחרת נהיה אצל הורי. אגב - אחרי כ"כ הרבה שנים משותפות לא הצלחתם להגיע לפשרה? אולי שהמשפחה שלו תזמין את המשפחה הקטנה שלך? גם זה סוג של פתרון. חג שמח

 

[אל דן]

כיוון נכון מאוד

הרעיון הוא לאפשר הרגלים חדשים שימנעו את עלייית המתח המאסיבית טרם החג. כאשר יוצרים "לוח מסודר" הרי שגם החריגות הגדולות מהלוח, הינן חריגות קטנות יחסית למצב היום. מאחל לכם פסח שמח למרות הכל. אלון

 

[clio32]

אז ככה...

כבר שלוש שנים שאני מנסה להגיע להבנה שכזו - חצי בחצי, אך לצערי בעלי לא מוכן להתפשר על ראש השנה ופסח!!!! המצב די אבוד כפי שנראה לי, ניסיתי הכל - בטוב, ברע, בנחמדות, בכל דרך - זה פשוט לא עובד! אין סיכוי שהוא לא ישב עם אימו ואחיו בשולחן החג!!!

 

[גלבועא]

אז שישב לבד, אם זה לא "סכנה"

לזוגיות שלכם, ו"תחלקו" את הילדים, פעם אצלו פעם אצלך. סליחה על הציניות שלי, אבל נראה לי שיש לבן זוגך בעיה רצינית בהבנה שגם לך יש זכויות שוות בתוך הנישואין.

 

[גלבועא]

במחשבה שניה

אם הורייך חילוניים גמורים, הרי המשמעות של ליל הסדר עבורם אינה בהכרח בעלת אופי משפחתי כמו אצל משפחת בן זוגך הדתית. אולי אתם יכולים לחלק את החגים ביניכם, כך שבחגים מסויים הולכים רק להורים שלך.. מה דעתך?

 

[רותהמואביה]

clio למה שלא תערכי את הסדר או

ערב ראש השנה בביתך, תזמיני את הוריך ואת הוריו, תבקשי מהם עזרה בבישולים וכך תפתרי את הבעיה. אני לא רואה סיבה לריב על החגים. אחרי עשר שנים עוד לא נמצא פתרון, אז נראה לי שמישהו צריך לוותר. בד'כ מוותר מי שפחות עקשן.

 

[רותהמואביה]

מצטערת על התשובה לא ראיתי את

תגובתך למטה שאינך יכולה לארח את כל המשפחה כי הם "כשרים" ואין לך מקום להלין אותם.

 

[גלבועא]

והמשפחה שלך לא יכולה להצטרף

למשפחה שלו?

 

[clio32]

תשובתי...

היי! לצערי הרב לא, אין ממש קשר הדוק בין המשפחות, שלו דתיה ושלי חילונית לחלוטין... אין לי מושג למה משפחתו מסרבת בכל מיני תירוצים להזמין את שלי אליהם, משפחתי לא יכולה להזמין את משפחתו בגלל הכשרות, הלינה של כל החמולה בבית המארחים וכד'. זנ היה יכול להיות הפתרוןהאידיאלי - שנינו עם משפחותינו ביחד, בלי כל לבטים! לצערי זה לא הולך... קליאו

 

[גלבועא]

קראתי את התגובה של הרמינה

יש הרבה אמת בדבריה. אבל, לדעתי את יכולה להתנות את בואך בבוא הורייך. אני מכיר את הסיפורים הקשים האלה של התערבות הורים בחיי ילדיהם, גם כשהם כבר נשואים ויש להם ילדים משל עצמם.

 

[ה ר מ י נ ה]

הבעיה, לדעתי, היא בקשר ביניכם

במשך 10 שנים עוד לא הצלחתם למצוא את שביל הזהב? לבעלי היתה רק אמא ולכן, בכל ליל סדר היה ברור שהיא באה איתנו להורי (שגרו בעיר אחרת, ואף לנה שם בלילה). הילדים שלי, למשל מתחלקים, שנה אצלנו ושנה אצל הורי בן הזוג, ואז, למחרת, בחג, מגיעים להורים של בן הזוג השני.בכל מקרה, נראה שיותר קל לכם להיות ברוגז על משהו מאשר לשוחח ביניכם ולהגיע לאיזשהו סידור שיתאים לשניכם וגם להורים שלכם. בסופו של דבר מדובר בבעית תקשורת בינך לבין בן זוגך, וזאת לדעתי הבעיה האמיתית.

 

[clio32]

אכן בעיה של תקשורת והרבה אגואיזם...

הי הרמינה, זו בעיה רצינית ביותר שמקורה בתקשורת, זה ברור לי. כל מה שניסיתי פשוט לא עזר, יש לאימו מעין הפשעה מאגית עליו שאיני יכולה לה. זו היא שלוחצת (ולא רק "מאחורי הקלעים"), אלא ממש בפני, ואני תמיד הייתי SECOND BEST, כך גם דעותי, רצונותי, מחשבותי ומשאלותי.... ומצחיק לקרוא שאנשים שאינם נשואים מרגישים תחושה קשה ומועקה בליל הסדר, כנסו ותבינו איך אדם נשוי עם ילדים יכול לחוש במשך שנים כה רבות.... ולגבי הברוגז - מאוד לא קל לנו להיות בברוגז, הרבה יותר קשה לריב מאשר להצליח להגיע לעמק השווה (מבחינתו), זה או הכל או כלום! אפילו הוא "מוותר" עלי ועל הילדים - כלומר שנלך למקום אחר בחג העיקר שהוא יוכל לשבת עם אימו ומשפחתו (הי אנחנו לא משפחתך????).

 

[קורות חיי]

מארחים אצלכם- ככה אני פתרתי כמה

בעיות- האוכל אצלי בטוח יהיה טעים כי אני מכינה אני מזמינה את מי שאני רוצה ומי שנעים לי בחברתו אין פקקים והתעצבנויות בדרך.

 

[clio32]

אז לגבי הצעתך...../images/Emo159.gif

היי שרון, עכשיו חזרנו מחמתי... בקשר להצעתך, גם על זה חשבתי, ואם קראת את הודעותי הקודמות, אני כמו הורי - חילונית לגמרי, אין לי כשרות ביומיום על אחת כמה וכמה בפסח... מעבר לכך, אין לי שום אפשרות להלין את כל המשפחה שלו אצלי בבית (אמא+בת+בת+בעלה+2 תינוקות+בהריון...), לכן זה עוד יותר לא בא בחשבון... אבל תודה על הרצון לעזור. לשמחתי הגדולה הערב הזה עבר, למרות שגם מחר בבוקר-צהריים צריך להגיע להמשיך לאכול, אבל הפעם מבחינתי סיימתי, אם הוא רוצה ישקח את הילדים - אני לא הולכת מחר, כל כיף נגמר בסוף... לילה טוב, קליאו

 

[קורות חיי]

גם אני חילונית לגמרה ומי שבא אלינו

יודע שהסדר אצלינו מתנהל אחרת מהמסורת המקובלת, אתמול סיפרנו את ההגדה ולא הקראנו אותה, שרנו את השירים, אכלנו וכבר יש אצלי הזמנה לשנה הבאה... מה שאני מנסה לומר, נסי לימצוא דרך שתהיה הכי טובה לך ולבעלך לעבור את החגים בצורה שלווה ונעימה, בוודאי המתח משפיע על כולכם. תהני מהחג, נסי לעשות אולי חג עם חברים כפי שאנחנו עשינו אתמול-זה היה מקסים ואני שמחה שיש לנו חברים שאזרו אומץ כמונו והחליטו שהם חוגגים בלי ההורים השנה.

 

[alona 9]

קליאו ../images/Emo141.gif

קראתי את כל התגובות,וללא ספק כולם צודקים ובוודאי שאת. אני בטוחה שלהורייך מאד קשה שאינכם חוגגים עימם אבל, אילו הייתי אימך,אילו ידעתי שזו הבעיה היחידה הפוגמת בזוגיות שלכם, שזהו הסיוט היחיד המתמשך בחייכם, וכמה שזה כואב, ולא "פייר", הייתי אומרת..."חגגי עם משפחתו" אבל שוב,רק במידה וזו הסיבה היחידה למריבות. במשך השנה "נופלים" עלינו עוד המון חגים שאפשר לחגוג ביחד, לפעמים,כשאי אפשר להתפשר חייבים לוותר. אגב גם אני כמוך,לא שמחה ולא נרגשת מהחגים,ולא מאותן סיבות..