עזרה בבית...
אנחנו נשואים כמעט כשנתיים, ויש לנו בן נפלא בן חצי שנה. הסתדרנו נפלא עד להולדת הילד. אולם הבעיות התחילו לצוץ... בעלי פשוט עצלן. לא ממש מוכן לעזור בבית, לא עם הילד... לגבי הבית כבר לא ממש אכפת לי. מה שמפריע לי זו העזרה עם הילד. הילד מקסים, חייכן, אינטיליגנט, אבל בעלי מתנהג כאילו הילד לא שייך לו. הוא לא מוכן לקלח אותו- כי כואב לו הגב. בקושי מדבר עימו- כי הוא לא מבין (אני צריכה כל הזמן להזכיר לו שזה לא מנזר השתקנים...). לא משחק עימו- כי הוא משאיר את גו'ב הפיתוח לאישתו... הקיצר- הבנתם את העניין. יש לנו המון ויכוחים בנושא. אנחנו רבים המון מאז הלידה. בעלי בד"כ בחור חם, מלטף ואוהב. אך עם הילד- מספיק לו לעשות לו "מוצי לה קוצי לה" מרחוק, ואין לו את התשוקה להחזיק אותו וללטף אותו. אין לי מושג למה. הוא אמר לי לפני כחודש שהוא מרגיש מוזנח. אבל אני מנסה להקדיש גם לו. נשבעת! אבל אני מאבדת את כל החשק כשאני צריכה כל הזמן לבקש עזרה. למה זה לא בא ממנו??? אני לא מוכנה לוותר. זה לא רק הילד שלי, ולכן כל פעם אני מבקשת וכל פעם הוא מתחמק. אז הוא מסכים להעסיק אותה כשאני מבשלת, אבל הוא רק מחזיק אותו, לא נותן לו שום דבר מעבר. מה לעשות? אני ממש חוששת שנמשיך לריב ואז... חשבתי ללכת לטיפול זוגי, מגשר, מכיוון שהוא בטוח שהוא עוזר המון. נראה לי שאנו לא רואים את הדברים עיין בעיין. גם ההליכה לטיפול תראה שאנו לא מסוגלים לדבר ולהגיע להסכמות. איך עלי לתקוף את הבעייה? מה את מציעה? אני עדיין בחופשה, ואולי זה ישתנה כשאחזור לעבוד. אבל אם לא??? (הוא לא היה רגיל לעזור בבית הוריו). אני גם לא מוכנה להרגיש פראיירית (למרות שזה הילד שלי).
אנחנו נשואים כמעט כשנתיים, ויש לנו בן נפלא בן חצי שנה. הסתדרנו נפלא עד להולדת הילד. אולם הבעיות התחילו לצוץ... בעלי פשוט עצלן. לא ממש מוכן לעזור בבית, לא עם הילד... לגבי הבית כבר לא ממש אכפת לי. מה שמפריע לי זו העזרה עם הילד. הילד מקסים, חייכן, אינטיליגנט, אבל בעלי מתנהג כאילו הילד לא שייך לו. הוא לא מוכן לקלח אותו- כי כואב לו הגב. בקושי מדבר עימו- כי הוא לא מבין (אני צריכה כל הזמן להזכיר לו שזה לא מנזר השתקנים...). לא משחק עימו- כי הוא משאיר את גו'ב הפיתוח לאישתו... הקיצר- הבנתם את העניין. יש לנו המון ויכוחים בנושא. אנחנו רבים המון מאז הלידה. בעלי בד"כ בחור חם, מלטף ואוהב. אך עם הילד- מספיק לו לעשות לו "מוצי לה קוצי לה" מרחוק, ואין לו את התשוקה להחזיק אותו וללטף אותו. אין לי מושג למה. הוא אמר לי לפני כחודש שהוא מרגיש מוזנח. אבל אני מנסה להקדיש גם לו. נשבעת! אבל אני מאבדת את כל החשק כשאני צריכה כל הזמן לבקש עזרה. למה זה לא בא ממנו??? אני לא מוכנה לוותר. זה לא רק הילד שלי, ולכן כל פעם אני מבקשת וכל פעם הוא מתחמק. אז הוא מסכים להעסיק אותה כשאני מבשלת, אבל הוא רק מחזיק אותו, לא נותן לו שום דבר מעבר. מה לעשות? אני ממש חוששת שנמשיך לריב ואז... חשבתי ללכת לטיפול זוגי, מגשר, מכיוון שהוא בטוח שהוא עוזר המון. נראה לי שאנו לא רואים את הדברים עיין בעיין. גם ההליכה לטיפול תראה שאנו לא מסוגלים לדבר ולהגיע להסכמות. איך עלי לתקוף את הבעייה? מה את מציעה? אני עדיין בחופשה, ואולי זה ישתנה כשאחזור לעבוד. אבל אם לא??? (הוא לא היה רגיל לעזור בבית הוריו). אני גם לא מוכנה להרגיש פראיירית (למרות שזה הילד שלי).