עזרה בבית...

[glkf]

עזרה בבית...

אנחנו נשואים כמעט כשנתיים, ויש לנו בן נפלא בן חצי שנה. הסתדרנו נפלא עד להולדת הילד. אולם הבעיות התחילו לצוץ... בעלי פשוט עצלן. לא ממש מוכן לעזור בבית, לא עם הילד... לגבי הבית כבר לא ממש אכפת לי. מה שמפריע לי זו העזרה עם הילד. הילד מקסים, חייכן, אינטיליגנט, אבל בעלי מתנהג כאילו הילד לא שייך לו. הוא לא מוכן לקלח אותו- כי כואב לו הגב. בקושי מדבר עימו- כי הוא לא מבין (אני צריכה כל הזמן להזכיר לו שזה לא מנזר השתקנים...). לא משחק עימו- כי הוא משאיר את גו'ב הפיתוח לאישתו... הקיצר- הבנתם את העניין. יש לנו המון ויכוחים בנושא. אנחנו רבים המון מאז הלידה. בעלי בד"כ בחור חם, מלטף ואוהב. אך עם הילד- מספיק לו לעשות לו "מוצי לה קוצי לה" מרחוק, ואין לו את התשוקה להחזיק אותו וללטף אותו. אין לי מושג למה. הוא אמר לי לפני כחודש שהוא מרגיש מוזנח. אבל אני מנסה להקדיש גם לו. נשבעת! אבל אני מאבדת את כל החשק כשאני צריכה כל הזמן לבקש עזרה. למה זה לא בא ממנו??? אני לא מוכנה לוותר. זה לא רק הילד שלי, ולכן כל פעם אני מבקשת וכל פעם הוא מתחמק. אז הוא מסכים להעסיק אותה כשאני מבשלת, אבל הוא רק מחזיק אותה, לא נותן לה שום דבר מעבר. מה לעשות? אני ממש חוששת שנמשיך לריב ואז...

 

[ניקולי]

לפעמים

גברים אשר נולדים להם ילדים אינם מכירים בעובדה שאכן הם הורים...גבר מתנהג כמו ילד הוא רוצה יחס הוא רוצה אהבה הוא רוצה להיות בראש ובראשונה.. בעלך מתנהג עם הילד כפי שהוא מתנהג , בעיניי בגלל שהוא לא מעקל את היותו לאב קשה לו לעקל שהוא עצמו כבר אינו ילד הבגרות מפחידה אותם. יחד עם זאת זה שיש לכם ילד גורם לו להרגיש מוזנח.. עד עכשיו הוא היה בראש ובראשונה הסתדרם יפה מאוד אבל מאותו הרגע שיש לכם ילד פתאום הוא במקום השני.. את צריכה להבהיר לו חד וחלק..שהילד הזה הוא בא מתוך אהבה של שניכם הילד הזה הוא פרי ביטנך.. יחד עם זאת את חייבת להוסיף ולאמר שאת אוהבת את שניהם אותו את אוהבת אהבת אישה לבעלה ואת הילד את אוהבת אהבת אם ולכל אהבה יש משמעות בעיניך... תנסי לשתף אותו בדברים ביום יום... תתני לו תשומת לב יותר ממה שאת חושבת שאת נותנת.. ותני לו הרגשה של אבא שתפי אותו ביחד איתך בכל מה שקורה..

 

[jolly]

glkf

לא שאני תומך בבעלך, אבל אולי בעלך לא בדיוק "עצלן" אלא מחפש את תשומת ליבך? אולי התפתחה בו קנאה כלשהי כלפי הילד? תראי, אני פרקתי מערכת יחסים על רקע דומה, אבל אצלי זה היה מוקצן, שכן אשתי "שכחה" את קיומי. אני בניגוד לבעלך דאגתי לילד לא פחות ממנה, אך המערכת הזוגית שלי פשוט קרסה. אל תעשי דברים תוך כפייה, אם הוא כדבריך "אמר לי לפני כחודש שהוא מרגיש מוזנח" תעשי עם זה משהו, קחי את זה לתשומת ליבך לפני שיהיה מאוחר. האמיני לי, אין חכם כבעל נסיון.

 

[glkf]

תודה, ו..

אני לא חושבת שאני מזניחה אותו (למרות שאם הוא ציין זאת בפניי הוא מרגיש כך).אני משתדלת שיהיה לנו ביביסיטר בכדי שנוכל לצאת, אני מנסה ליזום (מה שפעם לא עשיתי...), ומבחינת הילד- אני משתפת אותו במה שעבר עלינו באותו היום, מאפשרת להם להיות ביחד- מה שהוא לא מנצל. אז אני מבקשת ממנו שיתלווה אלי באמבטיה, וכשאני מחליפה חיתול. הבנתי שקשה לו לדבר עימה, אז אני מדרבנת אותו לשיר לה שירים מוכרים, כשאנו נוסעים יחדיו ברכב, אני משתדלת לנהוג ושהוא ישב לידה (אבל גם אז אני צריכה להזכיר לו להתייחס אליה !!! הוא מבחינתו אומר שהוא עוזר המון, אבל תאמין לי, הוא לא ממש...

 

[adam33]

מוצי לה גוצי לה

למה נדמה לי שזו בעיה של המון גברים? שברגע שהם אינם לומדים מה זה להיות עם ילד הם עושים את כל הדברים הכי אינפנטילים איתם.. ולכן ..תתחילי להשקיע בילד ותראי לו ותשתפי אותו איך מלמדים את הילד דברים.. קחי אותו לגן ותראי לו שזה לא עניין רק של אמהות ושיש אבות גם מעורים בחינוך לגבי העצלנות... תשאירי לו את הדברים כמו שהוא משאיר אותם..תנסי לשתף אותו בכך שתדברי אל השכל שלו למשל: אוליי תתחלקו בדברים היום הוא מחר את בשטיפת כלים כנ"ל יש גברים שחושבים שילד זה בובת חרסינה ושאם הם קצת יזוזו איתו הם ישברו אותו תראי לו שזו סטיגמא והוא מסוגל ליותר תזכרי תמיד שאת זו שבעצם יכולה להביא אותו לשנות דפוסי התנהגות אבל כל זאת בחוכמה ובהמון סבלנות מצד שני תמיד אפשר ללכת יחד למכון אדלר להורים ויחד לעשות את הסדנא.. בהצלחה...

 

[jolly]

adam33

בניגוד אליך, אני סבור בדיוק ההיפך! נדמה לי שזו בעייה של "המון" נשים! אתה כתבת "גברים שחושבים שילד זה בובת חרסינה ושאם הם קצת יזוזו איתו הם ישברו אותו" לדעתי, לא כך הוא, דווקא נשים לא מעטות ( מבלי להסחף להכללות ) מפחדות ומשקיעות בילד יותר מבזוגיות. לדעתן הבעל לא ידע להסתדר עם הילד ויהיה חסר אונים אם יקרה משהו, אך לא כך הדבר. תנו לנו הזדמנות ותראו שאנו יודעים לטפל בילד לא פחות טוב מהנשים.לכן, יש נשים שמראש אינן סומכות על הבעל ולוקחות על עצמן את עול הטיפול עד שהן קורסות. הבעייה מתחילה כאשר האישה מקדישה את מירב זמנה לילד ולא לבעל. כשכל עולמה מתרכז בילד והזוגיות בורחת והיא לא שמה לב לכך. הכל עניין של אופי הגבר ואופי האישה.

 

[תקתקו אליי]

תני לו את ,,,,,

הזמן שלו להיסתגל לעניין הולדת הבת ולתשומת הלב שמופנת יותר אליה. הוא כמו ילד קטן שקיבל אח במתנה הוא צריך לקבל אותה בקצב שלו אפילו שהוא האבא ,והוא רוצה גם אותך כניראה שהוא מקנא שהיא מקבלת יותר יחס והוא מקבל פחות ,תחשבי שיש לך שתיי ילדים בעלך והבת שלך ותתני להם יחס דומה,לדוגמא: כשאת מקלחת אותה אף אחד לא אמר שאסור לך לקלח את בעלך זה יהיה נחמד לשניכם, כשאת מרדימה אותה לישון אז תירדמי לצד בעלך ותלטפי אותו וכן הלאה וכן הלאה,תהיה סבלנית למרות שקשה לך ואת רוצה יחס ועזרה עם תהיה סבלנית זה יגיע אלייך והעזרה תבוא וגם החיבה אלייך ולתינוקת שלכם

 

[seeyou]

הוא אמר שהוא מרגיש מוזנח!../images/Emo10.gif

לא רק מוזנח-אני יכול להוסיך שמרגיש "מאוים" מנוכחות "גבר" אחר! באופן רגיל האישה מקדישה הרבה תשומת לב ל"גבר של אימה" וברור שרוב הזמן הוא מסביב לתינוק! גם ברור שהתשוקה יורדת אחרי הלידה-לפחות לזמן מה-וזה תלוי בהתנהגות האישה אני לא חושב שזה נכון שאת צריכה כל הזמן להזכיר לו ... את צריכה ליזום את הקירבה בצורה נעימה-ביחד! לא לתת לבעלך את הטיפול בילד כעונש! תקבלי את פניו של בעלך עם חיוך ועם התינוק ביד-ודברי אל התינוק רק דברים טובים -רק טובים ולא תלונות! תסבירי לתינוק כמה האבא טוב-עובד-עייף....לנסות להיות דיפלומטית...