עזרה באסרטיביות
אני מנהלת כבר חודשיים מו"מ מתיש וחסר טעם על משרה שהוצעה לי. מדובר במשרה חלקית. מסיבה שלא ברורה לי המנהלת לא מסוגלת לתת לי הגדרת תפקיד ברורה. היא מעלה כל מיני הצעות סותרות בהזדמנויות שונות וגם משנה את הקף השעות אבל שום חוזה לא נחתם או נסגר עשיתי איזשהו ניסיון בפיתוח מוצר שהם רצו, והוא הצליח מאוד. לאחר מכן היא שאלה אותי מה היתי רוצה לעשות ואני כתבתי הצעה מושקעת מאוד לתפקיד שלי. היא בקושי התייחסה אליה. היתי צריכה לרדוף אחריה כמה פעמים כדי לקבל ממנה התייחסות להצעה. בסוף היא העירה שהיא לא יודעת איך זה יכול לעבוד בפועל וזה היה המשוב העיקרי שקיבלתי ממנה. אז כבר התחלתי להרגיש שמטרטרים אותי ללא שום מטרה. בנוסף לכך היא רצתה שאספוג את התשלום על העבודה שעשיתי עד החודש הבא, עד שיוחלט מהי הגדרת התפקיד. לזה לא הסכמתי כי אין קשר בין הדברים. אחרי הרבה עלבון ועצבים ותחושות קשות החלטתי לקחת את הדברים בידים. החלטתי להיות פרילנסרית מולם ושהם יזמינו ממני מוצרים כשהם רוצים, ולא שאני אמלא שם תפקיד, כי פשוט אין שום גיבוי מצדה והבנה לתרומה שלי למקום, והתפקיד הזה דורש המון השקעה. הבנתי שבאופן עקרוני אני מעדיפה להיות עצמאית והגילוי הזה היה מבחינתי סוג של זינוק קדימה. כבר הרבה זמן אני חושבת על זה אבל עכשיו הבנתי שזה גם אפשרי!!! האסימון נפל ופתאום יש לי הרבה יותר אנרגיה ואמונה בעצמי!!! אני באימון וכנראה שגם האימון הביא למקום החדש הזה. הקדמה ארוכה לשאלה שעומדת בפני... אני צריכה להודיע לה שזאת החלטתי ושאני לא נכנסת לצוות כמו שהיא רצתה, שללא הגיבוי והאמון אני לא יכולה לקחת על עצמי תפקיד חדש ורציני שצריך לתפור אותו יש מאין. אני מרגישה צורך להציב את הגבולות וגם להביע את התחושות האמיתיות שנוצרו בי במהלך המו"מ הזה. ויחד עם זה להשאיר את האפשרות לעבוד מולם, כלומר לא לשרוף את הגשר. וזה מאוד קשה. אני מאוד פוחדת מהתגובות וקשה לי לעמוד מולה, בגלל שעד עכשיו היא כל כך נפנפה אותי. כנראה שלא היתי מספיק אסרטיבית קודם והיא נצלה את זה. קשה לי גם כי יש לי הרבה כעס על ההתייחסות, על הבטחות שווא וחוסר ההחלטיות... כל השבוע היתי טרודה בגלל זה. מחר אבקש לקבוע פגישה וממש לא קל לי... עצות בבקשה.. תודה וסליחה על ה"מגילה"...
אני מנהלת כבר חודשיים מו"מ מתיש וחסר טעם על משרה שהוצעה לי. מדובר במשרה חלקית. מסיבה שלא ברורה לי המנהלת לא מסוגלת לתת לי הגדרת תפקיד ברורה. היא מעלה כל מיני הצעות סותרות בהזדמנויות שונות וגם משנה את הקף השעות אבל שום חוזה לא נחתם או נסגר עשיתי איזשהו ניסיון בפיתוח מוצר שהם רצו, והוא הצליח מאוד. לאחר מכן היא שאלה אותי מה היתי רוצה לעשות ואני כתבתי הצעה מושקעת מאוד לתפקיד שלי. היא בקושי התייחסה אליה. היתי צריכה לרדוף אחריה כמה פעמים כדי לקבל ממנה התייחסות להצעה. בסוף היא העירה שהיא לא יודעת איך זה יכול לעבוד בפועל וזה היה המשוב העיקרי שקיבלתי ממנה. אז כבר התחלתי להרגיש שמטרטרים אותי ללא שום מטרה. בנוסף לכך היא רצתה שאספוג את התשלום על העבודה שעשיתי עד החודש הבא, עד שיוחלט מהי הגדרת התפקיד. לזה לא הסכמתי כי אין קשר בין הדברים. אחרי הרבה עלבון ועצבים ותחושות קשות החלטתי לקחת את הדברים בידים. החלטתי להיות פרילנסרית מולם ושהם יזמינו ממני מוצרים כשהם רוצים, ולא שאני אמלא שם תפקיד, כי פשוט אין שום גיבוי מצדה והבנה לתרומה שלי למקום, והתפקיד הזה דורש המון השקעה. הבנתי שבאופן עקרוני אני מעדיפה להיות עצמאית והגילוי הזה היה מבחינתי סוג של זינוק קדימה. כבר הרבה זמן אני חושבת על זה אבל עכשיו הבנתי שזה גם אפשרי!!! האסימון נפל ופתאום יש לי הרבה יותר אנרגיה ואמונה בעצמי!!! אני באימון וכנראה שגם האימון הביא למקום החדש הזה. הקדמה ארוכה לשאלה שעומדת בפני... אני צריכה להודיע לה שזאת החלטתי ושאני לא נכנסת לצוות כמו שהיא רצתה, שללא הגיבוי והאמון אני לא יכולה לקחת על עצמי תפקיד חדש ורציני שצריך לתפור אותו יש מאין. אני מרגישה צורך להציב את הגבולות וגם להביע את התחושות האמיתיות שנוצרו בי במהלך המו"מ הזה. ויחד עם זה להשאיר את האפשרות לעבוד מולם, כלומר לא לשרוף את הגשר. וזה מאוד קשה. אני מאוד פוחדת מהתגובות וקשה לי לעמוד מולה, בגלל שעד עכשיו היא כל כך נפנפה אותי. כנראה שלא היתי מספיק אסרטיבית קודם והיא נצלה את זה. קשה לי גם כי יש לי הרבה כעס על ההתייחסות, על הבטחות שווא וחוסר ההחלטיות... כל השבוע היתי טרודה בגלל זה. מחר אבקש לקבוע פגישה וממש לא קל לי... עצות בבקשה.. תודה וסליחה על ה"מגילה"...
