עזרה? (אולי טריגר)

Stay strong1

New member
עזרה? (אולי טריגר)

אני בכיתה ח׳ ומשנה שעברה (כיתה ז׳) אני בתוך מעגל של שנאה עצמית.. הרס עצמי.. אני חותכת, מקיאה לפעמים ומרעיבה את עצמי בגלל בעיות בבית (אחות ששונאת אותי ואומרת לי כל הזמן שאני מכוערת ושמנה, ריבים של ההורים שלי), בעיות בבית ספר (יורדים עליי ומורידים לי את הביטחון כל הזמן). יש לי פסיכולוגית אבל היא לא עוזרת לי, בכלל... עוד חודש בערך היא עוזבת אז אנחנו מסיימות את הטיפול.
די נמאס לי מהמצב הזה, אני רוצה לצאת מזה... ואני לא מצליחה לבד.
אני לא יודעת כל כך מה לעשות. אין לי מושג איך ולמי לספר.
יש כמה בנות שהכרתי באינטרנט (מקבוצה של מעריצים של glee בפייסבוק. נפגשתי איתן כמה פעמים)
אחת מהן גם בהפרעות אכילה ולא יודעת איך לעזור, והשאר לא ממש מבינות אותי- הן אומרות לי לספר ליועצת/ מחנך/ הורים- אבל גם קשה לי לסמוך על אנשים, המחנך שלי זה מחנך חדש (עברתי כיתה השנה) וקשה לי לסמוך עליו, על היועצת אני בכלל לא סומכת כי שנה שעברה היא סיפרה להורים שלי שאני חותכת, ולהורים שלי... אני לא יודעת איך לספר ואני מפחדת מהתגובה שלהם.

מה אני יכולה לעשות?
תודה 3>
 

קולדון

New member
יקרה

נשמע ממש קשה מה שאת עוברת.
כבר ככה את בגיל קשה, ובטח לא עוזר לפהגע מילדים בבית ספר ומאחותך.

תנסי לזכור שהחיים הם לא לנצח במסגרת של בית הספר.
כשאת בתוך זה, זה נראה כאילו מה שאומרים עלייך וחושבים עלייך ילדים מהכתה זה כמו עובדות שנקבעות בשטח, ובחיים ה"אמיתיים" כל אחד מוצא את קבוצת החברים שלו שאוהבת אותו ומבינה אותו.
זה לא משנה את זה שזה כל כך לא נעים שמתאכזרים אלייך בבית ספר.

גם מול אחותך לא פשוט. שוב, אותו העיקרון- מאוד מאוד קשה שאנשים קרובים אלינו כל כך פוגעים בנו. אתן גרות ביחד ולכן ההשפעה שלך עלייך היא כל כך חזקה.

אני מבינה שאת מנסה לברוח מכל זה לפגיעה העצמית וההרעבות.
אבל תחשבי על זה- באמת שווה שבגלל התאכזרות של אנשים אלייך, את תפגעי בעצמך? אני בטוחה שיש עוד דרכים שאת יכולה למצוא כדי לברוח מכל הקושי הזה, ואולי גם במקביל לבנות נקודות אור לא פחות חזקות בחיים שלך.

יש מישהו שאת יכולה לדבר איתו? חברה? קרוב/ת משפחה אחר/ת?

בכל מקרה, את חייבת למצוא את הדרך לספר להורים שאת מרעיבה את עצמך ופוגעת בעצמך. זה אמנם לא פשוט, ואת לא בדיוק יכולה לצפות את התגובה שלהם (יכול להיות שהם יופתעו ויהיו בשוק ואחכ יגיבו אחרת)

אולי תתדפיסי להם את ההודעה שכתבת, ותתני להם לקרוא?
 

levshavur

New member
לסטיי סטרונג

שלום לך
קודם כל ברוכה הבאה לפורום וכול הכבוד שתפסת אומץ להיכנס! זה כבר נקודה של התחלה...
אני רוצה לספר לך שמאז שהייתי ילדה קטנה ילדים צחקו עליי (יש לי בעיית ראייה קשה) וקראו לי בשמות מגעילים והיו ילדים שאפילו הרביצו לי...כך שאני מאוד מבינה את הרגשות שלך...והייתי די בודדה. בתיכון היו לי קצת חברות טובות (שהעריכו אותי בזכות מה שאני ולא הזיז להן איך שאני נראית) כך שאל תתייאשי. ילדים הם לפעמים נורא רעים ומסוגלים להכאיב למי שהם חושבים שהוא "שונה" מהם, אבל הם לא מבינים שה"שונות" הזאת היא חיצונית בלבד ושאם מסתכלים לעומק אז כולנו דומים: לכולנו מוח, ורגשות, ומחשבות וגוף...כשהם יתבגרו הם יתחילו להבין קצת יותר.. אני כיום בת 43 ונשואה, ובנוסף יש לי חברות טובות וידידים, שאני בקשר איתם כבר המון שנים...
ממילא אם את עכשיו בחטיבת ביניים, בתיכון אולי תכירי ילדים אחרים שכן יתייחסו אלייך יפה. בכול אופן את יכולה למצוא לך חברות מחוץ למסגרת בית הספר: אולי דרך איזה חוג שאת יכולה ללמוד, משהו שמעניין אותך?
לגביי אחותך: לא תמיד הקשר בין אחיות הוא הכי טוב...יכול להיות שאחותך אומרת לך שאת מכוערת ושמנה כי קשה לה להתמודד עם זה...כי ל ה י ש ב ע י ה !!! נראה לי שאולי כדאי שתבקשי מהפסיכולוגית שעומדת לסיים איתך, שתיפנה אל ההורים שלך ותציע להם שתלכו לטיפול משפחתי, יחד עם אחותך וההורים (במיוחד שגם הם לא מסתדרים, עובדה יש ביניהם ריבים...) אני חושבת שהמצב בבית ובבית הספר בהחלט משפיע עלייך, ועל ההתנהגות שלך.
אני יכולה להגיד לך שבעבר גם אני חתכתי, והרבה...אבל הצלחתי להפסיק עם זה...הדרך היעילה, לפחות בשבילי, הייתה שכול פעם שהיה לי דחף לחתוך דיברתי עם מישהו...ישנם הטלפונים האלה של עזרה ראשונה נפשית, כמו ער"ן - טלפון 1201 (שהם עונים גם בשעות הלילה) ויש גם קווים שמיועדים במיוחד לילדים ולנוער. חוץ מיזה אם את לא רוצה שבבית ישמעו, יש את סה"ר שזה עזרה נפשית באינטרנט, אבל עד כמה שאני יודעת הם פעילים בין 8-12 בערב. יש גם את ארגון על"מ (שעוזרים לנוער, שאני חושבת שגם להם יש אתר אינטרנט) בנוסף את יכולה להתייעץ עם הפסיכולוגית, אולי יהיו לה רעיונות נוספים שאני לא חשבתי עליהם...
בכל אופן אני יכולה להגיד לך שאני סבלתי נורא מהמשפחה שלי (לא רוצה לזעזע אותך עם הפרטים) אבל הכול כבר מאחורי...כולל הפרעת האכילה שלי...אני כותבת פה כיום, כשיש לי קצת זמן בעיקר כדי לעזור לבנות ונשים אחרות...
אז תחזיקי מעמד, ואם את צריכה את יכולה לפנות אליי במסר.
לבשה.
 
היי


אני שמחה שאת כותבת לנו, ושמחה עוד יותר שאת מספרת שאת רוצה להרגיש אחרת.
הפרעת אכילה זו התמודדות מאוד קשה. הרבה מאיתנו כאן התחילו לסבול ממנה בערך בגילך. זה לא גיל קל. יש בו הרבה בדידות, הרבה כעסים, הרבה קשיים מול ההורים ומול החברות. והפרעת אכילה היא הרבה פעמים תוצאה של הקשיים האלו. במקרים אחרים, הפרעת אכילה שמתחילה בגיל הזה מספרת שקרו לך דברים לא קלים כשהיית ילדה, ועכשיו, כשאת כבר לא ילדה ואת מתחילה להבין שקרו לך דברים עצובים וכואבים, ההפרעה זה הדרך לא לחשוב על הדברים האלו.

רוצה לספר לנו קצת על עצמך או על הקשיים שלך?
נשמח לשמוע
 
למעלה