עזיבת מקום עבודה

elinaa

New member
עזיבת מקום עבודה

שלום לכולם, אני חדשה כאן בפורום אבל מכל מה שקראתי אני שמחה לגלות שיש אנשים שעוברים דברים דומים לשלי. אני עזבתי מקום עבודה שבו פשוט סבלתי. לא שכר ולא יחסיי אנוש למרות שכולם מסביב אמרו לי שאני עושה טעות ושזה לא הזמן לעזוב מקום עבודה וכו'. ההחלטה הסופית באה אחרי שקראתי את הספר "לכל אדם יש שביל" של ד"ר אורניה יפה - ינאי ומי שמכיר יודע על מה אני מדברת. כבר שנה אני מחפשת עבודה ועובדת בעבודות זמניות שונות. וכשקשה לי אני מזכירה לעצמי כמה רע היה לי במקום בו עבדתי ואיך התייחסו אלי שם. ברור לי לחלוטין היום שלו הייתי נשארת שם, כבר הייתי "נתקעת" שם לכל החיים. גם היום אני מרגישה תקועה כי אני לא מצליחה למצא עבודה קבועה וזה קצת מפחיד כי בראיונות העבודה קצת קשה להסביר למה עזבתי וכל הקטע של יציבות תעסוקתית עולה ( ואני לא החלפתי עבודות בתדירות גבוהה ס"ה שלוש עבודת במשך 12 שנה ודווקא כסטודנטית עבדתי שש שנים במקום אחד) ובכלל קשה לדעת מה רוצה כל מעסיק ועל סמך מה בוחנים אותך. נכון להיום אני מתחילה לעבוד בחצי משרה בעבודה זמנית בעיר השונה מעיר מגורי ואני אסע הלוך ושוב, אני חושבת שאולי יש כאן סיכוי כלשהוא להתחלה חדשה, בשאיפה... אמיר קראתי את המאמר שלך על תקיעות וקריירה אשר פורסם בעידן הדלי והוא דיבר אלי בצור הבלתי רגילה. בכל מקרה אשמח לשמוע מכם.
 
שלום לך וברוכה הבאה

מאוד הזדהיתי עם מה שכתבת. אני זוכרת שגם אני עד לפני בערך שנתיים עבדתי במקום עבודה משפיל שבאמת לא סבלתי. הרבה זמן שאלתי את עצמי "מה אני עושה כאן בכלל?" מתוך ידיעה שאני יכולה למצוא מקום יותר טוב, אבל הרבה זמן גם הקשבתי, לצערי, לכל אלה שאומרים: לא כדאי לך לעזוב מקום עבודה עכשיו, ממה תחיי, איך תתפרנסי וכו'. בסוף באמת לא יכולתי לסבול יותר וגם היה לי קשה למצוא עבודה אחרת בזמן שעוד עבדתי, אז גרמתי שיפטרו אותי כדי לצאת עם פיצויים וכעבור כמה שבועות מצאתי עבודה אחרת שבאמת היה לי בה יותר טוב. ואני גאה בעצמי על כך.
 

elinaa

New member
הי נטע

אני התפטרתי והאמת שאחרי חודש במקום העבודה הזה הגעתי למסקנה שאני במקום הלא נכון אבל כמובן הקשבתי כמוך לאנשים שאמרו שלא כדאי, ותנסי וכו´, וזה כבר היה מקום העבודה השני שידעתי מהרגע שהתקבלתי שזה לא זה, הייתי נאיבית וחשבתי שדברים יסתדרו , לא הקשבתי לאינטואיציה שלי שמאז ומתמיד הייתה חזקה וזעקה לי שאני הולכת "לאכול אותה" כי הרי חינכו אותי שבמקום עבודה צריך להחזיק בכל מקרה ובכל מחיר. כבר אחרי חודש התחלתי לחפש עבודה אחרת והייתי מועמדת לחברה מאד גדולה ומאד מוצלחת ואף עברתי את כל המבחנים שלהם בהצלחה גדולה, בסופו של דבר לא היה תקן עבורי וחיכיתי לתפקיד זה במשך שלושה חודשים, עניין של מזל אני מניחה. ס"ה עבדתי שנה בחברה זו ופשוט הבנתי שאם אני לא אעשה צעד כעת כמו שכתבתי זה כבר לא יתבצע. ועשיתי, למרות המיתון, למרות הביקורת מסביב, היה לי ברור שגם אם אני "אדפוק את הראש בקיר" אני לא אחזור לשם, החלטתי שזה הזמן כל עוד אין לי ילדים ובן זוג לעשות מעשה, כי אם המצב היה אחר סביר להניח של א הייתי עוזבת. אני לא עובדת בעבודה קבועה כבר שנה וזה מפחיד אמנם היו לי ראיונות עבודה אך עד כה ללא הצלחה ויש לי חשש שאולי אני עושה משהוא לא נכון, למרות שכרכזת כ"א לשעבר אני מכירה את כל "השטיקים". אני חושבת שלפעמים צריך ללכת כנגד כל הסיכויים ולנסות כדי לא להצטער אח"כ. אני אשמח לשמוע ראיונות ועצות מכל כותבי הפורום כי ביחד יותר קל להתמודד.
 
לחלוץ פקקים

שלום, מה עושים עם סבל בעבודה ? נותנים לו למלא את מיכלי הרעל וההשפלה עד שכבר אין מקום לסיכה - רוצים להתפוצץ ואז בבעיטה עוזבים ? או - מתחילים לחפש מה גורם לך לסבול. לא למה הם אשמים, הבוסים וכו' . . . מה קשה לך כל כך, איזה מקום רגיש ופגיע שלך סופג את החבטות, ואולי מזמין אותן. כאשר אנחנו נמצאים במצב של סבל יש לנו באותו מקום מה ללמוד, מה לתקן, מה לשפר, לא משנה איך נגדיר ונקרא לזה. שם יש לנו עבודה ואנחנו צריכים כלים ותהליך כדי לעבד ולהבין כי אחרת סבלנו בלי ללמוד את הלקח, בלי להבין מה עלינו לעשות כדי שבפעם הבאה לא ניפול פעם נוספת. לעבור עיר מגורים בלי לחפש את הדפוס מתוכו נוצר הסבל זאת יכולה להיות הזמנה לחוויה נוספת של באסה. אז איך מתחילים לראות ? קודם כל רוצים, אחרי זה מחפשים כלים ואנשים שהתקשורת איתם מרגישה נכונה. המקום הרגיש יודע לקלוט אם פסיכולוג מסויים או יועצת כזו או אחרת מדברים את השפה והכיוון שלכם ומשם מתחילים לעבוד על מודעות ובהירות גבוהה יותר. קוראים ספרים רלוונטים, ספרים לעבודה עצמית שיכולים להעיר ולשמש כמו מנחה. זה אינו שייט תענוגות אבל עבודה ממוקדת עושה לפעמים פלאים וניתן כאשר ההתגייסות היא שם לחלוץ הרבה פקקים שתוקעים. שבוע טוב בינתיים, אמיר דרור
 
למעלה