רוכל הבלים
New member
עזה ארורתי
אני חושב עלייך כבר הרבה זמן עזה. עוד לפני שהם חתמו על הצווים נגדך. אני מתכנן את הבריחה שלי ממך אבל כל פעם הייתה לי קרירות כזו ברגליים, תמיד פחדתי שתרדפי אותי בחלומות ובמלחמות ובסיוטים, שלא תניחי לי בקלות, ועכשיו אני לא פוחד ממך יותר, אפילו אם זו טעות. עכשיו עזה, אני עוקר את הלב שלי ואת הפרחים והולך. אני חייב לעשות את זה את מבינה, אחרת אני אמות, או גרוע מזה, אחיה. נראה לי שאת יודעת את זה עזה, את יודעת טוב מאוד מה שאני מרגיש, את מצליחה לראות את זה על הפנים השזופות שלי, רק שמעולם לא יכולתי להגיד לך את זה בפה מלא זיעה וניקוטין. תמיד היה אפוד שהפריד בין הרגשות שלך למילים שלי. עכשיו אני מסיר את משקפי המגן ותסתכלי לי בעיניים עזה אישתי הארורה- אני הולך ואין לי כל עיניין לזכור את הדרך חזרה. אני לא רוצה להישאר איתך, לא טועה ולא מוסרי, אני לא רוצה שתעקבי אחריי, אין לי כבר כוח לכל המשחקים, אתמול עזה, אריק ושאול חתמו על קץ ההרהורים. בניגוד אל כל העם הזה שבתוכי מעולם לא הייתי צריך לשבת בשביל להחליט ללכת. בשביל זה יש לי רגליים וידיים וטנקים גדולים שכבר התחילו לחלום על תל אביב. עכשיו זה רק לצאת ולא לחזור לשם לעולם ועד. אני צמא להתנתקות ממך כמו שאני מאמין בוויסקי ועשן , בים ובאוכל שאת יודעת להכין. אני חושב שהפרידה הזאת טובה בשביל שנינו, ושתביני עזה- זו את, זה לא אני. במקרים אחרים הייתי אומר לך עזה יקירתי שאת לא אשמה. אבל כל זה לא חשוב עכשיו ולא איכפת שתדעי שהכנאפה שלך בין כה לא כזאת טובה. אני לא יכול לשאת את הכאב שלך יותר עזה עזובה, העצב שלך גרם ליותר מידי חיוכים אצלי בארץ וזה רע. העוני שלך רק גורם לי לרצות להיות יותר עשיר ולברוח מהארץ שלי הקדושה, ואת עזה יקירתי, הגיע הזמן שתמצאי תומך חדש, חבר של ממש שיבוא ויעזור לך בעת צרה. כי את הצרה שלי עזה עצובה, ואיני מעוניין בך עוד. לא בחולי ולא בבריאות לא לטוב ולא לרע. כן עזה איני מעוניין בהרס שאת מנשקת אותי בלילה טוב , ואיני מעוניין בתבשילי המוות שתגישי לי כשאני מתעורר. כן כן, אני יודע מה תגידי לי יקירתי, אני יודע שתגידי שגם לך קשה , וכל המזג אוויר הזה לא עושה לך טוב , והכאפייה והגאלבייה והמחסומים והשתיקות והגדרות. אני יודע, את לא אוהבת את הצבע של הכסף שלך ולא את הצבע של הים, את לא אוהבת את איך שאת נראית , בעיקר בחורף ובטח כשאת מזיעה, כשחם. אבל אני עזה חביבתי, אין לי צורך בך עוד. היית , לא חלמתי חלום עכשיו שלום. לימדת אותי את מה שרצית. הראית לי איך כורתים ידיים ואיך זורקים רימון, איך מפוצצים בית ואיך משליכים קילשון, איך מתים בקלות ומה כוחה של אבן, ואיך אף פעם לא הולכים לישון. ואני יקירתי מסתכל איך בנית לי לב אחד שבור מלא בסבל. אני יודע , היו לנו כמה רגעים יפים. שתקנו, צחקנו אכלנו דגים. אבל את יודעת? עד כמה שאנחנו דומים, עד כמה שיש לנו כמעט אותו שפה ובערך אותו צבע עור, אותם שמות ואותם כינויים - אנחנו אף פעם לא נהיה שווים. את תמיד תרגישי צורך להיות יותר טובה, תמיד תרצי להגיד לי את המילה האחרונה, להיות הנבחרת והמובחרת, ולא עוד ברירה. אז עכשיו יקירתי, החלטתי ללכת ממך לעלמי עלמיא. לא לחזור אף פעם, לא להרים לך טלפון ולא לשאול מה נשמע, אני לא מעוניין יותר ברצף הטריטוראלי שלך, אני גם לא מעוניין בעזרה. אני מעוניין להפנות לך את הגב הכפוף שלי ואת הרגל הפצועה. אני לא אסתכל עלייך מרחוק, לא אעמוד לזכרך דקת דומייה. ואין לך מה לחשוש את יכולה לשכב עם מי שאת רק צריכה, והכי חשוב בשבילי ובשבילך יקירתי החולה, הכי חשוב שתהיי בריאה. עזה שנאתי, תהיי בריאה ואל תלכי לחדר כושר, אל תעשי שרירים , זה לא יגרום לך לאושר. תקומי בבוקר תרבצי בים, תחשבי איך לתת לעם שלך את האופציה הנכונה בשבילו- להיות סוף סוף עם. את לא הקשבת באמת לאף אחת מהעצות , אז לא נותר אלא להתנתק ממך ביד קלה, בזרוע פרושה ובעיניים נוצצות. ואל תדאגי לי צרתי היקרה , אני אהיה בסדר, זה לא ממש נורא. את מבינה, זה אף פעם לא יכול היה להצליח ביננו. אני מכיר את הסוג שלך, את חולת שליטה ואני פרפר ברוח. אני רוצה לנוח בשקט עירום ממך בלי בושה. אז אני עוזב עכשיו. אני משאיר לך את הבית, ואת המכונית ואת כל הרובים שקניתי לך במכירה פומבית. אני רק אנסה לקחת איתי כמה כדורים. אל תבואי לחפש אותי בלילה אם אני נמצא אצל נכבשות אחרות. אין לך מה לעשות שם אני ועמי לא שווים את הדמעות. תשארי במקום שלך לכמה שנים רעות. עזה קנאתי, את נשארת איפה שפעם היה חלק מארץ האבות, ואין לי עם זה בעיה של ממש, העיקר שלא תעשי פרצופים וצרות. אני לא אוהב אותך יותר ויותר גם לא אנסה לשנוא. אני רק כואב אותך מיום ליום ואין לי כבר חשק לבכות. תחייכי את החיוך הרחב שלך תמשיכי לגדל את כל הכבשים והעופות , ואני מבטיח שאם תהיה טובה אליי מרחוק, אני לא אבוא לבקר אותך אני אולי רק אקנה ממך עגבניות. אני מבטיח לך עזה גרושתי הנוראה, אני אשלם לך מזונות, עד הרגע האחרון, עד המנה המקנחת. בניגוד לראש הממשלה, זו הייתה ההחלטה הכי קלה בשבילי, הסכמתי בקלות בלי צער ויגון ובלי רגע אחד של חרטה, אני משאיר את הגבעות ואת הרמזורים והביצות, ואני נותן לך לעשות מה שאת רוצה עם עצמך ולא איכפת לי מה יקרה לך ולבנותייך היפות. אל תנסי לשכנע אותי וגם לא לשאול את עמי, זה לא יעזור. כן, כן עזה, זוהי פרידה סופית ומוחלטת ואל תנסי לבקש סליחה ממני, אל תנסי דבר, כי אחרי הכל לאן כבר יש לך ללכת, לאן? . גירשו אותך מדרום וממזרח שתקו לך את התשובה, ואני עזה נמאס לי להיות טוב אלייך ונמאס לי שאת לא רואה. תטפחי את בנייך ומחבלייך כמה שתרצי, אבל אל תחפשי אותי שם , סביר להאמין שגם לא תמצאי. אני מציע לך להחזיר את הקאסם ולקבור אותו באדמה, אני השארתי לך שם כמה כבישים וכמה מכונים להטפלה. יש לך שפע של גז והרבה ירוק לגדל כל מה שתחשקי, אז עזה משוש מותי, אני מחזיר לי את חיי. לי ולכל אחיי . כן אני יודע מה את חושבת, מה עם ביבי ולימור לבנת, אל דאגה עזה חמדת סיוטיי, גם מהם אני מתנתק , הם עשו את זה בשבילי כשהצביעו בעד. נכון, את חושבת שאני כמו שתיים ושתיים ושתמיד אני הולך בשביל לחזור, אבל לא הפעם עזה, הפעם אני לא מתכוון לעשות את זה , אפילו אם אהיה שיכור. כן עזה חבל מוות אדום שכמותך, אני לא מתכוון לקבור אף אחד יותר במרחבים שלך, גם לא אצל ג'נין- אחותך. נכון היינו יחד, היית שלי ממש מאז ועד אתמול, ועכשיו עזה אני קובר את זכרונך עמוק עמוק בתוך החול. שיבלע שם ויעלם ולא ישוב לנצח, מבחינתי עזה צרה גדולה שלי, לברוח ממך זה לְנָצֵח. שלום ולא להתראות.
אני חושב עלייך כבר הרבה זמן עזה. עוד לפני שהם חתמו על הצווים נגדך. אני מתכנן את הבריחה שלי ממך אבל כל פעם הייתה לי קרירות כזו ברגליים, תמיד פחדתי שתרדפי אותי בחלומות ובמלחמות ובסיוטים, שלא תניחי לי בקלות, ועכשיו אני לא פוחד ממך יותר, אפילו אם זו טעות. עכשיו עזה, אני עוקר את הלב שלי ואת הפרחים והולך. אני חייב לעשות את זה את מבינה, אחרת אני אמות, או גרוע מזה, אחיה. נראה לי שאת יודעת את זה עזה, את יודעת טוב מאוד מה שאני מרגיש, את מצליחה לראות את זה על הפנים השזופות שלי, רק שמעולם לא יכולתי להגיד לך את זה בפה מלא זיעה וניקוטין. תמיד היה אפוד שהפריד בין הרגשות שלך למילים שלי. עכשיו אני מסיר את משקפי המגן ותסתכלי לי בעיניים עזה אישתי הארורה- אני הולך ואין לי כל עיניין לזכור את הדרך חזרה. אני לא רוצה להישאר איתך, לא טועה ולא מוסרי, אני לא רוצה שתעקבי אחריי, אין לי כבר כוח לכל המשחקים, אתמול עזה, אריק ושאול חתמו על קץ ההרהורים. בניגוד אל כל העם הזה שבתוכי מעולם לא הייתי צריך לשבת בשביל להחליט ללכת. בשביל זה יש לי רגליים וידיים וטנקים גדולים שכבר התחילו לחלום על תל אביב. עכשיו זה רק לצאת ולא לחזור לשם לעולם ועד. אני צמא להתנתקות ממך כמו שאני מאמין בוויסקי ועשן , בים ובאוכל שאת יודעת להכין. אני חושב שהפרידה הזאת טובה בשביל שנינו, ושתביני עזה- זו את, זה לא אני. במקרים אחרים הייתי אומר לך עזה יקירתי שאת לא אשמה. אבל כל זה לא חשוב עכשיו ולא איכפת שתדעי שהכנאפה שלך בין כה לא כזאת טובה. אני לא יכול לשאת את הכאב שלך יותר עזה עזובה, העצב שלך גרם ליותר מידי חיוכים אצלי בארץ וזה רע. העוני שלך רק גורם לי לרצות להיות יותר עשיר ולברוח מהארץ שלי הקדושה, ואת עזה יקירתי, הגיע הזמן שתמצאי תומך חדש, חבר של ממש שיבוא ויעזור לך בעת צרה. כי את הצרה שלי עזה עצובה, ואיני מעוניין בך עוד. לא בחולי ולא בבריאות לא לטוב ולא לרע. כן עזה איני מעוניין בהרס שאת מנשקת אותי בלילה טוב , ואיני מעוניין בתבשילי המוות שתגישי לי כשאני מתעורר. כן כן, אני יודע מה תגידי לי יקירתי, אני יודע שתגידי שגם לך קשה , וכל המזג אוויר הזה לא עושה לך טוב , והכאפייה והגאלבייה והמחסומים והשתיקות והגדרות. אני יודע, את לא אוהבת את הצבע של הכסף שלך ולא את הצבע של הים, את לא אוהבת את איך שאת נראית , בעיקר בחורף ובטח כשאת מזיעה, כשחם. אבל אני עזה חביבתי, אין לי צורך בך עוד. היית , לא חלמתי חלום עכשיו שלום. לימדת אותי את מה שרצית. הראית לי איך כורתים ידיים ואיך זורקים רימון, איך מפוצצים בית ואיך משליכים קילשון, איך מתים בקלות ומה כוחה של אבן, ואיך אף פעם לא הולכים לישון. ואני יקירתי מסתכל איך בנית לי לב אחד שבור מלא בסבל. אני יודע , היו לנו כמה רגעים יפים. שתקנו, צחקנו אכלנו דגים. אבל את יודעת? עד כמה שאנחנו דומים, עד כמה שיש לנו כמעט אותו שפה ובערך אותו צבע עור, אותם שמות ואותם כינויים - אנחנו אף פעם לא נהיה שווים. את תמיד תרגישי צורך להיות יותר טובה, תמיד תרצי להגיד לי את המילה האחרונה, להיות הנבחרת והמובחרת, ולא עוד ברירה. אז עכשיו יקירתי, החלטתי ללכת ממך לעלמי עלמיא. לא לחזור אף פעם, לא להרים לך טלפון ולא לשאול מה נשמע, אני לא מעוניין יותר ברצף הטריטוראלי שלך, אני גם לא מעוניין בעזרה. אני מעוניין להפנות לך את הגב הכפוף שלי ואת הרגל הפצועה. אני לא אסתכל עלייך מרחוק, לא אעמוד לזכרך דקת דומייה. ואין לך מה לחשוש את יכולה לשכב עם מי שאת רק צריכה, והכי חשוב בשבילי ובשבילך יקירתי החולה, הכי חשוב שתהיי בריאה. עזה שנאתי, תהיי בריאה ואל תלכי לחדר כושר, אל תעשי שרירים , זה לא יגרום לך לאושר. תקומי בבוקר תרבצי בים, תחשבי איך לתת לעם שלך את האופציה הנכונה בשבילו- להיות סוף סוף עם. את לא הקשבת באמת לאף אחת מהעצות , אז לא נותר אלא להתנתק ממך ביד קלה, בזרוע פרושה ובעיניים נוצצות. ואל תדאגי לי צרתי היקרה , אני אהיה בסדר, זה לא ממש נורא. את מבינה, זה אף פעם לא יכול היה להצליח ביננו. אני מכיר את הסוג שלך, את חולת שליטה ואני פרפר ברוח. אני רוצה לנוח בשקט עירום ממך בלי בושה. אז אני עוזב עכשיו. אני משאיר לך את הבית, ואת המכונית ואת כל הרובים שקניתי לך במכירה פומבית. אני רק אנסה לקחת איתי כמה כדורים. אל תבואי לחפש אותי בלילה אם אני נמצא אצל נכבשות אחרות. אין לך מה לעשות שם אני ועמי לא שווים את הדמעות. תשארי במקום שלך לכמה שנים רעות. עזה קנאתי, את נשארת איפה שפעם היה חלק מארץ האבות, ואין לי עם זה בעיה של ממש, העיקר שלא תעשי פרצופים וצרות. אני לא אוהב אותך יותר ויותר גם לא אנסה לשנוא. אני רק כואב אותך מיום ליום ואין לי כבר חשק לבכות. תחייכי את החיוך הרחב שלך תמשיכי לגדל את כל הכבשים והעופות , ואני מבטיח שאם תהיה טובה אליי מרחוק, אני לא אבוא לבקר אותך אני אולי רק אקנה ממך עגבניות. אני מבטיח לך עזה גרושתי הנוראה, אני אשלם לך מזונות, עד הרגע האחרון, עד המנה המקנחת. בניגוד לראש הממשלה, זו הייתה ההחלטה הכי קלה בשבילי, הסכמתי בקלות בלי צער ויגון ובלי רגע אחד של חרטה, אני משאיר את הגבעות ואת הרמזורים והביצות, ואני נותן לך לעשות מה שאת רוצה עם עצמך ולא איכפת לי מה יקרה לך ולבנותייך היפות. אל תנסי לשכנע אותי וגם לא לשאול את עמי, זה לא יעזור. כן, כן עזה, זוהי פרידה סופית ומוחלטת ואל תנסי לבקש סליחה ממני, אל תנסי דבר, כי אחרי הכל לאן כבר יש לך ללכת, לאן? . גירשו אותך מדרום וממזרח שתקו לך את התשובה, ואני עזה נמאס לי להיות טוב אלייך ונמאס לי שאת לא רואה. תטפחי את בנייך ומחבלייך כמה שתרצי, אבל אל תחפשי אותי שם , סביר להאמין שגם לא תמצאי. אני מציע לך להחזיר את הקאסם ולקבור אותו באדמה, אני השארתי לך שם כמה כבישים וכמה מכונים להטפלה. יש לך שפע של גז והרבה ירוק לגדל כל מה שתחשקי, אז עזה משוש מותי, אני מחזיר לי את חיי. לי ולכל אחיי . כן אני יודע מה את חושבת, מה עם ביבי ולימור לבנת, אל דאגה עזה חמדת סיוטיי, גם מהם אני מתנתק , הם עשו את זה בשבילי כשהצביעו בעד. נכון, את חושבת שאני כמו שתיים ושתיים ושתמיד אני הולך בשביל לחזור, אבל לא הפעם עזה, הפעם אני לא מתכוון לעשות את זה , אפילו אם אהיה שיכור. כן עזה חבל מוות אדום שכמותך, אני לא מתכוון לקבור אף אחד יותר במרחבים שלך, גם לא אצל ג'נין- אחותך. נכון היינו יחד, היית שלי ממש מאז ועד אתמול, ועכשיו עזה אני קובר את זכרונך עמוק עמוק בתוך החול. שיבלע שם ויעלם ולא ישוב לנצח, מבחינתי עזה צרה גדולה שלי, לברוח ממך זה לְנָצֵח. שלום ולא להתראות.