עזבי אותך ממריבות, בואי ניצור!
(כולם מוזמנים.... סיפור בהמשכים!) בחללי הדמיון נרקמות הזיות, עם ליל מתגבשות לסצנות חולות, ומי ירחם על מוחי העייף, שגם בחלום הוא עומל וסוחף, את לבי וחושיי מעורר מתרדמת, ואת כמיהותיי מתרגם לסרט..... יד ביד צועדים זוג אוהבים על חול הים הקריר בלילה נטול ירח, הים מתרגש ונע בחוסר נוחות כמו נסער ממה שעתיד להתגלות לעיניו על חופו האפלולי. יחפים הם זוג האוהבים, חופרים ברגליהם גומחות מטביעותיהם, לבושים בקלילות, כמתעלמים מרמיזותיו של מזג האוויר שנשבר אט אט תחת זעפו המתגבר של החורף. לגופה שימלה לבנה בעלת שולי תחרה, שנצמדת בחוזקה לגופה העסיסי כמנסה להציל את נפשה השברירית ממשבה הארסי של הרוח, שיערה השחור מתפזר לכל עבר, שולח פיתולי זרועותיו הארוכות לאוויר הקר ואחר מכה בגסות במותניה הדקיקות, וידה מונחת בכף ידו החמימה, נותנת לה לטעום מעט מהחום שמצפה לה בעוד כמה רגעים. בידו האחת הוא מחזיק את סל הפינוקים שהביא עימו כדי לשמח את אהובתו, בידו השניה הוא חופן את ידה, שמעבירה בו צמרמורות בלתי נשלטות של עדנה נשית, שהוא מת כבר לחוש על בשרו. סדין נפרש על מצע החול העוקצני, סל ההפתעות נשכח בצד לרגע, זוג האוהבים נצמד בחוזקה אחד לשני, מתגפף, מתנשק, מתלהט, ונופל כמקשה אחת על הסדין המלטף. עיניה הגדולות מביטות לשמים, בקלות יכולה היא לספור את מספר הכוכבים שיצאו ממחבואם ובאו לבקרה הלילה, השמים היו שחורים והאווירה אפלה, אך בליבה שימחה ואושר למראה עיניי אהובה המביטות אליה מלמעלה. הוא שכוב על צידו לידה, מביט בפניה הקסומים, שפתיה דובדבן אדום בשיא עונתו, עיניה זוג יהלומי פז, מביטות בו בהססנות, כמנסות לחפור אל מעמקי מזימותיו ולנבא את תיכנוניו, מתיקות שופעת כל טוב הוא גופה הרך והנעים, מזמין, קורא, משלהב אותו להזין את חשקיו הבוערים בו יותר מדי זמן..... יאללה, קחו ממני את המושכות!
(כולם מוזמנים.... סיפור בהמשכים!) בחללי הדמיון נרקמות הזיות, עם ליל מתגבשות לסצנות חולות, ומי ירחם על מוחי העייף, שגם בחלום הוא עומל וסוחף, את לבי וחושיי מעורר מתרדמת, ואת כמיהותיי מתרגם לסרט..... יד ביד צועדים זוג אוהבים על חול הים הקריר בלילה נטול ירח, הים מתרגש ונע בחוסר נוחות כמו נסער ממה שעתיד להתגלות לעיניו על חופו האפלולי. יחפים הם זוג האוהבים, חופרים ברגליהם גומחות מטביעותיהם, לבושים בקלילות, כמתעלמים מרמיזותיו של מזג האוויר שנשבר אט אט תחת זעפו המתגבר של החורף. לגופה שימלה לבנה בעלת שולי תחרה, שנצמדת בחוזקה לגופה העסיסי כמנסה להציל את נפשה השברירית ממשבה הארסי של הרוח, שיערה השחור מתפזר לכל עבר, שולח פיתולי זרועותיו הארוכות לאוויר הקר ואחר מכה בגסות במותניה הדקיקות, וידה מונחת בכף ידו החמימה, נותנת לה לטעום מעט מהחום שמצפה לה בעוד כמה רגעים. בידו האחת הוא מחזיק את סל הפינוקים שהביא עימו כדי לשמח את אהובתו, בידו השניה הוא חופן את ידה, שמעבירה בו צמרמורות בלתי נשלטות של עדנה נשית, שהוא מת כבר לחוש על בשרו. סדין נפרש על מצע החול העוקצני, סל ההפתעות נשכח בצד לרגע, זוג האוהבים נצמד בחוזקה אחד לשני, מתגפף, מתנשק, מתלהט, ונופל כמקשה אחת על הסדין המלטף. עיניה הגדולות מביטות לשמים, בקלות יכולה היא לספור את מספר הכוכבים שיצאו ממחבואם ובאו לבקרה הלילה, השמים היו שחורים והאווירה אפלה, אך בליבה שימחה ואושר למראה עיניי אהובה המביטות אליה מלמעלה. הוא שכוב על צידו לידה, מביט בפניה הקסומים, שפתיה דובדבן אדום בשיא עונתו, עיניה זוג יהלומי פז, מביטות בו בהססנות, כמנסות לחפור אל מעמקי מזימותיו ולנבא את תיכנוניו, מתיקות שופעת כל טוב הוא גופה הרך והנעים, מזמין, קורא, משלהב אותו להזין את חשקיו הבוערים בו יותר מדי זמן..... יאללה, קחו ממני את המושכות!
