עו"ד סוקול

עו"ד סוקול

תודה לכל העונים על שאלתי הדחופה מאתמול. ברצוני לשאול שאלה נוספת ואחזור על העובדות למען אלה שלא קראו. עו"ד סוקול ייצגה את בעלת הבית בתביעה כספית שהוגשה נגדי בבימ"ש השלום בחיפה. סוקול היא בתו של השופט אור ואשתו של השופט סוקול שמכהן לצד השופטת שדנה בתביעה (חנה הורוביץ). שאלתי היא- האם ראוי להגיש עתירה לבג"צ לביטול פסק הדין משום שעו"ד שבן זוגו שופט לא רשאי לייצג לקוח באותו בית משפט שבו מכהן השופט? לכאורה קיים חשש ממשי למשוא פנים. קיימת אפשרות ממשית שהשופט ורעייתו עורכת הדין נמנים עם החוג החברתי של השופט היושב בדין והדעת אינה סובלת שבלילה הם ישבו על כוס קפה בסלון וביום היא או מישהו ממשרדה יופיעו לפניו. נסיבות אלה יוצרות לחץ מוסרי על השופט ובמודע או בתת מודע הוא לא ירצה שהיא תפסיד. לכאורה ניתן לבקש העברת מקום השיפוט, אבל לדעתי מלכתחילה אסור לעורכת הדין לייצג לקוחות באותו בית משפט, ואין צורך ביוזמה של הצד השני. אגב, במקרה דנן ביקשתי מהשופטת להסכים להעברת השיפוט (כנדרש בתקנות) והבקשה נדחתה. השאלה הבאה היא מדוע בג"צ ולא ערעור? ראשית, מדובר בענין עקרוני שחורג מהסכסוך הספציפי בין הצדדים. שנית, מדובר בבתו של שופט ביהמ"ש העליון ומראית פני הצדק תיפגע אם שופטי המחוזי ידונו בשאלה אם מותר לה לייצג לקוחות בבימ"ש השלום. הכפיפות המקצועית שלהם לשופט אור יוצרת חשש שהם לא יהיו אובייקטיביים ולא ירצו להרגיז אותו. לכן מקומו הטבעי של הדיון הוא בבג"צ. הייתי רוצה לדעת מה דעתכם והאם לא ראוי לשלב את הטענה יחד עם הטענה הקודמת. אחזור על כך עבור מי שלא קרא. השופטת הורוביץ החליטה לעכב את מתן פסק הדין עד להחלטת בג"צ בעתירה שהגשתי בענין ייצוג לקוחות על ידי ילדיהם של שופטי ביהמ"ש העליון. לאחר ראיון ברדיו שבו שוחחתי על העתירה נתנה פסק דין נגדי וחייבה אותי בסכום אסטרונומי, למרות שבג"צ טרם דן בעתירה. נשאלת השאלה האם צרוף הנסיבות הזה- פסק דין תוך הפרת החלטה קודמת וייצוג התובעת על ידי אשתו של חבר לעבודה - איננו מהווה חריגה מסמכות שמצדיקה התערבות בג"צ בהתאם להלכת הלפרין.
 
נסיבות שונות

לדעתי אי אפשר לקשור את ייצוג התובעת ע"י עו"ד סוקול באותה עתירה עם מתן פס"ד בניגוד להחלטה קודמת, וזאת ללא קשר באיזה הליך תבחר. הדרך שצריך היה לנקוט בה היא ערעור על פסק הדין, ובמסגרתו לערער על החלטת השופטת שלא לפסול את עצמה. אמנם אמרת שרצית להימנע ממצב שבו יהיה לחץ על שופטי המחוזי, אבל הרי בבג"ץ קיים אותו מצב כמו בשלום, שכן עו"ד סוקול היא, כאמור, בתו של וכו´ וגו´. אם כך - גם שופטי בג"ץ יצטרכו לפסול את עצמם, ובעצם אתה טוען שאי אפשר לדון במקרה שלך בבימ"ש בארץ. כיום, הבעייה שלך קשה הרבה יותר, כי ההליכים המשפטיים הסתיימו ומתנהלים הליכי הוצל"פ. אני באמת לא יודע מה להציע בשלב כל כך מאוחר, אבל לא נראה לי שמבג"ץ תבוא הישועה...צר לי...
 
הבהרה

התכוונתי לומר שעצם הייצוג באותו בימ"ש שבו עובד בעלה פוסל את פסק הדין בגלל חשש ממשי למשוא פנים. בענין הזה הייתי רוצה לשמע דעת חברי הפורום.
 
ייתכן שאתה צודק

אין כל ספק, שטענתך צודקת. תוכל למצוא אינספור תקדימים של פסילת תוצאות של מכרזים שהסתיימו, החלטות שהתקבלו וגם פסילת שופטים ובוררים בגלל ניגודי עניינים דומים או אפילו פחותים. עניין זה יש להפנות לבג"ץ. לפי עמנואל, כדאי לך ללכת לערעור, מכיוון שהיא פעלה בניגוד להחלטה קודמת שלה. לדעתי, אין כל סיבה לוותר על אחד הסעדים ולא ללכת על השניים, בג"ץ וגם ערעור. לא כדי "להמר על שניים ואולי אחד יזכה" אלא כדי להציג את רמת ההתדרדרות המוסרית של המערכת. מבחינה קמפייניסטית, יהיה לך יתרון. נדמה לי ששני הליכים במקביל לפסול פסק דין משתי סיבות שונות, יעורר עניין ציבורי ומקצועי לא קטן, במיוחד בגלל הנושא עצמו. תיאורטית, אין כל סיבה שפסק הדין לא ייפסל. עליך רק להתגבר על עניין שולי, והוא העיקרון שאין לשפוט שופטים. אם זה היה מכרז, ללא מעורבות שופטים, היית מנצח בלי כל בעייה.
 

shaio

New member
משוא פנים

סקירת הפסיקה באשר לפסילת שופטים בשל חשש לניגוד עניינים מלמדת שניתן לשופטים חבל ארוך בטענה שמקצועיותם מאפשרת להם להתנתק מהשפעות כאלה. ראה השופט זועבי בוועדת שמגר, השופט אור בעניין פרומדיקו; השווה לאדיסו מסאלה בוועדת "שקר הדם האתיופי", שאיננו שופט, ולכן "אינו מקצועי" באותה מידה. ההליך הנכון, מכל מקום, הוא בקשת פסילה או העברה. דומני שההזדמנות לכך חלפה.
 
שאלה

תודה על תשובתך. לאחר שבקשתי להארכת מועד נדחתה ביקשתי מהשופטת לבטל את פסק הדין בגלל חשש ממשי למשוא פנים, והיא דחתה הבקשה בטענה שלא היה משוא פנים. האם לדעתך הדרך הראויה היתה לערער על ההחלטה לביהמ"ש המחוזי? האם היה סיכוי שהשופטים ידונו בערעור בלב פתוח לאור העובדה שדחו בקשתי להארכת מועד?
 

shaio

New member
לב פתוח וערעור אזרחי

הם כמעט תרתי דסתרי. יש נטיה חזקה לצאת מהנחה שפסה"ד המקורי נכון. אינני יודע מדוע פעלת דווקא בנתיב של בקשה לביטול; לענ"ד השאלה שאתה מעלה היא בעיקרה טענת פסלות מלישב בדין. אם להקיש מדיני הפסלות, אזי אין סיכוי שהטענה תתקבל: המועד להעלאת הטענה היה כשנודע לך על הפגם; מבחינת ערכאת הערעור אתה נמצא במצב שבו טענתך נכבשה עד סוף ההליך, ומייד נופל עליך החשד שמא עשית שימוש בטענה הזו רק משהפסדת. יש גם לשקול את שאלת ההוצאות ההולכות ומאמירות ככל שכיפוף סדרי הדין גדל. אני בדעה (המאוד לא מקצועית) שמדובר בתיק אבוד. אם יש סיכוי לזכות בתיק הבג"צ, הייתי מנסה לבקש רשות ערעור על ההחלטה הדוחה את בקשת הביטול, ומבקש מערכאת הערעור להמתין לפסק דינו של בג"צ (יומן ביהמ"ש העליון -- כרגע עומד על אפריל), כלומר לנסות ולשחזר את הטריק שעבד בבימ"ש השלום. במקרה של הפסד בבג"צ, ניתן יהיה למשוך את הערעור ולחסוך חלק ניכר מההוצאות.
 
פסלות

עילת הפסלות נודעה לי לאחר שניתן פסק הדין. השופטת הבטיחה להמתין לפס"ד בג"צ ולא כיבדה החלטתה. הדרך הדיונית להעלות טענת פסלות שנודעה לאחר פסק הדין היא באמצעות ערעור, כאמור בפס"ד דר. אפשרות נוספת היא על ידי פניה לביהמ"ש שנתן את פסק הדין בבקשה לבטל אותו עקב חריגה מסמכות. יש על כך פסיקה. הואיל והמחוזי לא האריך המועד להגשת ערעור פניתי לשופטת על פי החלופה השניה והבקשה נדחתה (מסיבות עניניות לא דיוניות). ההחלטה ניתנה בתאריך 6.8.01 . ניתן היה לערער עד 15.10 בגלל הפגרה ולא עשיתי זאת משום שלא האמנתי שהמחוזי ידון בטענות אישיות נגד השופטת. הרי לא הסכימו להאריך המועד להגשת ערעור. האפשרות היחידה שלי כעת היא להגיש עתירה לבג"צ בגין חריגה מסמכות , ולהסביר מדוע אין מקום לסעד חלופי של ערעור על ההחלטה מתאריך 6.8 (ערעור ולא בר"ע כיוון שההחלטה סופית). הנסיבות מצביעות על התערבות מגבוה והאוירה מפריעה לדיון הוגן. הבעיה היא שלחשדות להתערבות יש כנראה בסיס ולכן דוחים אותי בכל המקומות לרבות בג"צ.
 

shaio

New member
רגע

לא שמתי לב שהעתירה לבג"צ נדחתה. כלומר מיצית הן את ההליכים בשאלה העקרונית (דחיית העתירה) והם את ההליכים בסוגיה לגופה (פסק-הדין הוא חלוט, האפשרות לקבל הארכת מועד על החלטת השופטת בטענה ש"לא האמנתי" היא קלושה). לצערי, קשה לי לחשוב שבג"ץ יתערב במקרה הפרטני, אפילו בטענת חריגה מסמכות, משום שמדובר בבית-משפט, והביקורת של בג"ץ מצומצמת בהרבה. אני בספק גדול אם הנימוקים שהזכרת לאי-הערעור יתקבלו על דעתו של בג"ץ.
 
פסלות שופט

תודה על חוות דעתך. נראה לי שיש מקום לעתירה לבג"צ עקב חשש ממשי למשוא פנים. ישנה הלכה של הנשיא ברק בפרשת השופט זועבי שכאשר מדובר בטענה אישית נגד שופט ראוי לדון בה לגופה כדי שלא ייראה שביהמ"ש מטאטא טענות חמורות מתחת לשטיח הפורמליזם. במקרה דנן, במקום לערער על פסק הדין, ביקשתי תיקון העתירה, והיא אף תוקנה אלא שהטענה לא נדונה. אין מניעה דיונית לעורר אותה מחדש. זאת ועוד- לאחר פסק הדין נקטתי הליכים שונים. הגשתי בקשה להארכת מועד להגשת הערעור שנדחתה. הגשתי ערעור על הדחיה וגם הוא נדחה. ביקשתי מהשופטת לבטל פסק הדין וגם הבקשה נדחתה. ההליכים מוצו ולאור חומרת הענין והחשש לפגיעה במראית פני הצדק אין מקום להחמיר אתי בענינים פורמליים. כמו כן יש מקום לתקוף את התופעה של ייצוג לקוחות באותו בימ"ש שבו מכהן בעלה של סוקול. קראתי את בג"צ יואב יצחק. העתירה נדחתה בראש וראשונה בגלל שהצדדים למשפט הסכימו שהשופט לא יפסול עצמו ורק העותר שלא היתה לו נגיעה אישית התערב. כמו כן הבקשה הוגשה לאחר שהטענות בערעור הסתיימו. לדעתי ההערות בקשר לאתיקה המקצועית נאמרו אגב אורחא. יותר מכך- לגבי אשת שופט מדובר ביותר מסתם קשר חברתי. מדובר באשת חבר לעבודה שיושב לצד השופטת דלת ליד דלת. במצב זה נוצר עליה לחץ מוסרי לא לדחות את התביעה. גם אמון הציבור בבית המשפט מתערער בנסיבות אלה שכן אדם סביר יאמין שלעורכת הדין היתה נגישות לשופטת דרך חברה לעבודה. מראית פני הצדק חשובה לא פחות מעשיית הצדק.
 

מ.ה.

New member
בענין זה אני מסכים

תמהה אני כיצד היה בית המשפט מתייחס לקבלן שזכה במכרז לחוזה עם עיריה כאשר אשתו היא בכירה בעיריה, אפילו אם לא בתפקיד ישיר למכרז הספציפי. אומנם יוסאריאן הישווה זאת לניהול פורום בתפוז וזכות ההשתתפות בו, ואולי יש מקום להשוואה כזו, אך לי אסור להתייחס לכך לאור קירבתי המשפחתית למנהלת פורום זה.
 
למעלה