עושים אהבה
מה, גם הוא? גם הוא מנסה לנצל אותי, להשפיל אותי, להעמיד אותי על ארבע כמו כלבה? הוא יקנה אותי במילים של אהבה, ואני מקשיבה לו ובאמת שאוהבת אותו הרבה. לא סתם אוהבת - מאוהבת. כל כך עמוק וחזק... אז קבלתי את האומץ. הוא כל כך רצה שנפגש, אפילו רק פגישה אחת ובלתי נשכחת.. שנדע שניסינו. כל עוד הוא ראה שאני מפחדת הוא לא התחרט לשניה על מה שהוא אמר. שהוא אוהב אותי. הוא אוהב אותי? איך ייתכן כזה דבר? המשכתי לפחד לפחד לפחד... ובסוף חשבתי לעצמי, " האם תתני לעצמך לוותר על משהו שאת כל כך רצית בגלל רגש נחות כמו פחד?" ואז לחשתי בשקט "בוא נפגש". פתאום הוא נלחץ.. פחד כל כך וברח ממני. הוא ניסה לפגוע בי כדי שאני אשכח מכל המילים הנפלאות שהוא כתב לי רק יום קודם. וכל מה שיכולתי לחשוב זה למה הוא עושה את זה, למה הוא הורס.. האם הוא מפחד באמת שלא יישאר לו מה לחלום? ידעתי שאני כל כך אוהבת אותו ובכל זאת, הוא הרחיק אותי עם המילים שלו. כעסתי כל כך ולא ידעתי איך אני אוכל להשאר איתו עכשיו. אבל לא רציתי שירגיש לבד. ונשארתי לאהוב אותו. הפחד לא ניצח אותי. השאלה היא אם הוא ניצח אותו? אתמול הוא הציע לי אותו - ללא מילים, פשוט לאהוב. להתכרבל מתחת למיטה ולהתחבק. אפילו הוא הבטיח לי שאם אני לא ארצה הוא לא יינשק אותי. אבל אני רוצה- כל כך רוצה, כל כך.. אז הנה אני פה, מסתבכת יותר ויותר בתוך הצמר שטווה את השיחות שלנו. ואני רק חושבת שזה לא הוגן. לא אכפת לו ממה שאני מרגישה? מזה שאולי אחרי שהוא התחרט שלשום על הדברים הנפלאים שהוא כתב לי, אני כבר המשכתי הלאה, אל הבחור שמשקה אותי כל יום באהבה שלו, כדי למחוק את הFADE מהFADEROZE. שאני אהיה פשוט פרח יפה ומלבלב ולא סתם פרח שנבל מזמן ואיבד את צבעו. הוא אוהב אותי, לא סתם אוהב - מאוהב - בי ! ואני רק שוב מנסה להוכיח לעצמי שאני יכולה להיות גם מאושרת בלעדייך. אז מה זה שגורם לי לחשוב על לבוא אליך? זה בגלל שאני גם צמאה למגע? בגלל שאני רוצה שתאהב אותי? או אולי ה.. חרמנות? לא היה לי סקס כבר איזה חצי שנה! (מאז שנפרדנו). אבל אני לא רוצה לעשות איתך סקס, אני רק רוצה לעשות איתך אהבה. אני כבר חושבת מה ללבוש - את הפיג'מה החמה של החורף, או אולי איזה פיג'מה ילדותית של סאטן בצבע סגול שיש עליה כל מיני דובונים או אולי משהו יותר קריר, שיעביר בך צמרמורת... אל תתחרט על מה שאמרת לי אתמול עכשיו, בבקשה? כי תכף אני עוזבת את הכל והולכת לקנות במיוחד בשבילך את הבייבידול, הכותנת העדינה הזו מסאטן, או אולי ממשי, עם כפיות דקות כאלה, כזאתי שתוכל לחבק אותי מאחורה, ולהרגיש את הרגליים החשופות שלי מתאימות בול לתנוחה שבה אתה שוכב, ואז תלטף אותי בהן, מהצד.. ואז תתפתה ותעלה עם היד למעלה יותר, מתחת לכותנת, תעביר בי צמרמורת נעימה כשתיגע לי בגב, ואז תחזור לחבק אותי מאחורה, ושוב פעם - תעלה עם הידיים מתחת לכותנת - הפעם מקדימה, במקביל לעמוד השדרה, תעבור לי מקו המותניים לכיוון הפופיק, תקיף אותו בהילה אוהבת, תמשיך הלאה, לשקע שבחזה... עכשיו אני אסתובב ואתחיל לחייך אליך, כל כך רוצה להגיד לך כמה אני אוהבת ! אבל ביקשת בלי מילים. אז אני אעביר את האצבעות שלי כמו מסרק בשיער שלך, ארגיש איך הוא נוזל לי בידיים כמו חול חם ואעבור בליטוף עדין לפנים שלך, כל כך חלקות - כמו פסל של לאונרדו ד'ה וינצ'י... אני יכולה לנשק אותך? אויש השפתיים שלך, הן מדהימות! בטעם של פטל וסוכריות קופצות, ואני בטוחה שלא אכלת משהו שיעשה אותך ככה. והלשון שלך, הלשון הרכה שלך, נכנסת לפה שלי, מחפשת את הלשון שלי, מתחברת איתה והנה הן כבר משחקות תופסת. אני נוגסת לך בחולשה בשפתיים, כבר אני איתך. אני שלך. נמסה בין הזרועות שלך. תכף אני אעלם. אתה עולה מעליי, ברקע מתנגן בשקט השיר "HAVE A LITTLE FAITH IN ME" ואני נותנת. אתה מנשק אותי בצוואר, מלקק אותי בקצה של האוזן, איפה שבדרך כלל אני עונדת את העגילים. והנה - אהבה בכל מקום. אתה אוהב אותי. אני אוהבת אותך. מדהים. ופתאום אני מתמלאת בפחד. מתכווצת. היצר החייתי תופס אותך. או שזה רק נדמה לי? הייתי כל כך מפוחדת ולא רציתי להגיד לך להפסיק אני רוצה שיהיה לך טוב שתהנה. שתהיה מאושר. אתה מכאיב לי.. אני לא אראה אותך יותר! לעולם! אולי רק בזמן אחר, במקום אחר. אני מסתכלת עליך בעיניים נוצצות, מצלמת אותך בתוך הראש. אני לא רוצה לשכוח.. אתה מסתכל לי בעיניים והמבט מתלכד. תוכל לאהוב אותי גם מחר? גם מחרותיים? "אתה יכול להגיד לי שאתה אוהב אותי?" אני שואלת אותך בטלפתיה. שותקת. אתה בכלל שומע אותי? מפחדת שתענה לי. פתאום אתה מהנהן. ואני מאושרת. יודעת שעשינו את הדבר הנכון. אז למה עכשיו אני בוכה?
מה, גם הוא? גם הוא מנסה לנצל אותי, להשפיל אותי, להעמיד אותי על ארבע כמו כלבה? הוא יקנה אותי במילים של אהבה, ואני מקשיבה לו ובאמת שאוהבת אותו הרבה. לא סתם אוהבת - מאוהבת. כל כך עמוק וחזק... אז קבלתי את האומץ. הוא כל כך רצה שנפגש, אפילו רק פגישה אחת ובלתי נשכחת.. שנדע שניסינו. כל עוד הוא ראה שאני מפחדת הוא לא התחרט לשניה על מה שהוא אמר. שהוא אוהב אותי. הוא אוהב אותי? איך ייתכן כזה דבר? המשכתי לפחד לפחד לפחד... ובסוף חשבתי לעצמי, " האם תתני לעצמך לוותר על משהו שאת כל כך רצית בגלל רגש נחות כמו פחד?" ואז לחשתי בשקט "בוא נפגש". פתאום הוא נלחץ.. פחד כל כך וברח ממני. הוא ניסה לפגוע בי כדי שאני אשכח מכל המילים הנפלאות שהוא כתב לי רק יום קודם. וכל מה שיכולתי לחשוב זה למה הוא עושה את זה, למה הוא הורס.. האם הוא מפחד באמת שלא יישאר לו מה לחלום? ידעתי שאני כל כך אוהבת אותו ובכל זאת, הוא הרחיק אותי עם המילים שלו. כעסתי כל כך ולא ידעתי איך אני אוכל להשאר איתו עכשיו. אבל לא רציתי שירגיש לבד. ונשארתי לאהוב אותו. הפחד לא ניצח אותי. השאלה היא אם הוא ניצח אותו? אתמול הוא הציע לי אותו - ללא מילים, פשוט לאהוב. להתכרבל מתחת למיטה ולהתחבק. אפילו הוא הבטיח לי שאם אני לא ארצה הוא לא יינשק אותי. אבל אני רוצה- כל כך רוצה, כל כך.. אז הנה אני פה, מסתבכת יותר ויותר בתוך הצמר שטווה את השיחות שלנו. ואני רק חושבת שזה לא הוגן. לא אכפת לו ממה שאני מרגישה? מזה שאולי אחרי שהוא התחרט שלשום על הדברים הנפלאים שהוא כתב לי, אני כבר המשכתי הלאה, אל הבחור שמשקה אותי כל יום באהבה שלו, כדי למחוק את הFADE מהFADEROZE. שאני אהיה פשוט פרח יפה ומלבלב ולא סתם פרח שנבל מזמן ואיבד את צבעו. הוא אוהב אותי, לא סתם אוהב - מאוהב - בי ! ואני רק שוב מנסה להוכיח לעצמי שאני יכולה להיות גם מאושרת בלעדייך. אז מה זה שגורם לי לחשוב על לבוא אליך? זה בגלל שאני גם צמאה למגע? בגלל שאני רוצה שתאהב אותי? או אולי ה.. חרמנות? לא היה לי סקס כבר איזה חצי שנה! (מאז שנפרדנו). אבל אני לא רוצה לעשות איתך סקס, אני רק רוצה לעשות איתך אהבה. אני כבר חושבת מה ללבוש - את הפיג'מה החמה של החורף, או אולי איזה פיג'מה ילדותית של סאטן בצבע סגול שיש עליה כל מיני דובונים או אולי משהו יותר קריר, שיעביר בך צמרמורת... אל תתחרט על מה שאמרת לי אתמול עכשיו, בבקשה? כי תכף אני עוזבת את הכל והולכת לקנות במיוחד בשבילך את הבייבידול, הכותנת העדינה הזו מסאטן, או אולי ממשי, עם כפיות דקות כאלה, כזאתי שתוכל לחבק אותי מאחורה, ולהרגיש את הרגליים החשופות שלי מתאימות בול לתנוחה שבה אתה שוכב, ואז תלטף אותי בהן, מהצד.. ואז תתפתה ותעלה עם היד למעלה יותר, מתחת לכותנת, תעביר בי צמרמורת נעימה כשתיגע לי בגב, ואז תחזור לחבק אותי מאחורה, ושוב פעם - תעלה עם הידיים מתחת לכותנת - הפעם מקדימה, במקביל לעמוד השדרה, תעבור לי מקו המותניים לכיוון הפופיק, תקיף אותו בהילה אוהבת, תמשיך הלאה, לשקע שבחזה... עכשיו אני אסתובב ואתחיל לחייך אליך, כל כך רוצה להגיד לך כמה אני אוהבת ! אבל ביקשת בלי מילים. אז אני אעביר את האצבעות שלי כמו מסרק בשיער שלך, ארגיש איך הוא נוזל לי בידיים כמו חול חם ואעבור בליטוף עדין לפנים שלך, כל כך חלקות - כמו פסל של לאונרדו ד'ה וינצ'י... אני יכולה לנשק אותך? אויש השפתיים שלך, הן מדהימות! בטעם של פטל וסוכריות קופצות, ואני בטוחה שלא אכלת משהו שיעשה אותך ככה. והלשון שלך, הלשון הרכה שלך, נכנסת לפה שלי, מחפשת את הלשון שלי, מתחברת איתה והנה הן כבר משחקות תופסת. אני נוגסת לך בחולשה בשפתיים, כבר אני איתך. אני שלך. נמסה בין הזרועות שלך. תכף אני אעלם. אתה עולה מעליי, ברקע מתנגן בשקט השיר "HAVE A LITTLE FAITH IN ME" ואני נותנת. אתה מנשק אותי בצוואר, מלקק אותי בקצה של האוזן, איפה שבדרך כלל אני עונדת את העגילים. והנה - אהבה בכל מקום. אתה אוהב אותי. אני אוהבת אותך. מדהים. ופתאום אני מתמלאת בפחד. מתכווצת. היצר החייתי תופס אותך. או שזה רק נדמה לי? הייתי כל כך מפוחדת ולא רציתי להגיד לך להפסיק אני רוצה שיהיה לך טוב שתהנה. שתהיה מאושר. אתה מכאיב לי.. אני לא אראה אותך יותר! לעולם! אולי רק בזמן אחר, במקום אחר. אני מסתכלת עליך בעיניים נוצצות, מצלמת אותך בתוך הראש. אני לא רוצה לשכוח.. אתה מסתכל לי בעיניים והמבט מתלכד. תוכל לאהוב אותי גם מחר? גם מחרותיים? "אתה יכול להגיד לי שאתה אוהב אותי?" אני שואלת אותך בטלפתיה. שותקת. אתה בכלל שומע אותי? מפחדת שתענה לי. פתאום אתה מהנהן. ואני מאושרת. יודעת שעשינו את הדבר הנכון. אז למה עכשיו אני בוכה?