עורו קומו, אנשים...
סתם בשביל הכיף (ובשביל שלנביא זעם יהיה מה לעשות): דיוניסוס הוא אחד מהאלים האולימפיים, שמופיע במסות המאוחרות יותר, ועל כן לא מוגדר כאל אולימפי מקורי. ברומא היה קרוי בכחוס. דיוניסוס החל את דרכו כאל כתוני וגילם את מחזור הטבע והפריון בטבע. בתוקף תפקיד זה נוצר קשר בינו לבין גפן ויין. לאחר מכן נעשה אל אולימפי הקשור בדברים המשחררים את הנפש מן הגוף וקשורים בחיי הוללות : יין, מוסיקה, אהבה, שינה ומוות. המיתוסים מספרים שדיוניסוס היה "משוגע" למשך זמן מסוים, ולכן הפולחן הקשור בו מלווה באקסטזה ושיגעון. אופי הפולחנים תורם לקשר הישיר בין דיוניסוס לאדם: השיגעון בא כעונש מידי דיוניסוס ובעת התקף השיגעון עושה האדם מעשים אשר יתחרט עליהם משישוב לעצמו. יש הטוענים כי מפולחניו של דיוניסוס התפתחה הדרמה ביוון. אלת האהבה והיופי במיתולוגיה היוונית. מתוארת רבות במזמורים ובסיפורים כנפש שבלעדיה אין יופי ושמחה. סיפור הולדתה אינו ברור - מוזכרת כבתו של זאוס ודיוני, אולם מסופר כי נולדה מקצף הים בסביבות האי קפריסין. באיליאדה, שבמרכזה עומדת מלחמת הגיבורים, אין רישומה של אפרודיטה רב. היא מצטיירת כאלה חלשה, אף בוגדנית, ששלטונה אכזרי ומחריב. משמשת אשתו של הפיסטוס, נפח האלים המכוער והצולע. מקודשים לה: עץ ההדס, ובעלי הכנף יונה, אנקור וברבור. הסטיה הייתה אחותו של זאוס, היא הייתה אלה-בתולה. היא לא תופסת מקום רב באגדות מיתולוגיות. היא הייתה אלת הבית והמשפחה. כשתינוק שהיה נולד היו מקיפים כמה הקפות סביב האח המקודשת לאלה זאת, לפני שיצורף למשפחה. בהתחלת הארוחה ובסיומה היו מגישים לה קורבן. בכל עיר הייתה אח ציבורית המקודשת להסטיה ובה בערה תמיד אש. כשהיו מקימים מושבה חדשה, המתיישבים היו נושאים גחלים מהאח מהעיר ממנה הם באו ובגחלים האלה היו מדליקים אש באח של העיר החדשה. במיתולוגיה היוונית, הרה היא אשתו של זאוס ואחותו. הטיטאנים אוקיינוס ותטיס הם שגידלוה. היא היתה פטרונית הנישואים, ובראש מעייניה היו הנשים הנשואות. עיקר עיסוקה היה להעניש את הנשים הרבות שבהן התאהב זאוס. מכובדת בכל בית, ובתה איליתיה היא ה"מיילדת". באגדה על חיפוש גיזת הזהב מופיעה כמגינה על גיבורים. זאוס הוא האל הראשי ואל השמיים והרעם במיתולוגיה היוונית. זאוס הוא האל הראשי, השליט העליון באולימפוס (מקום המגורים של האלים), שליט היקום, ממונה על מזג האוויר הברקים הרעמים והוא גם אל המשפט והצדק ששומר על הערים ואסיפות עם. האל זאוס הוא החזק מכל האלים, האלים האחרים רועדים מפניו, אך הוא גם חושש מפניהם ואינו מעז להתנגד להם ישירות ומחפש תחבולות כדי להשיג את מבוקשו. כשרצה להתעסק עם בנות תמותה (בני אדם) היה לובש צורה לא של אל אלא של אחותו שהיא גם אשתו "מנשואי קודש" הקנאית הרה ממרמרת לו את החיים והייתה רודפת אחריו ואחרי אהובותיו הרבות. על פי המיתולוגיה זאוס נוצר ממיזוג של כמה אלים יחד. זאוס ואחיו הפילו גורל כדי לחלק בניהם את היקום, הים נפל בחלקו של פוסידון, השאול בידי האדס, וזאוס נעשה שליט עליון. זאוס תבע מבני האדם לא רק קורבנות אלא גם צדק ויושר. היה לו מקדש באולימפיה שבפוקיס, והוקדשו לו המשחקים האולימפים. הסמלים של זאוס שריון חזה ומגן נורא הוד. האלון היה העץ שלו. הציפור - נשר חזיז הרעם אתנה, אלת החוכמה והמלחמה במיתולוגיה היוונית. במיתולוגיה הרומית מופיעה כמינרווה, וכאונגה במיתולוגיה הפיניקית. יוצגה על ידי ינשוף, נשאה איתה מגן מעור עיזים אשר ניתן לה על ידי זאוס אביה, ולוותה על ידי אלת הנצחון, נייקי. אתנה מעולם לא היתה ילדה, ונוצרה מבוגרת כשהיא חמושה בנשק. היא בתולה תמידית (פארטהנוס). הפרתנון באתונה, יוון הוא מקדשה המפורסם ביותר. לאתנה מעולם לא היה בן זוג או מאהב. לפי הרודוטוס, אתנה היתה אלה ממוצא ברברי. פאלאס נחשב לפעמים לאביה של אתנה, מכאן בא הכינוי פאלאס אתנה. הרמס הוא אל הדרכים במיתולוגיה היוונית. האל הרמס נולד לפי המיתוס במערה. הרמס הוא אל אולימפי הוא היה אהוד מאוד על היוונים אך לא נחשב לאל מדרגה ראשונה. הרמס היה מגנם של האנשים שהלכו בדרך והגן עליהם מפני רוחות רעות. כאשר הולך הרגל היה מוצא בדרך משהו, או נתקל במזל פתאומי, הוא היה מודה להרמס על כך שהוא מעניק לו מתנות. הרמס נחשב לאל הדרכים. הרמס נמצא תמיד בכל היבטיו מעורה בבני האדם ובענייניהם. במיתולוגיה היוונית, ארס הוא אל המלחמה, בנם של זאוס והרה שכנראה לפי מקורות אחדים שנאו אותו. ישנם מקורות המתארים את ארס כיצור אכזרי ומעורר שנאה ונותנים תהילה ושבחים לכל מי שמצליח להימלט ממנו. יש המכנים אותו בשם אל רצחני ועקוב מדם, קללת המין האנושי בהתגלמותה, ועם זה - פחדן, הגונח מתוך כאב ובורח בהיפצעו. חבורה של עוזרים מלווה אותו בשדה הקרב : אחותו אריס (ביוונית - פירוד, אי הסכמה) עם בנה איניו (ביוונית ריב, מדון), אלת המלחמה צועדת על ידו, ונלווים אליה אימה, חיל ורעדה. כשהם נעים ממקום למקום מלווה אותם קול גניחה והאדמה עקובה מדם. ארס מופיע לעתים רחוקות באגדות מיתולוגיות. אין הוא אישיות בולטת. באגדה אחת הוא מופיע כמאהב, אך לרוב הוא סמל מלחמה. לא היו לו ערים שבהם סגדו לו. הוא בא מתראקיה, בצפון יוון, שבה ישבו אנשים גסים ואמיצים. העיט היה מקודש לו והכלב (שעשו לו עוול שבחרו בו) היה בעל החיים שלו פוסידון הוא אל הים במיתולוגיה היוונית. שמו ברומאית הוא נפטון. כשקיבלו האלים את סדרי היקום, התקשו תחילה לחלק בניהם את תפקדי השלטון. "נכון שאתה שחררת אותנו מבטן אבינו", התלוננו פוסידון והאדס באוזני זאוס "אבל אל תשכח שאנחנו מבוגרים ממך, איננו מסכימים שתשלוט על העולם כולו. המלוכה מגיעה גם לנו!" זאוס שעייף ממלחמות לא רצה להתחלק עם אחיו, ויחד עם זאת ביקש שלא להילחם בהם, ולכן קרא לפרומתיאוס, החכם ואוהב אדם, וביקשו את עצתו. על פי עצתו הטובה של פרומתיאוס חולק השלטון בעולם בין שלושת האחים : פוסידון קיבל על עצמו את הים, מקווי המים ותופעות הטבע והאדס היה לאל השאול. זאוס היה לראש וראשון לאלים, אדון השמים היושב על כיסא המלוכה באולימפוס. הוא ממטיר הגשמים ובידיו חזיז הרעם ואש הברק. פוסידון היה שני ב"סולם הכבוד של האולימפוס". ארוס היה אל האהבה והתשוקה המינית במיתולוגיה היוונית. בפסיכולוגיה של פרויד, ארוס הוא יצר החיים, שיחד עם תנאטוס (יצר המוות) מהווים את שני היצרים החזקים השולטים באדם. דמטר. נקראת גם צרס, בעיקר בארצות דוברות אנגלית), אחותו של יופיטר (ביוונית:זאוס), ואמא לפרספונה-קורי. אלת האדמה והתבואה. בתור אלת התבואה היה לה תפקיד חשוב, שכן היוונים נשענו על חקלאות לקיומם ולפיכך ביטאו את הערצתם לדמטר בפסטיבלים וכיבודים אחרים. הקשר שלה לתבואה הפך אותה בעקיפין גם לאלת הפיריון.
סתם בשביל הכיף (ובשביל שלנביא זעם יהיה מה לעשות): דיוניסוס הוא אחד מהאלים האולימפיים, שמופיע במסות המאוחרות יותר, ועל כן לא מוגדר כאל אולימפי מקורי. ברומא היה קרוי בכחוס. דיוניסוס החל את דרכו כאל כתוני וגילם את מחזור הטבע והפריון בטבע. בתוקף תפקיד זה נוצר קשר בינו לבין גפן ויין. לאחר מכן נעשה אל אולימפי הקשור בדברים המשחררים את הנפש מן הגוף וקשורים בחיי הוללות : יין, מוסיקה, אהבה, שינה ומוות. המיתוסים מספרים שדיוניסוס היה "משוגע" למשך זמן מסוים, ולכן הפולחן הקשור בו מלווה באקסטזה ושיגעון. אופי הפולחנים תורם לקשר הישיר בין דיוניסוס לאדם: השיגעון בא כעונש מידי דיוניסוס ובעת התקף השיגעון עושה האדם מעשים אשר יתחרט עליהם משישוב לעצמו. יש הטוענים כי מפולחניו של דיוניסוס התפתחה הדרמה ביוון. אלת האהבה והיופי במיתולוגיה היוונית. מתוארת רבות במזמורים ובסיפורים כנפש שבלעדיה אין יופי ושמחה. סיפור הולדתה אינו ברור - מוזכרת כבתו של זאוס ודיוני, אולם מסופר כי נולדה מקצף הים בסביבות האי קפריסין. באיליאדה, שבמרכזה עומדת מלחמת הגיבורים, אין רישומה של אפרודיטה רב. היא מצטיירת כאלה חלשה, אף בוגדנית, ששלטונה אכזרי ומחריב. משמשת אשתו של הפיסטוס, נפח האלים המכוער והצולע. מקודשים לה: עץ ההדס, ובעלי הכנף יונה, אנקור וברבור. הסטיה הייתה אחותו של זאוס, היא הייתה אלה-בתולה. היא לא תופסת מקום רב באגדות מיתולוגיות. היא הייתה אלת הבית והמשפחה. כשתינוק שהיה נולד היו מקיפים כמה הקפות סביב האח המקודשת לאלה זאת, לפני שיצורף למשפחה. בהתחלת הארוחה ובסיומה היו מגישים לה קורבן. בכל עיר הייתה אח ציבורית המקודשת להסטיה ובה בערה תמיד אש. כשהיו מקימים מושבה חדשה, המתיישבים היו נושאים גחלים מהאח מהעיר ממנה הם באו ובגחלים האלה היו מדליקים אש באח של העיר החדשה. במיתולוגיה היוונית, הרה היא אשתו של זאוס ואחותו. הטיטאנים אוקיינוס ותטיס הם שגידלוה. היא היתה פטרונית הנישואים, ובראש מעייניה היו הנשים הנשואות. עיקר עיסוקה היה להעניש את הנשים הרבות שבהן התאהב זאוס. מכובדת בכל בית, ובתה איליתיה היא ה"מיילדת". באגדה על חיפוש גיזת הזהב מופיעה כמגינה על גיבורים. זאוס הוא האל הראשי ואל השמיים והרעם במיתולוגיה היוונית. זאוס הוא האל הראשי, השליט העליון באולימפוס (מקום המגורים של האלים), שליט היקום, ממונה על מזג האוויר הברקים הרעמים והוא גם אל המשפט והצדק ששומר על הערים ואסיפות עם. האל זאוס הוא החזק מכל האלים, האלים האחרים רועדים מפניו, אך הוא גם חושש מפניהם ואינו מעז להתנגד להם ישירות ומחפש תחבולות כדי להשיג את מבוקשו. כשרצה להתעסק עם בנות תמותה (בני אדם) היה לובש צורה לא של אל אלא של אחותו שהיא גם אשתו "מנשואי קודש" הקנאית הרה ממרמרת לו את החיים והייתה רודפת אחריו ואחרי אהובותיו הרבות. על פי המיתולוגיה זאוס נוצר ממיזוג של כמה אלים יחד. זאוס ואחיו הפילו גורל כדי לחלק בניהם את היקום, הים נפל בחלקו של פוסידון, השאול בידי האדס, וזאוס נעשה שליט עליון. זאוס תבע מבני האדם לא רק קורבנות אלא גם צדק ויושר. היה לו מקדש באולימפיה שבפוקיס, והוקדשו לו המשחקים האולימפים. הסמלים של זאוס שריון חזה ומגן נורא הוד. האלון היה העץ שלו. הציפור - נשר חזיז הרעם אתנה, אלת החוכמה והמלחמה במיתולוגיה היוונית. במיתולוגיה הרומית מופיעה כמינרווה, וכאונגה במיתולוגיה הפיניקית. יוצגה על ידי ינשוף, נשאה איתה מגן מעור עיזים אשר ניתן לה על ידי זאוס אביה, ולוותה על ידי אלת הנצחון, נייקי. אתנה מעולם לא היתה ילדה, ונוצרה מבוגרת כשהיא חמושה בנשק. היא בתולה תמידית (פארטהנוס). הפרתנון באתונה, יוון הוא מקדשה המפורסם ביותר. לאתנה מעולם לא היה בן זוג או מאהב. לפי הרודוטוס, אתנה היתה אלה ממוצא ברברי. פאלאס נחשב לפעמים לאביה של אתנה, מכאן בא הכינוי פאלאס אתנה. הרמס הוא אל הדרכים במיתולוגיה היוונית. האל הרמס נולד לפי המיתוס במערה. הרמס הוא אל אולימפי הוא היה אהוד מאוד על היוונים אך לא נחשב לאל מדרגה ראשונה. הרמס היה מגנם של האנשים שהלכו בדרך והגן עליהם מפני רוחות רעות. כאשר הולך הרגל היה מוצא בדרך משהו, או נתקל במזל פתאומי, הוא היה מודה להרמס על כך שהוא מעניק לו מתנות. הרמס נחשב לאל הדרכים. הרמס נמצא תמיד בכל היבטיו מעורה בבני האדם ובענייניהם. במיתולוגיה היוונית, ארס הוא אל המלחמה, בנם של זאוס והרה שכנראה לפי מקורות אחדים שנאו אותו. ישנם מקורות המתארים את ארס כיצור אכזרי ומעורר שנאה ונותנים תהילה ושבחים לכל מי שמצליח להימלט ממנו. יש המכנים אותו בשם אל רצחני ועקוב מדם, קללת המין האנושי בהתגלמותה, ועם זה - פחדן, הגונח מתוך כאב ובורח בהיפצעו. חבורה של עוזרים מלווה אותו בשדה הקרב : אחותו אריס (ביוונית - פירוד, אי הסכמה) עם בנה איניו (ביוונית ריב, מדון), אלת המלחמה צועדת על ידו, ונלווים אליה אימה, חיל ורעדה. כשהם נעים ממקום למקום מלווה אותם קול גניחה והאדמה עקובה מדם. ארס מופיע לעתים רחוקות באגדות מיתולוגיות. אין הוא אישיות בולטת. באגדה אחת הוא מופיע כמאהב, אך לרוב הוא סמל מלחמה. לא היו לו ערים שבהם סגדו לו. הוא בא מתראקיה, בצפון יוון, שבה ישבו אנשים גסים ואמיצים. העיט היה מקודש לו והכלב (שעשו לו עוול שבחרו בו) היה בעל החיים שלו פוסידון הוא אל הים במיתולוגיה היוונית. שמו ברומאית הוא נפטון. כשקיבלו האלים את סדרי היקום, התקשו תחילה לחלק בניהם את תפקדי השלטון. "נכון שאתה שחררת אותנו מבטן אבינו", התלוננו פוסידון והאדס באוזני זאוס "אבל אל תשכח שאנחנו מבוגרים ממך, איננו מסכימים שתשלוט על העולם כולו. המלוכה מגיעה גם לנו!" זאוס שעייף ממלחמות לא רצה להתחלק עם אחיו, ויחד עם זאת ביקש שלא להילחם בהם, ולכן קרא לפרומתיאוס, החכם ואוהב אדם, וביקשו את עצתו. על פי עצתו הטובה של פרומתיאוס חולק השלטון בעולם בין שלושת האחים : פוסידון קיבל על עצמו את הים, מקווי המים ותופעות הטבע והאדס היה לאל השאול. זאוס היה לראש וראשון לאלים, אדון השמים היושב על כיסא המלוכה באולימפוס. הוא ממטיר הגשמים ובידיו חזיז הרעם ואש הברק. פוסידון היה שני ב"סולם הכבוד של האולימפוס". ארוס היה אל האהבה והתשוקה המינית במיתולוגיה היוונית. בפסיכולוגיה של פרויד, ארוס הוא יצר החיים, שיחד עם תנאטוס (יצר המוות) מהווים את שני היצרים החזקים השולטים באדם. דמטר. נקראת גם צרס, בעיקר בארצות דוברות אנגלית), אחותו של יופיטר (ביוונית:זאוס), ואמא לפרספונה-קורי. אלת האדמה והתבואה. בתור אלת התבואה היה לה תפקיד חשוב, שכן היוונים נשענו על חקלאות לקיומם ולפיכך ביטאו את הערצתם לדמטר בפסטיבלים וכיבודים אחרים. הקשר שלה לתבואה הפך אותה בעקיפין גם לאלת הפיריון.