עוצמת השתיקה

[wafl]

עוצמת השתיקה

הי שמתי לב שבאימונים שאני מעבירה אני מוצאת עצמי מדברת לא מעט בתוך השיחה. ברור לי כי כך לא מתנהל אימון בצורתו הקלאסית. אני מנסה לעבוד על כך בכל מיני מישורים והתבהר לי כי עניין הדיבור בסיסו ברבדים עמוקים יותר. על הרובד העמוק אני עובדת מבקשת עוד עצה איך אתם פועלים כאשר אתם מאוד רוצים לעזור למתאמן שלכם להבין ויחד עם זאת חייבים לשתוק. אשמח לשמוע מנסיונכם

 

[אורון שרון]

שאלות להתבוננות

היי מיטל

כשאת שואלת "איך פועלים" את פונה להתבוננות בעשייה. מזמין אותך קודם להתבונן בהוויה - במי שאת, ומשם כבר תבוא לבד התשובה לגבי הפעולה. מזמין אותך להתבונן בשאלות הבאות - אם תעני בכתב, אשמח להתיחס למה שכתבת... - איך את תופשת את התפקיד שלך כמאמנת כשהמתאמן לא מבין משהו? - מי את רוצה להיות כשמתאמן כשהוא לא מבין משהו? - אם את מישהי שמדברת, מסבירה ועוזרת למתאמן, מה זה אומר עליו? מה זה אומר על איך שאת תופשת אותו? - מה לדעתך יוצר פריצה דרך אצל המתאמן? האם לדעתך עצה/הסבר/דיבור ייצרו פריצת דרך? אם לא, מה כן? טוב, זה בשביל התחלה

המון בהצלחה, אורון.

 

[wafl]

תשובה

היי אורון ותודה על תגובתך. לגבי שאלותייך: 1. באופן כללי אני מאמינה שהתשובות נמצאות אצל המתאמן. אולם אם מדובר בחוסר בהירות לגבי שאלה או רעיון שהעליתי אני מוצאת עצמי מסבירה ומסבירה. בעיקר שמתי לב שזה קורה כאשר המתאמן שותק לאחר שאלה ואני כנראה מפרשת את השתיקה (או שהוא אומר) כאי הבנה שלו. 2.לגבי מי שאני רוצה להיות זו בהחלט שאלה מדהימה שדורשת ממני עוד מחשבה והשאירה אותי עם פה פתוח. אשמח להרחבה קצת בנושא הזה 3. שמתי לב שלעתים יש בי את הרצון "להציל" את המתאמן 4. אנ י מניחה שהסבר או עצה לעתים כן עוזרים למתאמן שלי . הרבה פעמים הוא אמר לי שטוב שהסברתי לו כי כך הוא מבין את ההגיון העומד מאחורי נושא כלשהו . לגבי פריצת דרך אני אכן רואה אותה כמשהו שעל המתאמן להתאמץ כדי ליצור לעצמועל מנת שהיא תהיה עוצמתית וחזקה ולכן אני מרגישה שלפעמים אני לא מאפשרת למתאמן להתאמץ מספיק.

 

[אורון שרון]

המשך...

היי מיטל

דבר ראשון, הערכה על הפתיחות והאותנטיות במה שאת כותבת. תשקלי את זה שמישהו שצריך שיצילו אותו הוא "קטן" וצריך עזרה.המאמן תמיד רוצה לראות את המתאמן כגדול. זה קשור למי המאמן בהוויה שלו. תבדקי עם עצמך האם את תמיד רואה את המתאמן כגדול. גם כשהוא לא יודע, או מבולבל או בוכה וכו'... אם יש לך מתאמן שאת לא יכולה לראות אותו כגדול בגלל נסיבות חייו, אני ממליץ לך לשחרר אותו. ואם את רואה את המתאמן כגדול, מי את כמאמנת רוצה להיות שם כשהוא לא רואה משהו או לא מבין? כיוון שאני מאמין שכל התשובות נמצאות אצל המתאמן, אני לא חושב שאני יכול לתת לו עצה. (ואכן, מתאמנים רבים מאוד אוהבים עצות.) עצה תמיד תבוא מנקודת המבט שלי ולא של המתאמן, והתשובות חייבות לבוא ממנו. התפקיד שלי לראות אותו כגדול ולהמשיך לשאול שאלות עד שהוא יראה את מה שהוא לא ראה עד עכשיו. אני לא חושב שהמתאמן צריך להתאמץ בכלל. ממש עדיף שהוא יהיה נינוח ויהנה. מה שכן, פריצת דרך תבוא מכך שהמתאמן יראה משהו שהוא לא ראה קודם. את זה תעשה הכי טוב שאלה שתשאלי. מקווה שזה עוזר

אורון.

 

[wafl]

הרבה אמת בדבריך

אך אני רוצה לומר שהעניין שהעליתי אינו קשור למתאמן אלא אליי. יכול להיות שלא הבנת אותי נכון. אולם אני מאוד מודה לך על הסבלנות ועל שיתוף מנסיונך.. אקח זאת לתשומת ליבי. וכן אמשיך להרחיב מחר ושוב...תודה

 

[wafl]

עוצמת השקט

שלום לכם.. רוצה לשתף שכרגע יצאתי משיחת אימון שבה עבדתי על השקט. היה מ ד ה י ם. זו עבורי מעין פריצת דרך. תודה

 

[אורון שרון]

כל הכבוד

מוקיר אותך על המחויבות לצמוח ולהשתפר כמאמנת. מברך על פריצת הדרך

 

[wafl]

הבהרב קטנה

אוקיי, אני מבינה שאולי קצת בלבלתי אתכם באינפורמציה. ראשית, עברתי אימון מדהים ואין ספק שהשקט והשאלות של המאמן שלי הביאו אותי גבוה מאוד. אני יודעת מה טיבו של השקט, מאמינה בו, חוויתי אותו . אני שואלת אם יש לכם מצבים שבהם גם כשאתם ממש רוצים לומר משהו אתם עוצרים עצמכם ומאפשרים למתאמן לעשות את העבודה? כיצד אתם מנסיונכם מתמודדים עם זה?

 

[ענבל כהן חמו]

לתת

לפעמים אנו באמת רוצים "להציף" את המתאמן בטוב- עיצות, מידע שיש לנו. לי עוזר במקרים אילו המחשבה על סבלנות. אם אחכה בסבלנות ואשאל שאלות, אוכל לדעת עד כמה המתאמן זקוק למידע הנפלא שבידי. תמיד אוכל לתת אותו. לפעמים בתוך התהליך המתאמן מגיע לנתיב בו המידע הזה ברור לו. לפעמים האתגר למתאמן הוא דווקא לברר בעצמו - כי תהליך הבירור חשוב. לפעמים אין שום בעיה אם אתן מידע או תובנה שברשותי. כאשר אני מוכנה להמתין עם המידע ולא "לדחוף", זה עובד נכון יותר בעיני.

 

[wafl]

נכון מאוד

אני מאוד מתחברת למה שרשמת כאן וזו בהחלט טכניקה מעניינת גם עבורי שבעצם.. תמיד אוכל לתת לו משלי אבל קודם כל שווה לבדוק מה הוא מביא משלו. אי מוצאת בכך שאני נותנת מידע זה או אחר לפעמים עזרה גדולה למתאמן, זה מקפיץ אותו קדימה אך ללא ספק ברשותך אני אאמץ את מה שכתבת כאן. בנוסף, רשמתי כבר אתמול בערב שהייתה לי שיחת אימון מדהימה. רשמתי לעצמי לפני השיחה על דף A4 בגדול שני משפטים שמאוד מתחברים לנושא הדיבור ומי אני כמאמן (וכאדם). וזה עזר לי מאוד. בנוסף שיתפתי את המתאמן ערב קודם שהשיחה הקרובה הולכת להיות כזו שאין בה כמעט הסברים, עצות ונאומים. כך שכל שאלה שישאל ראשית אחזיר לו אותה וכך נתקדם. זה עבד מעולה. כשהמתאמן שותף לאיך השיחה תתנהל האחריות נמצאת אצלו. כך לדוגמא שהאחריות של אחד המתאמנים שלי היא להודיע רבע שעה לפני סוף האימון על מנת שנוכל לסגור פינות ולעבור למשימות. גם עבד מעולה. אני מאוד גאה בעצמי - היה לי ברור שהעניין פתיר אך כל הרעיונות שהעליתי עד עכשיו לא ממש הועילו. ואילו אמש לאחר השיחה הרגשתי שמחסום גדול התפורר ומאפשר לי ללכת קדימה ולהצליח.

 

[ש ק ט ה כמימי אגם]

בגדול

ובקטן, אני מאד מתחברת למה שכתב לך אורון... אחרי הכל אנחנו מאותו בית מדרש (היי אורון, אני מוסרת לך ד"ש בוקרי מגילי

) אבל כולנו נופלים לאותה מלכודת, ל"הצלת" המתאמנים שלנו... והשאלה היא ממי אנחנו רוצים להציל אותו? השאלה, מי את כשאת רוצה להציל אותו היא שאלה מצויינת להתחיל ממנה את המסע פנימה, בלי שום קשר למתאמן שלך. זה בהוויה שלך מול כל המתאמנים ומול גיבוש תפישת העולם שלך כמאמנת. אני הייתי מזמינה אותך להתבונן גם על השאלה, על מה את צריכה לוותר כדי להרפות מגישת המציל, כשאת מאמנת... תודה על השאלה, היא מראה מצויינת לדברים שאני צריכה לוותר עליהם ושפתאום מאד ברורים לי... אגב, יש לי מתאמן אחד שאני מרבה לדבר אתו. אבל הנהגנו לנו זמן לשאלות שלו, אחרי האימון. זה לא זמן להבהרת האימון, אלא לשיחות כלליות יותר על תפישת העולם ממנה אני באה. הגבול הוא ברור. במילים. אנחנו מסיימים את האימון ואומרים, בקול, שהוא הסתיים. בקר טוב לך.

 

[wafl]

איזה רעיון נחמד

לגבי הרעיון שהנהגת עם המתאמן שלך.. מה זה אומר מבחינת הזמן ? אתם מנהלים נניח שעה של אימון ולאחר מכן עוד רבע שעה של שיחה כללית? או שמא הכל נכנס בשיחה של השעה? אשמח לשמוע על זה עוד.

 

[הגר שקד]

עוצמת השאלה

מה שאני שומעת בדבריך זה בלבול בין מה שאת תופסת כעזרה לזולת, ובין הגישה האימונית. שתיקה או דיבור יכולים לשמש כלי במצבים שבהם הם נדרשים, אך העוצמה האמיתית נמצאת בשאלות שמפנה המאמן למתאמן, אשר מסייעות למתאמן ללמוד ולהכיר טוב יותר את ערכיו, להתמקד בעוצמותיו וכישוריו, ומתוך כך לבנות הדרך מעשית וישימה שתסייע לו להגשים את מטרותיו. האם עברת אימון אישי כחלק מקורס האימון? אם כן, חשבי מה באמת עזר לך בתהליך? אם לא, ממליצה לך לעבור אימון. הישיבה מצידו השני של השולחן (כמתאמנת) תורמת וחשובה מאוד להבנת והפנמת התפיסה והכלים האימוניים.

 

[bridges]

חוסר בטחון

קראתי את כל מה שכתבו פה ואני רוצה לשתף מה אני גיליתי לגבי הצורך להציל. אני גיליתי שהכל מגיע מחוסר הבטחון העצמי שלי כמאמן. אני בד"כ אדם ששותק ומקשיב (בקורס אפילו קיבלתי פעם משוב שאני שותק יותר מדי), זו הדרך הטבעית שלי. אבל, כאשר האימון נכנס לשלבים של נקודות שבר (וזה כמעט תמיד קורה כי אנחנו הרי עוסקים בשינוי), אז נכנסים השדונים ואומרים: "אתה מאמן לא מספיק טוב, המתאמן יעזוב אותך" וכדומה. אז פתאום אני מוצא את עצמי מדבר יותר ומקשיב פחות. כלומר, אצלי, זה לא קשור בכלל ל"הצלת" המתאמן אלא להצלת עצמי. רונן

 

[wafl]

ואיך אתה מתמודד עם זה?

 

[אורון שרון]

מסכים

היי

השאלה לדעתי היא לא "איך אני מתמודדת עם זה?" השאלה היא: מי אני רוצה להיות כשאני מאבדת ביטחון. או כשאני רוצה להסביר. (והתשובה היא במי אני "כן" רוצה להיות ולא במי אני "לא" רוצה להיות) אחרי שתדעי מי את רוצה להיות שם, תשאלי את עצמך איך זה יראה במציאות להיות מאמנת כזו. יום נפלא לכולם

אורון

 

[bridges]

כפי שאורון אמר

ברגע שאני מזהה שהפוקוס עובר אליי, אין טעם לנסות להתנגד לזה, כי ככל שאנחנו מתנגדים למשהו הוא יתמיד. ככל שאנסה לא לשים את הפוקוס עליי הפוקוס יחזור עליי בעוצמה כפולה מהקודמת. אז דבר ראשון, זה בסדר. זה חלק ממה שנקרא "להיות אנושי". אני נותן לזה להיות, אני מקבל את זה. דבר שני, אני בודק מה אני רוצה להיות באימון. מה ההוויה שאני מביא לאימון, מה הערכים שלי. אני גם חוזר לדימוי שיצרתי לעצמי כמאמן, הלביאה. אם אסכם: 1. לזהות שהפוקוס עובר אליי. 2. לקבל את זה. 3. להזכר בהוויה או להמציא הוויה שלי כמאמן. זהו. אין כאן מה לעשות, יש מה להיות. רונן

 

[ש ק ט ה כמימי אגם]

../images/Emo45.gif../images/Emo45.gif

נכון. כל עוד הפרוז'קטור מכוון אלינו, אנחנו מכווני אגו, אנחנו לא קשובים למתאמן. השתקפות מאד יפה וצלולה.

 

[HeadCoach]

תרגיל בהקשבה

תרגול הקשבה יכול לעזור. לדוגמא התרגיל הבא: להפגש עם מספר אנשים כדי לשוחח. במהלך השיחה לתרגל שתיקה מתוכננת לאחר שאלה שלך. להמתין עם התגובה עד אחרי שבן השיחה ישאל- ...מה?...למה השתתקת? (ממש לכפות על עצמך לשתוק ולהקשיב) במהלך הדיבור של מי שמולך, לנסות לשנן את הפרטים העיקריים, ואחרי השיחה לרשום אותם על נייר. לתרגל מספר פעמים. מומלץ לגברים בשיחה עם נשים. אבל זו לא חוכמה. הם לא מקשיבים גם לי.....

 

[נעמי67]

עוצמת השתיקה

את אומרת שאת מדברת לא מעט בתוך השיחה. למה את מתכוונת? האם באמצעות שאילת שאלות? את לא חייבת לשתוק לזמן ארוך מדיי, אין ספק שהמתאמן נמצא שם כי הוא רוצה לבוא ולהביא את עצמו לביטוי. אז, אולי פשוט להכנס לדבריו, למקד אותו, להבהיר/לשקף את דבריו ואז לשאול אותו שאלה שתקדם אותו ושתוכל לעזור לו להבין יותר. ושוב שאלה...עד שהוא יגיע לתשובה בעצמו. מקווה שעזרתי, למרות שאני ממש רק בתחילת דרכי. נעמי,