עוצו עצה בבקשה...

[חיים דנדשים]

עוצו עצה בבקשה...

גרה באזור כמעט נטול משפחות חד הוריות. מי שמתגרש באזור הזה עובר ממנו והיתר נשארים נשואים (ובוגדים כמובן, בדוק !!!) כדי לא לחלק את הרכוש. הילדה המתבגרת מרגישה יוצאת דופן ומפתחת רגשי מטורף בגלל זה. לא מוטרדת בגלל הרגשי הזה, לזה יש פתרונות אבל בחיי שאני לא עומדת בקצב הדרישות שלה. יודעת שלא חסר לה ולאחיה שום דבר והם ילדים מפונקים ומדוגמים ובכל זאת מוצאת את עצמי חסרת אונים מול המקום של... לה יש ולי אין. דוגמאות לא חסרות: כל השכבה שלה עם אייפונים ולמי שאין אייפון יש אייפוד או אייפד. לא מוכנה לקנות לה מטעם מצפוני ולא כלכלי. הייתי איתה בחו"ל פעמיים בחודשים האחרונים ועדיין - החברות שלה טסות לחודש לארה"ב/סרילנקה/קובה... היציאות שלה לא הגיוניות לדעתי ובכל זאת לכל החברים שלה יש. וכאן מגיעה הדילמה שלי. עד כמה אני אמורה להתייחס למצב המשפחתי שלנו בכל המקרים הללו? האם יש בכלל מקום לתת משקל לזה שאני חד הורית ומפרנסת יחידה מול משפחות "רגילות" בהן יש 2 מפרנסים? אני מקבלת ממנה את המשפטים של: את לא יודעת מה עובר עלי בגלל שאתם גרושים... ובחיי שברור לי שעדיף לה ככה מאשר המצב הקודם אבל היא מתבגרת אגוצנטרית ואני לא מצליחה להעביר לה את המסר בצורה מספיק ברורה כנראה. בחיי שכבר חשבתי לקחת אותה להודו שתקבל פרופורציות בחיים אבל לא נראה לי שאני אשרוד מקום כזה )))

 

[יערית]

יקירתי

אין קשר למקום המגורים שלכם, כי המתבגרים של היום הם ילדים צרכנים ללא הפסקה וזה לא פוסח על אף אחד מאיתנו. הבן שלי רוצה פלייסטשיין 3 כשיש לו שני פליישסטיין 2, WII אחד והוא ביקש רק- רק 1700 ש"ח מתנת יום הולדת כשאביו צייד אותו במתנת אייפון(כשיש לו מכשיר סוניאריקסון מתקדם ביותר) לימדתי אותו טיפה צרכנות: תמכור את מה שלא בשימוש<חדשים לגמריי> ואת היתרה בכבוד אשמח להוציא מאיפה שאין לי. הוא עוד לא שוחט אותי, אבל המתבגרת הקטנה, באה תמיד עם "יציאות" של למה לי אין ולהם יש וזה לפעמים מפוצץ החוסר הערכה והסתפקות במה שיש <ויש ב"ה> אז לימדתי את עצמי משפט: גם לי אין בית עדיין וגם לי אין רכב משלי וגם לי אין חשבון בנק נזיל מכסף וגם לי אין אפשרות לקנות את כל השמלות שבה לי וגם לי ואז היא עונה: מה אני אשמה שאין לך? תקני!

האוזניים צריכות להיות מסננת לצרכים האמיתיים ולצרכים של חוק העדר. אין קשר למקום המגורים, כל החברים שלהם ילדים לבתים "טחונים".

 

[אוקסימורון3]

במחיר טוב

לפלייסטיישן, אני אוכל ללמד את ילדיי צרכנות נבונה מהי....

מעביר להם סדרת חינוך מתמשכת בנושא,שמנחה אותם להתעלם ככל האפשר מהסביבה השמנתית המקיפה אותם. להעריך היטב את מה שיש להם כי יש הרבה אחרים שגם את זה אין להם. למזלי השכלתי לעשות כן עוד מאז שהיו קטנים ובלי כל קשר לגירושים. לדוגמא,בלי שום בושה,הם יודעים שאנחנו אצל הגזלן בגן שעשועים לא קונים כלום. פשוט כי הוא מוכר יקר,ואנחנו לא פראיירים. לכן אנחנו מתאפקים וקונים בקיוסק ליד הבית. (אותו מחיר....אבל השיעור נלמד היטב והערכים מוטמעים,כמו גם היכולת לדחות סיפוקים). הם גם למדו לקבל את התשובה "לא",כשהיא מגיעה ממני.בלי לשאול שאלות מיותרות,וסצינות בכי על הרצפה. רק בסעיף ימי ההולדת שלהם אני כושל שנה אחר שנה.(בקצב הזה,בבת המצווה הגדולה תצנח ממסוק...

) עושים איפה וכמה שרק אפשר. ומקווים לטוב.

 

[menny1970]

../images/Emo45.gif../images/Emo45.gif../images/Emo45.gif כל מילה בסלע

אותו דבר אני עובר עם הקטנים שלי שעדיין לא בגיל ההתבגרות....... גם אנחנו לא קונים בגזלן מול הגינה לא הולכים לשוסטר (מרכז מסחרי רמת אביב ג') קונים בגדים של סטוצ'י וראלף קאטה ולא TOMY או NAUTICA מה לעשות?! זה מה יש...... רק כדי שיבינו במה המדובר, הראתי להם כמה עולה אותו מוצר בשני מקומות שונים ומאז כל פעם שצריך "סופר סל" אז השאלה, אבא מתי נוסעים לפרש מארקט?! הילדים בדרך הנכונה ולא סוטה מהמסלול בכלל זה מה יש ועם זה חיים \תחזיקי מעמד!!!!!!

 

[ו ו י נ ס ט ו ן]

אוקסי ומני...

לתת עיצות זה הכי קל - במיוחד כשהילדים שלכם בגיל שבו אתם צריכים להתמודד מול הגזלן השכונתי ולא מול אייפון <כמשל בלבד...>. כל גיל והבעיות שלו - כשיש ילדים בגיל ההתבגרות ההתמודדות מול המותגים גדולה הרבה יותר. מי שרואה את זה הכי טוב הוא אחד שיש לו מגוון של גילאים בבית - כמוני למשל

 

[menny1970]

וויני, אל תבין לא נכון.....

אני שומע מכל עבר מה "עוד מצפה לך"....... יחד עם זאת כשגרושתי "מצפה" את הילדים במותרות.... והמילה "לא" למיטב הבנתי וידיעתי לא קיימת אצלה...., ברור לי שיש כאן חלוקה לא הוגנת של "מה כן" הילד צריך או אפשר לתת לו או שלא?! יחד עם זאת, אשמח אם תשתפו אותי כל אחד בקשיוו ובהצלחותיו עדיף לי להיות "מצוייד" לפחות במה שיראה כמו "ארגז כלים" ראשוני לתת "עזרה ראשונה" בברכה

 

[אוקסימורון3]

זה לא הכי קל.

אלה העצות הכי טובות שאני יכול לתת מהניסיון שלי בשלב הזה,תוך ציפייה דרוכה לבאות מהניסיון שלכם,והכנה לעתיד. לאור הבעיות שאתם מעלים מניסיונכם בגילאים הנ"ל,אני פועל להניח תשתית ראויה כבר עכשיו כדי להתמודד יותר טוב עם מה שיגיע. אייפון זה לא משל למותג. זו הצהרת סטטוס. כולנו מכירים את הטענה "אבל אבא,לכולם יש ורק לי אין,למה רק אני שונה...." הם צריכים ללמוד ששונה זה לא אומר שווה פחות,או לא נחשב.לא תמיד צריכים לשעוט יחד עם העדר. ואת זה צריך להטמיע כבר בגילאים "שלנו". כל אחד\ת כמיטב יכולתו וכישוריו. "אל יתהלל חוגר כמפתח",זה בהחלט פתגם ראוי כאן. אבל נראה לי שאני אסתדר לא רע איתם גם בעוד כמה שנים.

 

[חיים דנדשים]

זה לא מתסכל אותך?

אותי זה מחרפן, בעיקר המשפט של "את לא יודעת מה עובר עלי ומה זה להיות ילדה להורים גרושים. חזרתי איתה מחו"ל ממש אתמול, בשדה התעופה היא התחילה לפשפש בעיניים ואמרה לי רציתי לטוס לניו יורק לבת מצווה ולקחת אותי רק לפריז. נשבעת שכמעט השארתי אותה בשדה התעופה בפריז מרוב כעס.

 

[חיים דנדשים]

אוקסי ומני... ילדים קטנים צרות קטנות,

ילדים גדולים צרות גדולות. גם אני מחנכת לצרכנות נבונה מגיל מאוד מאוד צעיר, גם אני מראה ועושה להם השוואות מחירים, גם אני לימדתי אותם שלא להסתכל על מה שיש לאחרים ולהבין שלא חסר להם דבר. זה עדיין עובד מעולה עם הקטן ועם המתבגרת זה עבד מעולה עד גיל 12. גיל ההתבגרות עם כל ההשלכות שלו, התחושות האמוציונליות שהוא מוציא מהם, קבוצת השווים להם שהופכת להיות יותר משמעותית מההורים, כל אלו גורמים להם לחוסר הבנה והתחשבות בסיסית ולא משנה עד כמה תחנך אותם לצרכנות נבונה )

 

[שלי תלתלים]

../images/Emo45.gif כל מילה

אייזן בטון. כמחנכת כיתות גבוהות אני רואה השכם והערב את התופעות שאת מתארת. לא פעם יושבים אצלי הורים חסרי אונים מול התפלצות שגדלות להם בבית ממש עם דמעות בעיניים.... כפרות עליכם נא להתחיל לעבוד על גבולות עכשיו, כל עוד הם קטנים ולקחת הרבה הרבה הרבה הרבה אוויר לעוד כמה שנים קדימה. אין חכם כבעל ניסיון לצערי.

 

[מבקר גבולות]

הילדה שלך מפרפרת אותך

עצתי - תהיי יצירתית ותרכיבי אינדקס. "את לא יודעת מה עובר עלי בגלל שאתם גרושים" = בקשה לאייפון. "הרסת לי את החיים, אני מושפלת ובוכה כל היום" - בקשה לאייפון 4. "אני מדוכאת, אני הולכת להתאבד כי אתם גרושים" = חופשת סקי. אולי הבעיות והחששות מתחילות אצלך ומשודרות בתת מודע אליה. לדעתי אם היית בטוחה בעצמך לחלוטין היא היתה קולטת את הביטחון שלך ולוחצת פחות. כמו שאין משפט שגבר לא יגיד כדי להכניס מישהי למיטה, כל אין משפט שנערה\נער לא יגידו כדי לקבל אייפון.

 

[ye44]

תגידי מה את ../images/Emo7.gif../images/Emo7.gif../images/Emo7.gif../images/Emo7.gif ?

אם זה עניין חינוכי ויש השפעה רעה של הסביבה מבחינה חומרית, אז תשקלי לעבור בית דירה או וילה אם את יכולה להרשות לעצמך ! כמו שאת מתארת את לא סובלת ממחסור כלכלי ,אם את יכולה להרשות לעצמך פעמיים טיול חו"ל בשנה אז אל תזבלי לנו ת'שכל על אייפון בעלות של 350 ש"ח כולל ביטוחים עם 3500 דקות חינם ו 500 SMS את מגדלת אותה באזור יוקרתי אז תתמודדי

הודו שמודו זה מעניין ת'תחת שלהם בגיל ההתבגרות

בסיטואציה שלך את מאמללת אותה רוצה חינוך מחדש לערכים תעברי אזור

ילדים זה עם מניפולטיבי אבל במקרה שלך האשמה עלייך ! את מגדלת את ילדייך במקום יוקרתי ואת מצפה שהם ידברו ב

מימי הביניים ! ברומא תתנהגי כמו רומאית אין לך ברירה

 

[חיים דנדשים]

ברור לך שהאייפון הוא רק סימפטום ???

 

[ye44]

ברור שזה רק הפרומו

עוד שנתיים שלוש היא תרצה ג'יפ האמר, עזבי אל תהי קטנונית קטן עלייך

 

[eponymous]

מה, בוגדים?

 

[מתולתלת30]

וואי וואי וואי

קראתי את ההודעה שלך כאן את התגובות שלך בהמשך והדבר הראשון שעולה לי לראש זה אוי אוי אוי . . . . אם את כבר טוענת שהילדים שלך מפונקים, ויחד עם זאת את לא עומדת בקצב הדרישות שלה, מצבך ומצבם ביחד אתך רק ילך ויתדרדר בהמשך. לא חסרים דרכים להראות ולחנך את הילדים להסתפק במה שיש, ללמוד שבשביל כסף בחיים צריך לעבוד, שהמזומנים לא גדלים על העצים, וגם החור הזה בקיר שמוציא את השטרות זה לא משהו מובן מאליו, לא יודעת בדיוק בת כמה הילדה שלך, אם הבנתי נכון היא בת 12, במידה והיא עדיין לא מסתפקת בכל הדברים שהיא מקבלת, אז יש דרכים לקבל עוד מותרות, וקוראים לזה עבודה, כן גם ילדה בת 12 שלפי טענתך רוצה עוד ועוד, ניתן למצוא פתרונות להראות לה שצריך קצת להזיע בשביל לקבל דברים שהם מותרות בחיים ומיותרים לילדים בגילה, ואם היא לא מסתפקת בנייד שיש לה ורוצה משהו משודרג יותר, שתעבוד בשביל זה, תחליטי על סכום כסף שהיא צריכה להגיע אליו בשביל לקנות לעצמה את המכשיר, את הדרך בשביל להרוויח את הכסף המבוקש תאלצי כבר למצוא לבד ביחד אתה, זה יכול להיות בבייביסיטר לאחיה הקטן, זה יכול להיות במטלות שמתאימות לגילה ושהיא בדרך כלל לא עושה אותן או לא ממש אוהבת לעשות אותן, וככה לאורך זמן שתקבעו יחדיו היא תאסוף שקל לשקל בשביל לרכוש לעצמה לבד את המכשיר שהיא כל כך רוצה . . . . דרך אגב, אין צורך להרחיק עד הודו בשביל לקבל פרופורציות בחיים, אפשר לעשות טיול קטן בעיר המגורים שלכן לשכונות אחרות, לא יודעת בדיוק היכן את גרה ובכל זאת בכל עיר קיימת שכונה פחות אמידה, אפשר להסתובב שם בגני השעשועים וטיול רגלי באזורי המגורים בשילוב עם ההסבר הנכון שיגיע ממך, שישנם ילדים שגדלים אחרת, שישנם ילדים שיציאה לסרט בשבילם פעם בחודש זה אירוע נדיר, שישנם ילדים שארוחה במקדונלד בשבילם זה מותרות, שישנם ילדים להורים גרושים אחרים שלא יכולים להרשות לעצמם גם סופשבוע באילת, שישנם ילדים להורים גרושים שזקוקים לחונך או חונכת כי ההורים לא יכולים לספק להם את כל הצרכים הרגשיים, שישנם ילדים להורים גרושים שגדלים בפנימיות כי ההורים שלהם לא מסוגלים לגדל אותם מסיבות שונות, וכל זה נמצא אני בטוחה במרחק נסיעה מהבית שלכם בלי להזדקק לכרטיס טיסה ומעבר בדיוטי פרי. באופן אישי לילד הפרטי שלי מעולם לא היה חסר דבר, יחד עם כל זאת לימדתי אותו מהרגע שכבר היה יכול להבין פרופורציות בחיים, זה יכול להיות מדבר מאוד פשוט כמו מעדן חדש שראה בפרסומות ורצה אותו למחרת בסופרמרקט, הוא קיבל הסבר שכרגע יש במקרר עוד 5 מעדנים שצריך לסיים, ואני לא מתכוונת לזרוק אותם לפח, נסיים אותם ואחר כך בשמחה הוא יקבל את המעדן החדש, וכשבקנייה הבאה הוא כבר שאל אותי: "אמא, סיימנו כבר את דגני הבוקר שקנינו פעם שעברה? אני יכול עכשיו לקנות את זה?" אני יודעת שעשיתי את העבודה הנכונה. אם מאוד רוצים ללמד ילדים פרופורציות בחיים בהחלט ניתן ואפשר ויפה שעה אחת קודם.

 

[חיים דנדשים]

אז זהו שהיא עובדת בכל חופש...

ומרוויחה כסף ובכסף הזה היא הולכת עם חברות לקניון (פעם ב...) או חוסכת אותו. עדיין - ברור שהיא מעדיפה שאת הכסף אני אוציא מהחור שבקיר ולא מקופת החסכון שלה

 

[מתולתלת30]

לא הבנתי ../images/Emo268.gif

בת כמה היא?

 

[חיים דנדשים]

דווקא צדקת מבחינת הגיל שלה )

בגלל שיש לי עסק בו היא יכולה להשתלב בחופשים, היא "מוכרחת" לעבוד תקופה מסויימת בכל חופש ומרוויחה על כך משכורת. היא עושה את בערך מגיל 10 וזה חלק מהמחוייבויות שלה בבית, למרות שעל זה היא מקבלת משכורת ועל מחוייבויות אחרות לא, מן הסתם.

 

[תומר נשוי בו 34]

נראה לי שאת סובלת מרגשות אשם ולכן חושבת

שהילדה סובלת בצורה מוגזמת בגלל הגירושין...או שפשוט הילדה שלך יותר מידי חכמה וידעת לנצל את המצב הזה... לא שופט חלילה ואני עדיין נשוי כך שזו רק דעתי הלא מחייבת