עופי לי מהבית

[JustSomeone00]

תודה...

 

[JustSomeone00]

עופי לי מהבית

טוב אז כרגיל בשבת הכל התפוצץ.. שוב.
הבטחתי לעצמי שאני לא ייכנס לדיבור איתם כדי למנוע מראש את הריבים והצעקות..
ושישי בערב באמת הצלחתי, ואז בשבת כשכולם הלכו לישון אני ואמא דיברנו ואיכשהו הגענו לעניין של הצבא . אמא הכריחה אותי להצהיר והצהרתי עוד משנה שעברה והשנה הולכים מהבית ספר ללשכת גיוס, אני מאוד רוצה להתגייס ואמרתי לאמא שלי שכלום עוד לא בטוח ושאני שוקלת אולי להתגייס.. היא התפוצצה באותו רגע והשתמשה באיום הכי מטומטם ומגעיל שהיא תעיף אותי מהבית, כמובן.. על כל דבר שאני יעשה שמבחינתה לא בדרך שלהם היא חד משמעית מבהירה לי שהיא תעיף אותי. ואת האמת לא אכפת לי, באמת שאני אשמח לעזוב, הקטע זה שאין לי בדיוק לאן ואין לי בדיוק כסף..
בקיצור נמאס לי שאני צריכה לחיות לפי התנאים שלהם אני בסך הכל ילדה די טובה ואני משתדלת מאוד(לא בשבילם) והם לא מעריכים כלום, מתפללת ליום הזה שכבר יהיה לי את האופציה לעזוב ולהשאיר את כל המקום הכואב הזה מאחוריי..

 

[Yelem תמיכה לנוער]

ברשות עצמך

הי יקרה,
למדנו ממך שהבית שגדלת בו היה מורכב והביא עימו התמודדויות שילדות בגילך לא אמורות לחוות.
היום את כמעט גדולה - ובקרוב סופסוף תעמדי ברשות עצמך.
המשמעות היא שתוכלי לבחור את הבחירות שלך ולחיות את החיים שלך כפי שאת מבינה אותם ומוצאת לנכון.
הזכרונות לא יעזבו כל כך מהר, הם ילוו אותך ויהיו חלק ממי שאת, אבל הם כבר לא ינהלו אותך יותר.
איתך בדרכך האמיצה,
רותם

 

[רונית10001]

תגובה
שלום לך
קראתי את מחשבותיך שהעלית על הכתב ואני מאוד מבינה ללבך.
את מרגישה שאמך לא מבינה את הרצון שלך להתגייס ויותר מזה, מתנגדת לכך. זו בטח הרגשה מתסכלת מאוד.
גם תארת את הסביבה בה את חיה כמקום כואב עבורך, מקום אותו את רוצה לעזוב. זו באמת הרגשה קשה ולא נעימה.
אני חושבת שטוב שאת כותבת בפורום, כך את יכולה לשמוע עוד דיעות ולקבל תמיכה.
נראה שאת אדם שבאמת רוצה ומחפש שינוי בחייו. אני מזהה אצלך הרבה כוחות ואומץ. עצם העובדה שפנית לאמך ואמרת לה שאת שוקלת להתגייס למרות שאת יודעת שהיא מתנגדת, מראה עד כמה חזקה ונחושה את.
רצונך להתגייס מרשים מאוד בעיני. בני נוער רבים רוצים להתגייס ונאלצים להתמודד עם התנגדות של סביבתם הקרובה.
אולי שיחה אישית עם אמך בפרטיות מחוץ לבית תעזור? מהדרך בה את כותבת אני מאמינה שאת מסוגלת לפתוח בפניה את תחושותיך. אני לא מכירה את אמך ואיני יודעת איך היא תגיב. אם את חושבת שהיא תהיה קשובה יש סיכוי שאולי תצליחי לשכנע אותה לתמוך בך. אם תרגישי שהיא מסוגלת לקיים שיחה כזו איתך אל תהססי לפתוח מולה שוב את הדברים.
את נשמעת לי נערה מאוד בוגרת, חזקה ומאוד מודעת למה שאת רוצה.
בהצלחה

רונית

 

[JustSomeone00]

..

זהו שהיא לא קשובה, והבעיה זה שזה האיום הקבוע שלה לגבי כל דבר שאני יעשה שלא בדרך שלה.. אני די מבטלת את עצמי בשביל שיהיה לי איפה לגור..

 

[רונית10001]

הי
"יום אחד זה יקרה
בלי שנרגיש, משהו ישתנה
משהו ירגע בנו, משהו יגע בנו
ולא יהיה ממה לחשוש"

מאחלת לך מכל הלב שיבוא במהרה היום שבו תוכלי לעשות הכל בדרך שלך
רונית