עוף גוזל...

[עידן64]

עוף גוזל...

הצטרפתי תוך חודש לשני פורומים בתפוז שמעסיקים את חיי ומאודדדד!!! הפורום המדהים הזה,שעוטף,תומך,מקשיב,מעודד ובהחלט מרגש אותי עד דמעות כל פעם שאני קוראת מה שכותבות פה הבנות המדהימות.ולפורום של הורים לחיילים.בתי הבכורה תתגייס בעוד 19 יום ואני מתרגשת,חוששת,לא מצליחה לישון ובעיקר מתכוננת... חשבתי על הדבר שיהיה עבורי הכי קשה והוא הפרידה.הרגע הזה שהיא תעלה על האוטובוס בלשכת גיוס,הרגע בו בעצם הגוזלית שלי פורסת לה מהקן.אני גרועה בפרידות.אני בכיינית רגשנית ואני יודעת שאוכל שכמה דמעות תזלנה להן מעיני,אך גם שאצטרך להיות חזקה (לפחות עד שתיסע ולא תהיה לידי),ואתמוך בה ברגעים לא קלים אלה. אני יודעת שיהיה בסדר ונעבור גם את זה...אבל הרגשתי כבר נוח לשתף אתכן בהרגשתי.

 

[ליאל10 המיוחדת]

כל רגע בחיינו הוא קשה

אמא"לה! תהיה חזקה בבקשה ממך גם לי יש חייל ממש חדש בקרבי וכל פעם שמגיע לחופשה האושר בליבי... כבר חייל מצטיין חייל ממושמע שבא מבית וחינוך טוב אל תקחי ללב תהיה בשבילם חזקה את חייבת זה לא קל אבל עוברים גם את זה בחיים תאמיני לי הכל קשה ואין מה לעשות יהיה טוב שיהיה לך שבת שלום ושבת שקטה אמן והרבה רוגע בלב זה מה שחשוב ושמרי על עצמך.להיות רק חזקה למענם...

 

[איחוד האחת]

תודה ששיתפת...

נמצאת כרגע באותו תהליך... אומנם את הורי איבדתי כבר לפני שנים רבות ועברתי תהליכים רבים מאז. שיניתי גישה, דיעות, השקפת עולם... נמצאת במקום כל כך אחר... כיום אף מטפלת באחרים... ולמרות זאת... הבן עומד להתגייס ואני כבר בתוך התהליך (מתגייס רק ב 15 לנובמבר)... כבר חווה את הפרידה כבר חשה את הריק... מכירה את עצמי וגם אני בפרידות לא ממש טובה לכן מתכוננת מראש... האמת?! בעצם הפרידה היא לא מהילד או הילדה, הפרידה היא מדרך התנהלות מסוימת, שמניסיון אני כבר יודעת שפשוט משתנה והופכת לאחרת... (הבן הצעיר מתגייס, הבכור כבר בן 30). הכל ישנו הכל קיים אבל הופך למשהו אחר... וזה בעצם הקושי... להפרד מהדברים המוכרים ולצאת מתחום הנוחות שכל כך מקל על החיים... לפעמים אומרים ששיגרה משעממת... אני ממש אוהבת אותה! חושבת על כך שבעצם אני נפרדת מתקופה של 30 שנה שיש ילדים בבית משהו שנחשב אצלי כציר המרכזי של חיי...המשפחה שלי... ועכשיו הכל כל כך משתנה... כל כך אחר ובלתי מוכר... אתמול אמר לי הבן הבכור שלי שחלק מההרגשה שלי נובע מזה שבעצם לא חוויתי עזיבת קן והורים... הם עזבו אותי... ולמרות שאני מבינה את כל הסיבות ויודעת שהכל יקבל את צורתו הנכונה וכולנו נמצא לנו דרך חדשה שנעצב לנו... למרות הכל... עצוב לי וכל כך מזדהה ומבינה... מרשה לעצמי את הרגשות ... מרשה לעצמי לבכות ... משתדלת שלא להעמיס על הבן אבל מרשה לעצמי... פעם בעבר הרחוק לא חשבתי שמותר להישבר או להתפרק ... היום מבינה שזה בסדר.. שמותר... אבל צריך גם לדעת לחזור לאזון ואת זה אעשה בשלב שאחרי... הרשי לעצמך לחוש... שיעבור לנו בקלות ושבת רגועה...

 

[עידן64]

ת ו ד ה

רגשתן אותי וחיממתם את ליבי.

 

[shir61]

נהיה איתכן

לא ניתן לכן להיות שם לבד. אני ואופקי שלי נהיה איתכן- הוא כ"כ מתרגש... אנחנו נעשה הכל להתפנות ולהיות, אם תרצו כמובן... אם תרצו אנחנו יכולים לאסוף אתכן בבוקר.

 

[shir61]

ושכחתי:../images/Emo24.gif

 

[עידן64]

ת מ י ד

תמיד ידעתי שאת המתנה הכי הכי שאמא השאירה לי.אני בוכה ומתרגשת ממך,חושבת עלייך המון וכל הזמן ואוהבת אותך בכל ליבי.בטח שנרצה שתהיו שם.גם אני לא מעיזה לבקש,לשאול ומחפשת פתרונות אחרים,אבל...אתם אלה שהכי הייתי רוצה שתהיו שם. מנסה להרגע מהבכי.... אוהבת אותך.

 

[עידן64]

ת מ י ד

תמיד ידעתי שאת המתנה הכי הכי שאמא השאירה לי.אני בוכה ומתרגשת ממך,חושבת עלייך המון וכל הזמן ואוהבת אותך בכל ליבי.בטח שנרצה שתהיו שם.גם אני לא מעיזה לבקש,לשאול ומחפשת פתרונות אחרים,אבל...אתם אלה שהכי הייתי רוצה שתהיו שם. מנסה להרגע מהבכי.... אוהבת אותך.

 

[עידן64]

זה מופיע פעמיים כי

כתבו לי שיש תקלה בדף ושאנסה שנית,ניסיתי וזה נשלח פעמיים.לא נורא תקראי פעמיים אני מתכוונת לכל מילה...

 

[shir61]

אישי אבל פתוח לכולן....(גם לתגובות)

החיים זימנו לנו חוויות מורכבות (מילה עדינה...), הגיע הזמן לנסות ולעשות שימוש בכלים שרכשנו שלא מבחירה... הכאב הוא עצום- להסתפק באמא רק בזכרונות ובתמונה-זה חסך אדיר שלא ניתן לתארו במילים ושלא ניתן למלאו. כשאני חושבת על החסך הזה ובכל פעם שאני נכנסת לפורום אני שומעת ברקע את השיר של מירי מסיקה-באה אליכם. מירי מסיקה/אני באה אליכם: כשעצוב ולא הולך, כשמפחיד או מסתבך -אני באה אליכם, אני באה אליכם. האוטו שט על פני הכביש, כנראה גם הוא מרגיש -אני באה אליכם, אני באה אליכם. אבא יגיד הגיעה הנסיכה, אמא ברגע מוארת משמחה: ילדה שלנו-כמה התגעגענו! חכי מעט ילדה שלי. לפני שתגדלי ילדה קצרה על שביל ארוך, לא תעצור לסגור השרוך -אני רצה אליכם, אני רצה אליכם והסיפור על הלשון עף וכבר נכנס ראשון -אני רצה אליכם אני רצה אליכם אבא יגיד הגיעה הנסיכה, אמא ברגע מוארת משמחה... ילדה שלנו כמה התגעגענו... אין כמו הבית של אמא כמקלט-לברוח אליו-אל החום, האהבה ללא תנאים, הקבלה גם בחלקים הלא מושלמים... כ"כ חסרה ה"תחנת דלק" הזאת כפי שהיא מתוארת בשיר... יסלח לי אלוהים אבל אני מאמינה שבהרבה מהמקרים שאין אמא, האבא-אדיר ככל שיהיה מתקשה לשאת בשמירה על "הקירות המגנים"-נפשית כמובן. אמא לא כאן כבר 21 שנה והזמן אינו מרפא. אנחנו כאן ואנחנו ננסה לשחזר את "הקירות המגנים" אני כאן בשביל שלושתיכן ובקרוב הקירות שלי מתפנים גם פיסית- יש לכן המון מקום וגם אני זקוקה לכן. תזכרו-עם כל הקושי שבפרידה, יש כאן הזדמנות לחוויה מתקנת, לבת המדהימה שלך יש לאן לחזור, יש לאן להתקשר, יש מי שדואג, יש מי שישלח מכתבים וחבילות. כתבו פה על הקושי בהפרת השגרה-אני מאד מזדהה. ננסה לחוות את ההפרה כסוג של צמיחה, גדילה, התפתחות-המשך חיים! אני כאן-כל הזמן ואני אוהבת אתכן.

 

[עידן64]

איזו דרך מדהימה מצאנו לנו שתינו...

ואיזה פורום מדהים יש פה שפותח לשתינו פתח ודרך. השיר של מירי מסיקה מצמרר אותי כל פעם שאני שומעת אותו.עם כל מה שעברתי ואת עוברת כעת, מה שבאמת חסר והיה עוזר לנו זה דבר שאני כל כך מתגעגעת אליו זה החיבוק של אמא,שיחת טלפון איתה,לשתף אותה,להקשיב לה ולחוכמת חיים המדהימה שלה ולדעת שהיא שם בשבילנו. מה שנותר באמת זה הגעגועים,החלומות,הזכרונות והכוח של שתינו להמשיך הלאה...אוהבת אותך.

 

[hartuvim]

עוד לא אמא, אבל

אני זוכרת שליווינו את אחי הצעיר לפני יותר מ- 3 שנים ללשכת הגיוס וזה היה קשה לי, למרות שאני "רק" אחותו. גם קצת בכיתי כי זה היה קצת מפחיד ומדאיג, ובגלל שלא היתה אמא שתדאג וכו'. אז בוודאי שכאמא זה מרגש ומדאיג ומפחיד, וכרוך במשמעויות של פרידה וסיום תקופה. מאחלת לכן שתעברו את השלב הזה על הצד הטוב ביותר ושהקשר בינך לבין בתך יהיה קשר טוב גם בגלגולו החדש. אני מקווה שתרשי לעצמך את מלוא סל הרגשות הכרוך בעניין, על אף הקושי שבכך. שירה.

 

[יעל1112]

מרגש לקרוא אתכן

התרגשתי מאוד לקרוא את ההתכתבות ביניכן...אני לא מחברות הפורום הקבועות אבל שוטטתי כאןומצאתי את עצמי נרגשת ביותר. אין לי ספק שיש לכן האחת את השניה ויפה לראות איך מצאתן זו את זו כשלמעשה תמיד הייתן שם זו לזו.

 

[שמחה למרות הכל]

עידן, אני כל כך מבינה אותך,

בתי הבכורה התגייסה לפני שנה. עוד כשקבלה את צו הגיוס כבר אז בכיתי מהתרגשות וביום שעלתה על האוטובוס בבקו"ם- הדמעות זלגו להן חופשי. אין מה לעשות, זה מרגש ומותר לנו קצת לפרוק את זה. אבל נסי לחשוב עליה, על איך שהצבא יבגר אותה ויעשה אותה אחראית יותר. היחסים ביני ובין בתי מאז שהתגייסה תפסו כיוון אחר, פתאם היא נהיתה ממש חברה, אפשר לשוחח איתה "שיחות נשים" כייפיות כאלה, היא הרבה יותר בוגרת, וכשהיא חוזרת בסופי שבוע- כיף לי לפנק אותה במאכלים שהיא אוהבת (אני מקבלת ממנה הזמנות בטלפון, כמו במסעדה...), במתנות קטנות לפעמים. המזל כיום הוא שבדרך כלל הילדים יודעים לאן ילכו בצבא, לא כמו בזמני שאחרי הטירונות ציפתה ההפתעה "לאן ישלחו אותנו". אז חזקי ואמצי! בסוף הכל יהיה בסדר!