"עוף גוזל"
היא לא עומדת בזה קשה לה להיות שם, היא קורעת ברך נוגעת באדמה והראש שפוף ממוסמר, שקטה מעולם לא היתה מרוכזת ומדויקת עם עצמה. הכל נעלם לה הלחישות הסודות הליטופים ,הכל מבולבל בראשה היא מנסה להבין ולכוון את עצמה אליו… היא היתה פעם מאושרת, היא שותקת ומחייכת לעצמה נזכרת איך הצליח לה הריון בהפריית מבחנה ,איך צמחה לה הבטן השמנה כמו אמא אווזה, היא עוטפת מלטפת ומתמוגגת מכל תנועה מכל מתיחה, הנאה צרופה שלושים ושמונה שבועות של שיכרון חושים ,והנה רגעי הלידה מגיעים ,ניתוח קיסרי יזום ,הנה הוא מגיח לעולם מתוך קרע בבטן התחתונה, הוא מונח על ביטנה לחי אל לחי לשניה קטנה חבל הטבור נגזר ,עוף גוזל ועוד תאום שני הגיח לעולם מונח על הבטן לחי אל לחי רכות מתוקה ,חבל הטבור נגזר עוף גם אתה גוזל. התפתחות אבני דרך כמו תינוקות רגילים חייכנים ,גומות חן משכרות וממיסות אוח חיוכים של תינוקות. היא היתה מסתכלת בילדיה שמחה עד עמקי נשמתה, הילדים שכל כך יחלה לעצמה אחרי שנים רבות של עקרות ,שנים של מאבק בגוף שסרב להתעבר בפרי של אהבה, שנים רבות של טיפולים מכאיבים ומתישים. היא מחבקת אותו מאחור מניחה את הלחי על פיו הוא נושק לה ברכות ושותק, היא חושבת שהוא הדבר הכי מיוחד. התאונה ההיא השאירה הדים שלא נעלמו, מאז התאונה כשרדפו אחריו שוטר וחובש, מאז אותו קול מסמר שיער של ניידת משטרה ואמבולנס, הוא רץ כשראשו זב דם, מפוחד מבוהל ,היא שמעה את ההמולה סביב בנה הקטן יצאה למקום במהרה להציל את הגוזל ,ביקשה מכולם לעצור להניח לו וניגשה לאט היא צעד והוא צעד קטן מהוסס בצעדים קטנים אחד היא אחד הוא צעד צעד כשהגיעה אליו חפנה אותו בזרועותיה חיבקה אותו ברכות לבבית והדם הזב מראשו הפצוע הדביק אותו אל אימו ונזל כמו מחבר ומדביק אותו אליה בביטחה. באיטיות חפוזה הם עלו לאמבולנס הישר לבית החולים . הוא אחז בה חזק פחד היא ליטפה ושמרה עליו ערני, שלא ירדם שלא יעלם. הוא השתנה הוא שקע בתוך עצמו, הוא חרד לקול סירנות שנשמעו ברחוב. הוא הסתתר בחצר הגן כששמע סירנה של ניידת משטרה או אמבולנס הוא נחרד ורץ לחפש מכסה. הגננת שלחה עשרות ילדים להביא אותו בכוח הוא נמחץ מתחת ערמת ילדי הגן שיסיעו לגננת שמשכה אותו באכזריות הכתה וכעסה על הילד שפחד מהפחד. כמו קפיץ מתוח הוא הלך, פניו הרצינו כבר לא היו שם שמחה וחיוכים, עיניו התמלאו דמעות שנראו מטופשות, מה ילד מה בוכה כמו ילד שהכריח את עצמו לבכות. רק לשכוח את הרגעים האיומים של השתיקה, הדמעות המבוכה של הילד הרע הילד שלא שלט עוד ועשה קקי בתחתונים, והבוז של הילדים, הוא הרגיש משהו כולם מסתכלים הם אפילו מריחים, הוא מדוכדך קצת מפוחד מתקדם הלאה, וכל הזמן נמשך אל עולם חדש משלו, עולם הבדידות. כאילו להרף עין היא יכלה להציץ אל עולמו מקום שאסור להציץ, כשהרגיש שהיא הציצה לו הוא נעמד בפינה עמד ונלחם בחירוק שיניים. הוא הגן על עולמו הקטן כמי שהיה לקראת מלחמה באויב ,קטן ואומלל עמד שם ונאבק בעולם כולו אסור להציץ לעולם הכלוא שלו . פרצוף יפה הבעה וחיוך מאולץ אף קטן ושפתיים ורודות רק רצתה ללמוד לדעת לקרוא בו לדעת אותו, מקצוען אמיתי יכל לדעת כמעט הכל על הפנים לפי התווים ,ילד עם חוויה טראומטית לא פנוי ריגשית. על החול הצוהל הוא שתק כמו רוח רפאים ,הוא תעב את הים, פחד מהשמש, רק נחבט לתוך עצמו לתוך עולמו, אלוהים פיזר אותו כמו חול כדי למחוק גבול לסבל, ילד תתעורר תן לחבק אותך חזק ,תן לאהוב אותך תן לקחת לך את הפינות החשוכות, רק תן אמא תיקח אליה הכל ,ילד אתה נולדת לגדול טהור. והזמן עובר כמו רכבת שועטת, היא כרוחה אחר צעדיו , הוא זקוף ונוקשה, עיניו מוסתרות אחרי כובע עם מצחיה, פיו חשוק בזעף הוא רוצה לדעת הוא כבר נקי בריא ,ורוצה ללמוד הפחד מהכישלון אין לו אומץ הבושה המבטים הנבוכים, ילד אל תפחד אמא שומרת עליך. ואתה ילד כשושן שעלים לו כתומים חוצה את גבול האימה והמרחק שבין קיומך לדם קיומה אמא כשושנה חרישית כקטיפה סוככת על הנפש הקטנה שלך ומפייטת לך מור מהלב ומוחה דימעה, עוף גוזל חתוך את השמים ,טוס גוזל השמיים הם הגבול..
היא לא עומדת בזה קשה לה להיות שם, היא קורעת ברך נוגעת באדמה והראש שפוף ממוסמר, שקטה מעולם לא היתה מרוכזת ומדויקת עם עצמה. הכל נעלם לה הלחישות הסודות הליטופים ,הכל מבולבל בראשה היא מנסה להבין ולכוון את עצמה אליו… היא היתה פעם מאושרת, היא שותקת ומחייכת לעצמה נזכרת איך הצליח לה הריון בהפריית מבחנה ,איך צמחה לה הבטן השמנה כמו אמא אווזה, היא עוטפת מלטפת ומתמוגגת מכל תנועה מכל מתיחה, הנאה צרופה שלושים ושמונה שבועות של שיכרון חושים ,והנה רגעי הלידה מגיעים ,ניתוח קיסרי יזום ,הנה הוא מגיח לעולם מתוך קרע בבטן התחתונה, הוא מונח על ביטנה לחי אל לחי לשניה קטנה חבל הטבור נגזר ,עוף גוזל ועוד תאום שני הגיח לעולם מונח על הבטן לחי אל לחי רכות מתוקה ,חבל הטבור נגזר עוף גם אתה גוזל. התפתחות אבני דרך כמו תינוקות רגילים חייכנים ,גומות חן משכרות וממיסות אוח חיוכים של תינוקות. היא היתה מסתכלת בילדיה שמחה עד עמקי נשמתה, הילדים שכל כך יחלה לעצמה אחרי שנים רבות של עקרות ,שנים של מאבק בגוף שסרב להתעבר בפרי של אהבה, שנים רבות של טיפולים מכאיבים ומתישים. היא מחבקת אותו מאחור מניחה את הלחי על פיו הוא נושק לה ברכות ושותק, היא חושבת שהוא הדבר הכי מיוחד. התאונה ההיא השאירה הדים שלא נעלמו, מאז התאונה כשרדפו אחריו שוטר וחובש, מאז אותו קול מסמר שיער של ניידת משטרה ואמבולנס, הוא רץ כשראשו זב דם, מפוחד מבוהל ,היא שמעה את ההמולה סביב בנה הקטן יצאה למקום במהרה להציל את הגוזל ,ביקשה מכולם לעצור להניח לו וניגשה לאט היא צעד והוא צעד קטן מהוסס בצעדים קטנים אחד היא אחד הוא צעד צעד כשהגיעה אליו חפנה אותו בזרועותיה חיבקה אותו ברכות לבבית והדם הזב מראשו הפצוע הדביק אותו אל אימו ונזל כמו מחבר ומדביק אותו אליה בביטחה. באיטיות חפוזה הם עלו לאמבולנס הישר לבית החולים . הוא אחז בה חזק פחד היא ליטפה ושמרה עליו ערני, שלא ירדם שלא יעלם. הוא השתנה הוא שקע בתוך עצמו, הוא חרד לקול סירנות שנשמעו ברחוב. הוא הסתתר בחצר הגן כששמע סירנה של ניידת משטרה או אמבולנס הוא נחרד ורץ לחפש מכסה. הגננת שלחה עשרות ילדים להביא אותו בכוח הוא נמחץ מתחת ערמת ילדי הגן שיסיעו לגננת שמשכה אותו באכזריות הכתה וכעסה על הילד שפחד מהפחד. כמו קפיץ מתוח הוא הלך, פניו הרצינו כבר לא היו שם שמחה וחיוכים, עיניו התמלאו דמעות שנראו מטופשות, מה ילד מה בוכה כמו ילד שהכריח את עצמו לבכות. רק לשכוח את הרגעים האיומים של השתיקה, הדמעות המבוכה של הילד הרע הילד שלא שלט עוד ועשה קקי בתחתונים, והבוז של הילדים, הוא הרגיש משהו כולם מסתכלים הם אפילו מריחים, הוא מדוכדך קצת מפוחד מתקדם הלאה, וכל הזמן נמשך אל עולם חדש משלו, עולם הבדידות. כאילו להרף עין היא יכלה להציץ אל עולמו מקום שאסור להציץ, כשהרגיש שהיא הציצה לו הוא נעמד בפינה עמד ונלחם בחירוק שיניים. הוא הגן על עולמו הקטן כמי שהיה לקראת מלחמה באויב ,קטן ואומלל עמד שם ונאבק בעולם כולו אסור להציץ לעולם הכלוא שלו . פרצוף יפה הבעה וחיוך מאולץ אף קטן ושפתיים ורודות רק רצתה ללמוד לדעת לקרוא בו לדעת אותו, מקצוען אמיתי יכל לדעת כמעט הכל על הפנים לפי התווים ,ילד עם חוויה טראומטית לא פנוי ריגשית. על החול הצוהל הוא שתק כמו רוח רפאים ,הוא תעב את הים, פחד מהשמש, רק נחבט לתוך עצמו לתוך עולמו, אלוהים פיזר אותו כמו חול כדי למחוק גבול לסבל, ילד תתעורר תן לחבק אותך חזק ,תן לאהוב אותך תן לקחת לך את הפינות החשוכות, רק תן אמא תיקח אליה הכל ,ילד אתה נולדת לגדול טהור. והזמן עובר כמו רכבת שועטת, היא כרוחה אחר צעדיו , הוא זקוף ונוקשה, עיניו מוסתרות אחרי כובע עם מצחיה, פיו חשוק בזעף הוא רוצה לדעת הוא כבר נקי בריא ,ורוצה ללמוד הפחד מהכישלון אין לו אומץ הבושה המבטים הנבוכים, ילד אל תפחד אמא שומרת עליך. ואתה ילד כשושן שעלים לו כתומים חוצה את גבול האימה והמרחק שבין קיומך לדם קיומה אמא כשושנה חרישית כקטיפה סוככת על הנפש הקטנה שלך ומפייטת לך מור מהלב ומוחה דימעה, עוף גוזל חתוך את השמים ,טוס גוזל השמיים הם הגבול..
