עוף גוזל- מהדורת 2006

[בואו עננים]

עוף גוזל- מהדורת 2006

לא קשור להורות מאוחרת ואולי כן קשור הגיע זמן שהתינוקות שלנו עוזבים את הקן ופורחים לחפש את עצמם בעולם לא משנה אם אנחנו בנות 40- 50 או 60 יש צביטה שכזו בלב הגוזל הגדול שלי מתעופף מחר בבוקר לראות מה קורה בעולם הגדול- מתחיל בהולנד... טוב זה לא בא בהפתעה- כבר שנתיים מאז שסיים את שרותו הצבאי ,נשאלה רק השאלה "מתי" מתי זה יהיה, ולא "אם" זה יקרה למרות שהכנתי את עצמי, ולמרות שלמעשה כבר הרבה זמן הוא לא ממש שוכן בקן שלי זה עצוב.. ורק שיהיה לו טוב ויבלה ויראה ויעשה ושישוב מהר לאבא/אמא

 

[טילי2]

אוי באו עננים, אני כבר מכינה את

עצמי עכשיו לתקופה שהבנים שלי יפרשו כנפים ויעופו ולא יזדקקו לי כל כך צמוד. בעיקר לתקופה שהם יתחתנו ותהיה אחת שתהיה יותר חשובה מאמא(ובצדק). אני כל כך רוצה לזכות לזה ובשלב זה מנשנשת אותם בנשיקות.

 

[נועם@בת]

אני מנסה לעבוד על זה כבר מעכשיו ../images/Emo3.gif

עוף גוזל גדול של אמא, תראה את כל השמים ותזכור לחזור בסוף הביתה. מי יודע, אולי בהולנד בטוח יותר מאשר בצבא? כשניצן נולדה החריפה החשבונאות שלי. כשהיא תלך לכתה א' אני כבר אהיה בת... כשהיא תתגייס אני כבר אהיה בת... הכי מאיים היה הנסיון לחשב כמה זמן נשאר לי להיות לצידה, נכון שזאת מחשבה מטורפת אבל נשים אחרי לידה נוהגות לחשוב מחשבות מטורפות. ישבתי והנקתי וחיבקתי חזק וידעתי שבעוד כמה שנים אצטרך לשחד אותה כדי לזכות לרגע של קירבה אינטימית כזאת. לאט לאט הרגעתי את עצמי שיש לי לפחות עוד 20-25 שנה של צלילות, ואחר כך אלוהים גדול, ופתאום נבהלתי מהמחשבה שאחרי שהיא תסיים צבא היא תרצה לנסוע לה לחו"ל לכמה שנים. פתאום נגמר לי האויר ועברו כמה דקות עד שהבנתי שיש לי בידיים תינוקת בת כמה ימים והיא עוד לא הולכת לשום מקום. צביטת הפחד הזאת היתה חזקה כל כך, שהבנתי שאצטרך ללמוד לחיות עם זה, ורצוי להבין את זה כמה שיותר מוקדם. לא שאני חושבת שאם אבין את זה הפרידה תהיה קלה יותר, אבל הבטחתי לעצמי לעשות הכל כדי לגדל ילדה עצמאית ומשוחרר שלא תהיה כרוכה אחרי הסינור של אמא. ימים יגידו מה יצא מזה.

 

[ה דרומי]

לחשוב שרק "אתמול" עוד החלפנו להם

טיטולים. והנ"היום" הם כבר פורחים מה"קן" לראות עולם לראות דברים אחרים להנות להם שהם עדין צעירים. ואנחנו שרק עוד"אתמול" החלפנו להם טיטולים יושבים וחושבים איפה הם וההם לא רק או חם להם אנחנו עוד לא הפנמנו שהם גדולים. כי ה

של אמא או אבא תמיד ישאר

דואג.

ב

ושנה טובה לכולן כולם שנת שלום ובטחון. שנה ללא דאגות. שנה -טובה לאמא ולאבא. שנה טובה.

 

[pf26]

כאילו אתמול היינו שם

הבת הגדולה שלי עוד מעט מתגייסת ואני מרגישה כאילו רק אתמול סיימתי תיכון, התגייסתי, נפרדתי מהחברות ומהקן החם. כל פעם אני מברכת על ההחלטה "לעשות" את האפרוח. בתוך חמש שנים הקן שלי מתרוקן מאחיו הגדולים. מזל שישאר אפרוח בסביבה... (למרות שחברות שלי מדווחות על נטיה של ילדיהן הבוגרים לחזור הביתה בגלל קשיים כלכליים בחוץ). אני מאחלת לך שבנך יבלה ויחווה כל מה שצריך ("הו, אמסטרדם") ויחזור לאמאבא עם חיוך גדול על השפתיים.

 

[טילי2]

לפעמים אני חושבת שזה היה לא מזמן

ואז שאני עושה חישובים אני רואה שזה שלושים שנה והעולם התהפך בתקופה הזאת ומה שהיה כשאני הייתי נערה או אישה צעירה, זה ממש לא הולך היום ומה יהיה בעוד 14 שנה שהילדים שלי יגמרו תיכון, אני אילו לא יכולה לדמין.מה שנשאר לי לחשוב מחשבות חיוביות בנוסח פוליאנה, או בנוסח עדות הדוסים שהכל יתהפך לטובה ולהמשיך לחיות ולמצות את היום יום שילדי גדלים ומתפתחים.

 

[טילי2]

באשר לגוזלים מעופפים בגיל 4

נכון שלא רק לנסוע להודו ולאמסטרדם זה מעוף גוזלים, כל התפתחות שלבית של הילדים זה מעוף חדש! אחד הבנים שלי מאוד אוהב מוזיקה. הוא עדין מאזין לקלטות של ביבי מוצרט כי המוזיקה יפה(ציטוט). החלטתי שצריך לבדוק את הכשרון באופן מקצועי. באזור שלנו יש קונסרבטוריון המקיים קורס טרום כלי. התקשרתי והובהר שצריך לעבור ראיון עם מנהלת התוכנית. ביקשתי ששני הבנים יעברו את הראיון ולא אמרתי מי עם הנטיה למוזיקה. בלט מאוד שיהונתן הוא המוזיקלי. הוחלט שרק הוא ילמד מוזיקה כי נדב לא ממש התלהב. מה שמלהיב אותו זה לקרא ולכתוב. הוא מזהה את מרבית האותיות ואת המספרים שבעשיריה הראשונה וגם הלאה. כששאלתי אותו לאיזה חוג הוא רוצה ללכת הוא אמר חד משמעית לחוג שלומדים לקרא ולכתוב. זה לא לענין לשלוח ילד בגילו להכנה לכיתה א', אני גם די אמביולנטית באשר ללמד אותו כתיבה וקריאה כבר עכשיו. הוא ילד שקולט מהר וגם משתעמם מהר. אבל הילד מוקסם מהגילוי של האותיות. הבטחתי לו שכאשר יהונתן יהיה בחוג למוזיקה, אנחנו נשב בבית קפה ונלמד כתיבה וקריאה. ההתלהבות שלו הייתה עצומה. יש לכן נסיון עם קריאה וכתיבה בגיל הזה?

 

[דבורי]

אני למדתי בגיל הזה

היינו באנגליה באותה התקופה, ואמא שלי החליטה ללמד את אחי הגדול קרוא וכתוב בעברית. אני הצטרפתי לשיעורים וכך ידעתי לקרוא ולכתוב בעברית בגיל 4.5. בשנה אח"כ למדתי קרוא וכתוב באנגלית, ותמיד אהבתי לקרוא המון. אם הוא כל-כך רוצה, אין טעם לעצור אותו. אני לא בעד לדחוף ילד שלא מעוניין, אבל המצב אצלך שונה.

 

[הוביטית]

טילי ,

אלון כבר מכיר את כל האותיות העבריות וגם קצת באנגלית, ואפילו יש לו אוצר מילים שיודע לקרוא, בערך חמישים מילים. (הוא בן שלוש וחצי) אני אישית כבר ידעתי לקרוא בגיל שלוש גם .. אם הילד מבקש את זה אני לא רואה טעם לא ללמד זאת , הכל בדרך של משחק כמובן. אותיות אלון למד מפאזל של אותיות כבר בגיל שנתיים הוא היה שואל כל אות מה זה וכך קלט מבלי שנרגיש אפילו . מילים - יש לנו לוח מחיק מגנטי - ועליו הוא מבקש - תכתבו לי מילה .. אני גם משחקת איתו על סדר האותיות במילה , למשל מה האות הראשונה במילה אלון , האות השניה וכד' אם נדב רוצה לכתוב (יותר נכון להרכיב) מילים אפשר לעבוד עם אותיות מגנטיות . בהצלחה