עוסקים באין ואאוט???
תקראו את הכתבה הזאת ותגיבו. בנים זה בעיקר בשבילכם: בסמטאות הכרך איך קוראים לשיח הגברי? גל אוחובסקי מילת השבוע היא: חזרה. רוב הנוסעים לחו''ל מסיימים את החופשה וחוזרים. בתי הספר חוזרים, המלחמה חוזרת, רודריגו חזר, אפילו החומוס חוזר. ולא צריך ללכת רחוק, אפילו במוסף זה דיווחו על כך בהרחבה בשבוע שעבר. תל-אביב מוצפת עכשיו בחומוס כאילו לא היה מעולם אחלה. כשחושבים על זה, המהלך הזה הוא לחלוטין הגיוני. שהרי בעידן שבו הכסף הולך ונגמר, וכסף חלופי לא נראה באופק, חומוס בצהריים הוא אופציה טעימה, נוחה וזולה. במיוחד אם מביאים שדרוג קטן ובמקום סתם חומוס, מתברר פתאום שזהו החומוס המפורסם שאותו מכין כבר שנים משופם עב גבות באיזה כפר רחוק בגליל. שם, הרחק מכבישי האספלט, איפה שהכבשים יפות יותר מכוכבות קולנוע, קרוב לשמש ולאלוהים, החומוס הופך מעדן ואכילתו לחוויה מלאת ניואנסים, כמעט כמו שתיית יין. מאז הקמת המקומונים בתחילת האייטיז נעשו כמה נסיונות לשדרג מעמדית את החומוס. כתבו על הבדל בין חומוס ירושלמי לעכואי, ניסו להסביר מדוע עלי קרוואן מיפו (המכונה גם אבו חסן) הוא מלך החומוס. אבל זה מעולם לא ממש תפס. אז אולי עכשיו הגיע הרגע. ''העיר'' כבר מנה החודש קרוב לעשר חומוסיות חדשות שכל אחת מתהדרת באיזה אבו-משהו שהמציא מחדש את הנוסחה הסודית. ואולי הפעם באמת תצליח ה''אקדמיזציה'' של מדעי החומוס, נדמה לי שהגיע הזמן לספר. השאלה היחידה היא: האם זה צחוק הגורל או דרכו של עולם, שדווקא עכשיו, כשרוב הישראלים שונאים פלשתינים יותר מאי פעם, מתמלאת תל-אביב בערבים שהובאו במיוחד, אחרי שמישהו ממש התחנן בפניהם, כדי שיסכימו, כמעט בניגוד לרצונם, לפתוח מסעדה בתל-אביב. וטיפ-טיפון ליזמים שנשארו מאחור ומרגישים ממש פראיירים: הגיע הזמן שגם ל''דיאנה'' מנצרת יהיה סניף במרכז תל-אביב.אז גם אנחנו הלכנו בצהריים לחומוס. באופן טבעי נגשנו לאבו-אדהם, האורקול מכפר-יסיף, שהאשראם החדש שלו נמצא ברחוב קרליבך, מעבר לכביש. חיכינו בנימוס פאתטי 20 דקות על המדרכה עד שהתפנה שולחן, לא פצינו פה על כך שהמזגן הוא מבציר מאוד צעיר ולכן לא עומד בעומס, ובאמת התפעלנו בקולות רמים (בכל מקרה, אנחנו ממליצים לחכות שבועיים עד שיירד הלחץ). אבל זה לא הסיפור.היינו ארבעה. אני, שני סטרייטים וסטרייטית נועזת לאיזון. השיחה התגלגלה לכיוון סרטו החדש של שבי גביזון ''האסונות של נינה''. בסרט הזה, שזכה כבר בפרס השופטים בפסטיבל ירושלים, והוא המועמד המוביל לזכות בקרוב באוסקר הישראלי, משחק יורם חטב בתפקיד מורכב. כדי לא לבצע ספוילר רק נציין את מה שרלוונטי לענייננו. חטב מבצע בסרט כמה צעדות ארוכות בעירום מלא, מה ששמאפשר בהחלט להתעניין באיבר המין שלו. אני חושב שהסצנות האלו צולמו בימים קרים מאוד, וכנראה בשעת בוקר מוקדמת. וכמו במקרה של ג'ורג' שנתפס יוצא מהאוקיינוס ב''סיינפלד'', הזוביקה של חטב מצומקת עד קצה גבול היכולת. זה כמובן לא נורא, אבל טיפה לא נעים. במיוחד כשבסרט המתחרה, אצל דובר קוסאשווילי ב''מתנה משמים'', מציג יובל סגל חבילה מפוארת ואטרקטיבית ביותר. אלא שאצל חטב יש אקסטרה. בעוד שיער הערווה של סגל גזום בחן, אצל חטב השיער המקיף את הגבריות הוא שחור, סמיך, סבוך ורב. יש שם כל כך הרבה שיער עד שהבולבול כמעט נעלם בתוכו. אילו טרח חטב לעשות קצת תספורת לפני שהחלו הצילומים, הוא היה יכול לצאת מהסצנות האלה הרבה יותר שאקל.הנה עוד נושא שהגבר החדש מתחבט בו ולא כל כך יודע איך לאכול. מה עושים עם השיחים שבמפשעה? תשאל אותו על בחורות ומיד יאורו עיניו. הוא יודע מה זה ברזילאי, מה זה גילוח מלא, הוא אפילו יודע איפה יש בעיר ספרית שמגזמת את השיחים בצורת שמות או לב. אבל אצלו? אחד הנוכחים נזכר שחבר שלו אחד, דווקא מגלח את הכל קומפלט. שילוב של אסתטיות ואיסטניסטיות מסוג נדיר. אבל הוא עצמו מעולם לא חשב שצריך להגיע עם המספריים לטיול סביב הזין. זה כמובן נדמה להם הגיוני, הם מבינים את הרציו שמאחורי העניין, זה פשוט אף פעם לא קרה. אחד מהם, נכנה אותו הפרקטי, בעיקר התעניין לדעת: ''האם זה מגדיל?'' (כלומר מבחינה אופטית).לא היתה ברירה ונאלצתי להסביר להם את כל התורה הקרויה ''כך תגזום עם בוא החום''. הנה היא על רגל אחת: כמו כל שיער שצומח על גוף האדם, גם שיער הערווה של הגבר ראוי ליחס חם. במיוחד לאור העובדה שהשיער הזה הרבה פחות חלק ועדין משיער הראש. ובכל זאת מגיעים לשם אורחים (בואו נאמר אורחות, שיהיה לקוראים מעט יותר קל). אני אנסה עכשיו לומר משהו בעדינות. אין שום סיבה שאחרי מין אוראלי יישארו בפה המבצעת שערות שנתלשו בדרך, ואותן היא תיאלץ לירוק בחוסר נחת. אי לכך הגיוני לגזום שם, בדיוק כמו בראש. השיטה הארכאית היא בעזרת מספריים. אחת לכמה חודשים, אפשר לקצר לפחות לחצי האורך, ואם רוצים לעשות ממש תספורת קצרה. זה קל יחסית באזור שבין איבר המין לפופיק. אחר כך צריך בעדינות לקצץ את השיער שבין החבילה לרגליים, ואת מה שצומח מתחת לחבילה. השיער התחתון הוא תמיד הרבה יותר אקלקטי ובשבילו צריך הרבה יותר סבלנות, אבל זה ממש משתלם. מאחר שהרבה מאוד ישראלים (אם להיות שוב עדין) הם קירחים שמגלחים את הראש עם מכונה, הרי שלאלה יהיה קל מאוד פשוט להשתמש באותה מכונה גם למטה. זה יקל מאוד גם על הטיפול סביב הביצות ומתחתן. אם יתרגלו הם יכולים לחזור על הפעולה כל תספורת ראש שנייה (בכל זאת גדל שם יותר לאט).כשסיימתי את ההסבר שמתי לב ששני הסטרייטים עומדים להתעלף. אחד מהם רק המשיך למלמל: ''רגע, אבל זה מגדיל, נכון?''. הסטרייטית מצדה שמחה לדרוך להם על הראש. ''אני לא מבינה? למה רק אנחנו צריכות? הגיע הזמן שגם אתם תתאמצו''. כאשר אחד מהם חזר לחיים (ושוב תודה לחומוס וליצרני דיאט קולה עם לימון) הוא נזכר שבמקלחת במכון הכושר, הוא דווקא שם לב שאצל חלק מהמתעמלים יש מדי פעם חג הגז על החזה ובמפשעה, אבל הוא מעולם לא הבין שזה משהו שאפשר ליישם גם בבית. הוא כמובן לא העז לפצוח עם אף אחד בשיחה על הנושא. כאלה הם הגברים החדשים. אפילו עכשיו, כשהם הפכו לכאלה סמרטוטים, שיחה מלב אל לב על תספרות בפיפי, זה משהו שלא תוציא מרובם, אלא עם אקדח לרקה. למעשה, אחרי בירור הבנו שהדרך היעילה היא לשלוח בחורה שתלחץ על הבחור שלה. ''חברה שלי הכריחה אותי'' או ''חברה שלי עשתה לי'', הם עדיין ידידיו הטובים ביותר של הדו רגלי. סיכמנו בכך שצריך לעשות סקר ולהבין מי הם הסטרייטים שכבר מכירים את האופציה של תספורת בצורת. ומיד הבאנו ניחוש: רודריגו לא מספר למטה. גם יגאל וגדי לא. יואב מספר ועוד איך. טל התחיל לאחרונה, אם כיזה לא עזר לו. רודריגו יתחיל תוך שנה. היינו שמים בכיף מאה שקל על זה שאנחנו צודקים, אבל מי יבדוק בשבילנו קראתם? זאת ניני היפהפייייה שהביאה לכם את הכתבה ממעריב
תקראו את הכתבה הזאת ותגיבו. בנים זה בעיקר בשבילכם: בסמטאות הכרך איך קוראים לשיח הגברי? גל אוחובסקי מילת השבוע היא: חזרה. רוב הנוסעים לחו''ל מסיימים את החופשה וחוזרים. בתי הספר חוזרים, המלחמה חוזרת, רודריגו חזר, אפילו החומוס חוזר. ולא צריך ללכת רחוק, אפילו במוסף זה דיווחו על כך בהרחבה בשבוע שעבר. תל-אביב מוצפת עכשיו בחומוס כאילו לא היה מעולם אחלה. כשחושבים על זה, המהלך הזה הוא לחלוטין הגיוני. שהרי בעידן שבו הכסף הולך ונגמר, וכסף חלופי לא נראה באופק, חומוס בצהריים הוא אופציה טעימה, נוחה וזולה. במיוחד אם מביאים שדרוג קטן ובמקום סתם חומוס, מתברר פתאום שזהו החומוס המפורסם שאותו מכין כבר שנים משופם עב גבות באיזה כפר רחוק בגליל. שם, הרחק מכבישי האספלט, איפה שהכבשים יפות יותר מכוכבות קולנוע, קרוב לשמש ולאלוהים, החומוס הופך מעדן ואכילתו לחוויה מלאת ניואנסים, כמעט כמו שתיית יין. מאז הקמת המקומונים בתחילת האייטיז נעשו כמה נסיונות לשדרג מעמדית את החומוס. כתבו על הבדל בין חומוס ירושלמי לעכואי, ניסו להסביר מדוע עלי קרוואן מיפו (המכונה גם אבו חסן) הוא מלך החומוס. אבל זה מעולם לא ממש תפס. אז אולי עכשיו הגיע הרגע. ''העיר'' כבר מנה החודש קרוב לעשר חומוסיות חדשות שכל אחת מתהדרת באיזה אבו-משהו שהמציא מחדש את הנוסחה הסודית. ואולי הפעם באמת תצליח ה''אקדמיזציה'' של מדעי החומוס, נדמה לי שהגיע הזמן לספר. השאלה היחידה היא: האם זה צחוק הגורל או דרכו של עולם, שדווקא עכשיו, כשרוב הישראלים שונאים פלשתינים יותר מאי פעם, מתמלאת תל-אביב בערבים שהובאו במיוחד, אחרי שמישהו ממש התחנן בפניהם, כדי שיסכימו, כמעט בניגוד לרצונם, לפתוח מסעדה בתל-אביב. וטיפ-טיפון ליזמים שנשארו מאחור ומרגישים ממש פראיירים: הגיע הזמן שגם ל''דיאנה'' מנצרת יהיה סניף במרכז תל-אביב.אז גם אנחנו הלכנו בצהריים לחומוס. באופן טבעי נגשנו לאבו-אדהם, האורקול מכפר-יסיף, שהאשראם החדש שלו נמצא ברחוב קרליבך, מעבר לכביש. חיכינו בנימוס פאתטי 20 דקות על המדרכה עד שהתפנה שולחן, לא פצינו פה על כך שהמזגן הוא מבציר מאוד צעיר ולכן לא עומד בעומס, ובאמת התפעלנו בקולות רמים (בכל מקרה, אנחנו ממליצים לחכות שבועיים עד שיירד הלחץ). אבל זה לא הסיפור.היינו ארבעה. אני, שני סטרייטים וסטרייטית נועזת לאיזון. השיחה התגלגלה לכיוון סרטו החדש של שבי גביזון ''האסונות של נינה''. בסרט הזה, שזכה כבר בפרס השופטים בפסטיבל ירושלים, והוא המועמד המוביל לזכות בקרוב באוסקר הישראלי, משחק יורם חטב בתפקיד מורכב. כדי לא לבצע ספוילר רק נציין את מה שרלוונטי לענייננו. חטב מבצע בסרט כמה צעדות ארוכות בעירום מלא, מה ששמאפשר בהחלט להתעניין באיבר המין שלו. אני חושב שהסצנות האלו צולמו בימים קרים מאוד, וכנראה בשעת בוקר מוקדמת. וכמו במקרה של ג'ורג' שנתפס יוצא מהאוקיינוס ב''סיינפלד'', הזוביקה של חטב מצומקת עד קצה גבול היכולת. זה כמובן לא נורא, אבל טיפה לא נעים. במיוחד כשבסרט המתחרה, אצל דובר קוסאשווילי ב''מתנה משמים'', מציג יובל סגל חבילה מפוארת ואטרקטיבית ביותר. אלא שאצל חטב יש אקסטרה. בעוד שיער הערווה של סגל גזום בחן, אצל חטב השיער המקיף את הגבריות הוא שחור, סמיך, סבוך ורב. יש שם כל כך הרבה שיער עד שהבולבול כמעט נעלם בתוכו. אילו טרח חטב לעשות קצת תספורת לפני שהחלו הצילומים, הוא היה יכול לצאת מהסצנות האלה הרבה יותר שאקל.הנה עוד נושא שהגבר החדש מתחבט בו ולא כל כך יודע איך לאכול. מה עושים עם השיחים שבמפשעה? תשאל אותו על בחורות ומיד יאורו עיניו. הוא יודע מה זה ברזילאי, מה זה גילוח מלא, הוא אפילו יודע איפה יש בעיר ספרית שמגזמת את השיחים בצורת שמות או לב. אבל אצלו? אחד הנוכחים נזכר שחבר שלו אחד, דווקא מגלח את הכל קומפלט. שילוב של אסתטיות ואיסטניסטיות מסוג נדיר. אבל הוא עצמו מעולם לא חשב שצריך להגיע עם המספריים לטיול סביב הזין. זה כמובן נדמה להם הגיוני, הם מבינים את הרציו שמאחורי העניין, זה פשוט אף פעם לא קרה. אחד מהם, נכנה אותו הפרקטי, בעיקר התעניין לדעת: ''האם זה מגדיל?'' (כלומר מבחינה אופטית).לא היתה ברירה ונאלצתי להסביר להם את כל התורה הקרויה ''כך תגזום עם בוא החום''. הנה היא על רגל אחת: כמו כל שיער שצומח על גוף האדם, גם שיער הערווה של הגבר ראוי ליחס חם. במיוחד לאור העובדה שהשיער הזה הרבה פחות חלק ועדין משיער הראש. ובכל זאת מגיעים לשם אורחים (בואו נאמר אורחות, שיהיה לקוראים מעט יותר קל). אני אנסה עכשיו לומר משהו בעדינות. אין שום סיבה שאחרי מין אוראלי יישארו בפה המבצעת שערות שנתלשו בדרך, ואותן היא תיאלץ לירוק בחוסר נחת. אי לכך הגיוני לגזום שם, בדיוק כמו בראש. השיטה הארכאית היא בעזרת מספריים. אחת לכמה חודשים, אפשר לקצר לפחות לחצי האורך, ואם רוצים לעשות ממש תספורת קצרה. זה קל יחסית באזור שבין איבר המין לפופיק. אחר כך צריך בעדינות לקצץ את השיער שבין החבילה לרגליים, ואת מה שצומח מתחת לחבילה. השיער התחתון הוא תמיד הרבה יותר אקלקטי ובשבילו צריך הרבה יותר סבלנות, אבל זה ממש משתלם. מאחר שהרבה מאוד ישראלים (אם להיות שוב עדין) הם קירחים שמגלחים את הראש עם מכונה, הרי שלאלה יהיה קל מאוד פשוט להשתמש באותה מכונה גם למטה. זה יקל מאוד גם על הטיפול סביב הביצות ומתחתן. אם יתרגלו הם יכולים לחזור על הפעולה כל תספורת ראש שנייה (בכל זאת גדל שם יותר לאט).כשסיימתי את ההסבר שמתי לב ששני הסטרייטים עומדים להתעלף. אחד מהם רק המשיך למלמל: ''רגע, אבל זה מגדיל, נכון?''. הסטרייטית מצדה שמחה לדרוך להם על הראש. ''אני לא מבינה? למה רק אנחנו צריכות? הגיע הזמן שגם אתם תתאמצו''. כאשר אחד מהם חזר לחיים (ושוב תודה לחומוס וליצרני דיאט קולה עם לימון) הוא נזכר שבמקלחת במכון הכושר, הוא דווקא שם לב שאצל חלק מהמתעמלים יש מדי פעם חג הגז על החזה ובמפשעה, אבל הוא מעולם לא הבין שזה משהו שאפשר ליישם גם בבית. הוא כמובן לא העז לפצוח עם אף אחד בשיחה על הנושא. כאלה הם הגברים החדשים. אפילו עכשיו, כשהם הפכו לכאלה סמרטוטים, שיחה מלב אל לב על תספרות בפיפי, זה משהו שלא תוציא מרובם, אלא עם אקדח לרקה. למעשה, אחרי בירור הבנו שהדרך היעילה היא לשלוח בחורה שתלחץ על הבחור שלה. ''חברה שלי הכריחה אותי'' או ''חברה שלי עשתה לי'', הם עדיין ידידיו הטובים ביותר של הדו רגלי. סיכמנו בכך שצריך לעשות סקר ולהבין מי הם הסטרייטים שכבר מכירים את האופציה של תספורת בצורת. ומיד הבאנו ניחוש: רודריגו לא מספר למטה. גם יגאל וגדי לא. יואב מספר ועוד איך. טל התחיל לאחרונה, אם כיזה לא עזר לו. רודריגו יתחיל תוך שנה. היינו שמים בכיף מאה שקל על זה שאנחנו צודקים, אבל מי יבדוק בשבילנו קראתם? זאת ניני היפהפייייה שהביאה לכם את הכתבה ממעריב