עונתה
כמטחווי קשת גמעת מרחקים. צללייך אבדו, בשדות לא זרועים. שיכר הייתי לך, בין בציר לאסיף. מכרת שעותיי, בנזיד של אביב. הגלית שימוע, חרצת דין. הגפת שמורות, אטמת תופים. הגיגי כפליטים, בדרכי שכחה. הדואר הוחזר, הנמען- דחה. נאספתי אל קמילותיי. במעגל אחכה, למטר דמעותיי.
