עונש (עונש?)
היי, שמי מאיה ואני אמא של אביגיל, בת שנה וחצי, בד"כ משתתפת סמויה (הרבה יותר פעילה בפורום הנקה) אבל מידי פעם מרימה ראש ומצידי כבר מרגישה שאני "מכירה" אתכן ודעתכן משמעותית עבורי. רציתי לשאול שאלה שמטרידה אותי לאחרונה: אביגיל ילדה מאוד עצמאית ונבונה, מפותחת לגילה, חברותית וחייכנית. היא ילדה מקסימה בסך הכל ואני מאוד מאושרת איתה. א ב ל, היא גם ילדה מאוד סקרנית ושובבה ולאחרונה היא בודקת את הגבולות שלי בצורה אינטנסיבית. היא עושה דברים שיודעת שאסור (לזרוק את הפלאפון על הרצפה, לירוק את האוכל כי היא יודעת שזה מרגיז אותי וגם לזרוק אותו לכל עבר, לפתוח את המגירות בחדר שלה ולזרוק את כל הבגדים החוצה, או את הכביסה שאמא הרגע סיימה לקפל ועדיין נמצאת בסלון וכו´) וצוחקת כאשר אני כועסת או מסבירה לה שאסור, שזה לא נעים לאמא או שקשה לאמא להתחיל לסדר הכל מחדש. הרבה פעמים אני מוצאת את עצמי אומרת לה "אבל למה?"... אני לא באמת מצפה שהיא תענה אבל זה בא מתסכול. הבעיה שאני מתמודדת איתה היא התחושה שלי שאין לי (מעבר ללכעוס ואני לא מרימה ידיים ומשתדלת מאוד גם לא להרים את הקול) דרך להעניש אותה. מה זאת אומרת? לדוגמא, כשאני הייתי קטנה ועשיתי משהו אסור אז אימי שלחה אותי לחדר להרגע/ להיות לבד/ לחשוב על מה שעשיתי. העניין הוא שאני לא חושבת שזה נכון לקשר חדר = עונש. החדר הוא המפלט של אביגיל והמקום ה"בטוח" שלה. אני רוצה שהיא תאהב אותו ותרגיש שהיא רוצה לשהות בו ולא שהוא מקום שלילי. בנוסף, בגלל גילה הצעיר להשאיר אותה בחדר לבד אומר, שהיא יכולה לטפס על הכסא הקטן וליפול או (כפי שכבר ציינתי) להוציא את כל הבגדים מכל המגירות ואז מה? במיטה אני לא מוכנה לסגור אותה (מאותה סיבה) ואין לנו לול. אתמול מיינתי כביסה בחדר האמבטיה והיא השתוללה ולאחר כמה זריקות של דברים לכל עבר ושבירה של סט איפור שלי (שהיא הוציאה מהסלסלה בחדר השינה) פשוט הכנסתי אותה לאמבטיה (לידי, עם הבגדים) כדי ל"נטרל" אותה אבל הרגשתי רע מאוד עם העניין. אני רוצה רק להוסיף שאביגיל היא ילדה שמקבלת המון תשומת לב. אחר הצהריים מוקדש לה ורק לה, אלא שלפעמים אין ברירה ואמא תריכה לעשות דברים נוספים כמו להכין ארוחת ערב או להכניס כביסה או פשוט להיות רגע בחדר אחר. גם כשאני איתה יחד היא עדיין בודקת אותי ומנסה דברים שאסור. אני מרגישה די חסרת אונים, למרות שבעלי טוען ש"עונש" זה בראש שלי. לדעתו, אם אני לדוגמא אשים את אביגיל במיטה עם מספר צעצועים (ומבחינתו, עצם ההרחקה ממה שעשתה קודם הוא מסר מספיק עבורה) היא לא תפרש את זה כעונש אלא שעכשיו עושים משהו אחר. מה דעתכן? כיצד אתן פועלות? מצטערת שיצא ארוך, אבל ניסיתי לתאר את מה שאני מרגישה בצורה הטובה ביותר.
היי, שמי מאיה ואני אמא של אביגיל, בת שנה וחצי, בד"כ משתתפת סמויה (הרבה יותר פעילה בפורום הנקה) אבל מידי פעם מרימה ראש ומצידי כבר מרגישה שאני "מכירה" אתכן ודעתכן משמעותית עבורי. רציתי לשאול שאלה שמטרידה אותי לאחרונה: אביגיל ילדה מאוד עצמאית ונבונה, מפותחת לגילה, חברותית וחייכנית. היא ילדה מקסימה בסך הכל ואני מאוד מאושרת איתה. א ב ל, היא גם ילדה מאוד סקרנית ושובבה ולאחרונה היא בודקת את הגבולות שלי בצורה אינטנסיבית. היא עושה דברים שיודעת שאסור (לזרוק את הפלאפון על הרצפה, לירוק את האוכל כי היא יודעת שזה מרגיז אותי וגם לזרוק אותו לכל עבר, לפתוח את המגירות בחדר שלה ולזרוק את כל הבגדים החוצה, או את הכביסה שאמא הרגע סיימה לקפל ועדיין נמצאת בסלון וכו´) וצוחקת כאשר אני כועסת או מסבירה לה שאסור, שזה לא נעים לאמא או שקשה לאמא להתחיל לסדר הכל מחדש. הרבה פעמים אני מוצאת את עצמי אומרת לה "אבל למה?"... אני לא באמת מצפה שהיא תענה אבל זה בא מתסכול. הבעיה שאני מתמודדת איתה היא התחושה שלי שאין לי (מעבר ללכעוס ואני לא מרימה ידיים ומשתדלת מאוד גם לא להרים את הקול) דרך להעניש אותה. מה זאת אומרת? לדוגמא, כשאני הייתי קטנה ועשיתי משהו אסור אז אימי שלחה אותי לחדר להרגע/ להיות לבד/ לחשוב על מה שעשיתי. העניין הוא שאני לא חושבת שזה נכון לקשר חדר = עונש. החדר הוא המפלט של אביגיל והמקום ה"בטוח" שלה. אני רוצה שהיא תאהב אותו ותרגיש שהיא רוצה לשהות בו ולא שהוא מקום שלילי. בנוסף, בגלל גילה הצעיר להשאיר אותה בחדר לבד אומר, שהיא יכולה לטפס על הכסא הקטן וליפול או (כפי שכבר ציינתי) להוציא את כל הבגדים מכל המגירות ואז מה? במיטה אני לא מוכנה לסגור אותה (מאותה סיבה) ואין לנו לול. אתמול מיינתי כביסה בחדר האמבטיה והיא השתוללה ולאחר כמה זריקות של דברים לכל עבר ושבירה של סט איפור שלי (שהיא הוציאה מהסלסלה בחדר השינה) פשוט הכנסתי אותה לאמבטיה (לידי, עם הבגדים) כדי ל"נטרל" אותה אבל הרגשתי רע מאוד עם העניין. אני רוצה רק להוסיף שאביגיל היא ילדה שמקבלת המון תשומת לב. אחר הצהריים מוקדש לה ורק לה, אלא שלפעמים אין ברירה ואמא תריכה לעשות דברים נוספים כמו להכין ארוחת ערב או להכניס כביסה או פשוט להיות רגע בחדר אחר. גם כשאני איתה יחד היא עדיין בודקת אותי ומנסה דברים שאסור. אני מרגישה די חסרת אונים, למרות שבעלי טוען ש"עונש" זה בראש שלי. לדעתו, אם אני לדוגמא אשים את אביגיל במיטה עם מספר צעצועים (ומבחינתו, עצם ההרחקה ממה שעשתה קודם הוא מסר מספיק עבורה) היא לא תפרש את זה כעונש אלא שעכשיו עושים משהו אחר. מה דעתכן? כיצד אתן פועלות? מצטערת שיצא ארוך, אבל ניסיתי לתאר את מה שאני מרגישה בצורה הטובה ביותר.
