פרק מעולה
לא מבינה למה יש כאלה שהתאכזבו ממנו, או אם כבר- אם פרק כזה מאכזב, אז סימן שהפרקים העונה ברמה ממש גבוהה לדעתי.
נתחיל מסאם, כי סאם היה פשוט תותח בפרק הזה. איך שהוא הצליח לנחש מרמזים- פורמתאוס אמר שהיא נראתה עצבנית שהוא לא זוכר אותה, היא כביכול לא מצאה אותו במשך שבע שנים- שהיה בניהם משהו, ואיך הוא הצליח לתמרן אותה לפעול נגד אבא שלה. כבר מזמן לא ראינו את סאם ככה בפעולה, וכל הכבוד לו
דין- אהוב ליבי המדהים
, גם בזמנים הפחות מוצלחים שלו הוא מצליח להיות נהדר. אהבתי אותו נורא כשהוא דואג לסאם, דואג לילד הקטן, מעודד את היילי, וכמובן בסוף שהוא התפלל לקסטיאל. ומה שהוא אמר: "אני לא אוהב להתפלל, כי זה מרגיש לי כמו להתחנן" -אמג, הוא כזה גאה, במובן הטוב של המילה. סומך על עצמו, מאמין בדרך שלו. אבל כמובן שאם יש מישהו שבשבילו הוא מוכן להתחנן, זה סאם. ואם יש מישהו שדין מוכן שיראה אותו במצב כזה, זה קסטיאל.
אהבתי עוד הרבה דברים- למשל את השוטר בהתחלה. לפעמים בסדרה אתה פשוט לא מבין כמה עיוורים אנשים יכולים להיות. אז סוף סוף אכן הראו לנו מישהו שלא היה עיוור. שהבין מההתחלה שמשהו פה לא הגיוני, והתעקש על זה גם שהם ניסו להוריד אותו מהמחשבה הזאת. נכון שהוא לא דייק במה שהוא חשב שזה, אבל קללה קדומה שהוטלה על ידי זאוס- אף אחד לא היה יכול לנחש את זה. וזה שהוא נותן עצות לבנים איך להלחם, פשוט הרג אותי...
בקטע שפרומותיאוס תקע את החץ בלב שלו והרג את זאוס, אני מודה שלקח לי רגע לקלוט את עוצמת המעשה שלו. המחשבה הראשונה שלי הייתה "טוב, סבבה, הוא תכף יחזור לחיים והכל יהיה בסדר." ורק כמה שניות אחר כך הבנתי שברגע שזאוס מת הקללה הוסרה, מה שהוא אומר שהוא כבר לא יחזור יותר. והוא הקריב את החיים שלו כדי שלבן שלו יהיה סיכוי לקיום נורמלי, אבל אולי גם בגלל שבאמת נמאס לו כל השנים האלו של לחיות ולמות בהם שוב ושוב. אולי הוא מיצה.
בקיצור, בעיני בסדרה הם עושים את מה שכבר לא חשבתי שיהיה אפשרי- הם חוזרים לקלילות היחסית של העונות הראשונות, לפני כל השדים והמלאכים. נכון שיש עוד את הסיפור רקע שמלווה אותנו ושהם צריכים לפתור אותו, ואני מאוד מקווה שהם לא יזכרו ברגע האחרון ויתפרו את זה בשני הפרקים האחרונים של העונה, אבל בינתיים אני ממש אוהבת את הגיוון שלהם בין העלילה העונתית לעלילות של פרק אחד.