שני פרקי הסיום היו החלשים בעונה
שהיתה בכללותה *מצויינת* נטו - במשחק, בסיפור, בבימוי וכמובן במתח שחייב להיות בכל 10 דקות. פשלת הקלטת האבודה פגמה קשות בהגיון של 5 הפרקים האחרונים (שג'ק לא ישמיע אותה לקלואי לצורך גיבוי?), וההמשך נבנה על הפגם הזה ובמקום לתקן רק העמיק אותו. הדמות של פיטר וולר חוסלה מהר מדי (הוא צריך היה לקפוץ למים ולחזור כמו נינה מאיירס חדשה בעונות הבאות), וסיפור הצוללת סיפק רק השהיה תמוהה (מי סייע לרוסי ההוא מתוך היחידה? עוד שאלה שלא נפתרה, כמו גם היחלצותו של שר ההגנה). הדרמה הסופית היתה בין הנשיא לאשתו (ולראשונה בסידרה הזו האשה היתה הפעם בסדר...) וג'ק היה רק התירוץ. אבל גם זה היה תמוה, כי הוא היה יכול לחסוך לעצמו את הבלגן ע"י העברת מכשיר ההאזנה למייק, שהיה מעביר אותו לאשת הנשיא ישירות. מייק היה יכול לשתול על הנשיא מכשיר אחר בתירוץ כלשהו. בכל מקרה הרבה מגיע לגרגורי איטצין, שגילם את הנשיא באופן מרשים בעונה הזו, וגנב את ההצגה בפרק הסיום, לטעמי. הוא החל כדמות מגוחכת משהו וחסרת עמוד שידרה, והתגלה כדמות טראגית, עדיין חסרת עמוד שידרה, אבל עם החלטיות מרשימה. בסופו של דבר יש כאן אמירה לא מוסתרת במיוחד על הנשיא האמריקאי המכהן, וקשריו עם אנשי הנפט, ומוכנותו לסכן את המדינה בעבור מה ש*הם* חושבים שנכון לעשות. חוץ ממנו, זו היתה העונה של קלואי (רייסקאב המצויינת), שהסתבר שיש לה גם גרוש... לדעתי לא הלכו רחוק די הצורך עם השחקן שגילם אותו. צריך היה לבחור מישהו באמת קיצוני, כמו איזה שחקן בריטי צעיר, או לפחות מופרע מוכר כמו ריצ'ארד אובראיין ('ריף ראף' מ'מופע הקולנוע של רוקי'). ונקוה גם שנראה את יאיר לוטן המקומי (ספנסר, החבר שלה שפוטר) בעונה הבאה. יופי של מבטא, וגם משחק (ועוד הוציא חיוך מקלואי).
שהיתה בכללותה *מצויינת* נטו - במשחק, בסיפור, בבימוי וכמובן במתח שחייב להיות בכל 10 דקות. פשלת הקלטת האבודה פגמה קשות בהגיון של 5 הפרקים האחרונים (שג'ק לא ישמיע אותה לקלואי לצורך גיבוי?), וההמשך נבנה על הפגם הזה ובמקום לתקן רק העמיק אותו. הדמות של פיטר וולר חוסלה מהר מדי (הוא צריך היה לקפוץ למים ולחזור כמו נינה מאיירס חדשה בעונות הבאות), וסיפור הצוללת סיפק רק השהיה תמוהה (מי סייע לרוסי ההוא מתוך היחידה? עוד שאלה שלא נפתרה, כמו גם היחלצותו של שר ההגנה). הדרמה הסופית היתה בין הנשיא לאשתו (ולראשונה בסידרה הזו האשה היתה הפעם בסדר...) וג'ק היה רק התירוץ. אבל גם זה היה תמוה, כי הוא היה יכול לחסוך לעצמו את הבלגן ע"י העברת מכשיר ההאזנה למייק, שהיה מעביר אותו לאשת הנשיא ישירות. מייק היה יכול לשתול על הנשיא מכשיר אחר בתירוץ כלשהו. בכל מקרה הרבה מגיע לגרגורי איטצין, שגילם את הנשיא באופן מרשים בעונה הזו, וגנב את ההצגה בפרק הסיום, לטעמי. הוא החל כדמות מגוחכת משהו וחסרת עמוד שידרה, והתגלה כדמות טראגית, עדיין חסרת עמוד שידרה, אבל עם החלטיות מרשימה. בסופו של דבר יש כאן אמירה לא מוסתרת במיוחד על הנשיא האמריקאי המכהן, וקשריו עם אנשי הנפט, ומוכנותו לסכן את המדינה בעבור מה ש*הם* חושבים שנכון לעשות. חוץ ממנו, זו היתה העונה של קלואי (רייסקאב המצויינת), שהסתבר שיש לה גם גרוש... לדעתי לא הלכו רחוק די הצורך עם השחקן שגילם אותו. צריך היה לבחור מישהו באמת קיצוני, כמו איזה שחקן בריטי צעיר, או לפחות מופרע מוכר כמו ריצ'ארד אובראיין ('ריף ראף' מ'מופע הקולנוע של רוקי'). ונקוה גם שנראה את יאיר לוטן המקומי (ספנסר, החבר שלה שפוטר) בעונה הבאה. יופי של מבטא, וגם משחק (ועוד הוציא חיוך מקלואי).