עונה 3, פרק 8

trilliane

Well-known member
מנהל
להפך!


דווקא לשיר מול הפנים של אנשים ששופטים אותך זה לא פעם קשה יותר, בפרט שאז גם שופטים אותך לפי איך שאתה נראה, וזה הופך את השיפוט לפחות אובייקטיבי מבחינה מוזיקלית (עוזר לבנות חמודות, מקשה על מי שנראה חריג).

הם מוגבלים לזמן של ביצוע – זה נכון לכל אודישן בכל מקום, בלי קשר לתכנית. אודישן נועד כדי להראות את היכולות שלך, לא לדפוק ביצוע של 5 דקות לשיר אהוב. בשל כמות הנבחנים הגדולה (בכל אודישן, שוב) אף פעם לא מבצעים קטע שלם. דווקא השיטה ב-TV שבה מבצעים שיר שקוצר כך שיהיו לו התחלה, אמצע וסוף (ובעיבוד מותאם למבצע) עדיפה פי כמה, כי בד"כ מה שקורה הוא שמישהו מתחיל לשיר ועוצרים אותו באמצע (למי שזוכר את האודישנים שהיו פעם בכוכב נולד למשל, ושוב, כל מי שהלך אי פעם לאודישן אמיתי למשהו יודע). האפשרות לסיים את השיר הרבה יותר מכובדת. כאמור, החלופה היא שהם פשוט לא יסיימו (אין שום אפשרות לתת לכולם לשיר שירים שלמים, זו אינה אופציה).

כאמור, להופעות החיות מגיעים הרבה פחות מתמודדים והרבה מהמיוחדים שעניינו אותי מנופים עד אז ולכן זה פחות מעניין. כמו כן ההופעות האלה נועדות בעיקר לשואו גדול וזה לא עושה לי את זה בכלל. דווקא השלב שבו המתמודדים מביאים את עצמם בעצמם, בעיבוד שהם בחרו, בשיר שהם בחרו (ולא המנטור הנחית עליהם) הרבה יותר מעיין בעיניי. אמנם יש כאלה שהמנטורים קידמו ופיתחו אותם למקומות מעניינים, אבל במקרים רבים היה פשוט פספוס, ומאודישן טוב הייתה נפילה (כי המנטורים לא ידעו לעבוד איתם כמו שצריך).
 

מלח גס

New member
לא בהכרח

מצפייה שלי באודישנים באקס פקטור והכוכב הבא לא היה יחס גבוהה של כמות מתמודדים שעברו לטובת אלה שנראים טוב. כשהרכיבו את נבחרת אקס פקטור ניפו מתמודדים נאים ואף העדיפו את המתמודדות הפחות נאות על הנאות הרבה יותר(גם על משהי שנראית כמו מלכת יופי) . גם רוז הזוכה המוכשרת היא דוגמה נהדרת לזמרת עם מראה חריג.

נכון שבאודישן עיוור הסיכוי שמשהו יעצור את הזמר באמצע אפסי אך גם הסיכוי שזמר יקבל הזדמנות נוספת היא אפסית, אם אף אחד לא הסתובב זה 100% אבוד. אני מעדיף את האודישנים לא עיוורים מאותו הסיבה שציינתי שזה הרבה יותר חם. יש משהו נעים יותר בזה שהשופטים מקבלים את המתמודד לפני שהוא שר ולא תקועים לו עם הגב מול הפרצוף. נכון שרק חלק מהמתמודדים מבצעים יותר משיר אחד או מסיימים שיר מבלי שיעצרו אותם אבל לפעמים יש בזה משהו חיובי כשהשופטים עולים באותו רגע על טעות ועוצרים את הנבחן כדי לתת לו טיפ לשיפור או כשמתמודד מתרגש מדי אז עוצרים בשביל לתת לו כוס מים. בנוסף באודישן פנים מול פנים לדעתי מאפשר לבדוק את הזמר לעומק הרבה יותר מאשר אודישן עיוור שמראש כל מתמודד שר דקה וחצי של חצי שיר ושהשופטים עסוקים בלחפש אישורים אחד מהשני אם להסתובב במקום לשפוט את הזמר לעומק.

דווקא האופציה שכולם שרים שירים שלמים קיימת בכוכב הבא. אודישן ממוצע של אלה שיודעים לשיר בכוכב הבא יהיה מורכב משיר שלם+ שיר שלם נוסף/חצי שיר/שתי שירים.
 

trilliane

Well-known member
מנהל
כן בהכרח. אנשים שופטים גם עם העיניים

אולי לא הייתי ברורה, אבל נתתי את היופי רק כדוגמה, לא כקו מנחה. ברור שגם מי שיש מאחוריו סיפור מעניין יכול לעבור. רוז היא דוגמה מושלמת לסיפור סינדרלה דווקא כי היא הכי לא בשטנץ. זה בדיוק חלק מהעניין, שאי אפשר להתעלם מהאדם ומהסיפור שמאחוריו או מכל מה שרואים עליו כשבוחנים אותו. לכן אני מעדיפה עשרות מונים אודישנים עיוורים שבהם פשוט אין לך מושג מי שר ורק הקול קובע.

באודישנים של TV לא עוצרים את הזמר, נקודה. הפורמט הוא כזה שהשיר מקוצר לאורך הרצוי בצורה שמשאירה לו התחלה, אמצע וסוף, ותמיד יש סוף, תמיד הזמר מסיים את השיר (ואז יש עוד כמה שניות שבהן המנטורים אפילו עוד יכולים ללחוץ ולהסתובב לפני שמסובבים אותם).

שוב, אני לא חושבת שיש משהו לא נחמד בכך שהשופטים עם הגב, זה הפורמט, זה הרעיון של אודישן עיוור (רעיון שאני מאוד מאוד בעדו, כאמור), כולם יודעים שכך זה יהיה. שוב, לפעמים זה אפילו פחות מלחיץ, היו כמה זמרים שאמרו שלא לאות לשופטים את העיניים הקל עליהם. הייתה אפילו מתמודדת אחת ששרה בעצמה עם הגב אליהם, כדי לא לראות את הקהל באולם וגם לא את הכיסאות.

לגבי "הכוכב הבא", לא צפיתי בתכנית, אבל אני בספק רב אם באמת מאפשרים למתמודדים לשיר שיר שלם ולא מקוצר (גם אם פחות). אולי פשוט בוחרים מראש שירים קצרים (כפי שבאירוויזיון שירים חייבים להיות לכל היותר 3 דקות). אני מתקשה להאמין שהם מאפשרים לזמרים לשיר שירים של חמש דקות או יותר; זה פשוט גוזל זמן רב מדי. אולי מסננים אותם יותר לפני שהם ניצבים לפני השופטים ולכן מראש יש פחות מועמדים. אין לי ספק שהם חייבים להתמודד עם האורך איכשהו, כי ימי אודישנים הם ארוכים ומתישים ואין אפשרות לתת לכ"כ הרבה מתמודדים לשיר שירים ארוכים.

בכל מקרה, ב"כוכב נולד" זה לא היה כך... בעונה הראשונה צפיתי חלקית בלבד; בשנייה צפיתי במלוא העונה ואחריה די מיציתי. כשהתחילה העונה השלישית נתתי סיכוי ופרשתי עוד באודישנים, זה פשוט לא עניין אותי. בעונה החמישית חבר הצליח לגרור אותי לצפות איתו וצפינו יחד בכל העונה, וזו הייתה הפעם האחרונה שצפיתי ב"כוכב נולד" או בתכנית דומה לה. התכניות האלה פשוט לא מעניינות אותי. אבל אז הגיעה TV וסקרנה אותי; אהבתי מאוד את הרעיון שהשופטים לא רואים את המתמודדים ושופטים רק לפי הקול; אהבתי שתופרים להם עיבוד לפי רצונם, שהם מסיימים את השיר, שלא משפילים כל מיני וונה-ביז שלא באמת יודעים לשיר וצוחקים עליהם. זה היה כ"כ מרענן! זו הסיבה היחידה שהתחלתי לצפות ב-TV כי היא הייתה שונה, כי האודישנים שלה היו הכי קרוב למה שחשבתי שהם צריכים להיות. אלמלא הם היו כפי שהם, גם בה לא הייתי צופה (ואני מכירה עוד רבים כמוני).
 

מלח גס

New member
זה לא רק הגב של המנטורים

האודישנים העיוורים קרים לא רק מהסיבה שהמנטורים מפנים את הגב למתמודד כשהוא מתחיל לשיר. כואב לי על מתמודדים שראויים לעבור אודישן ואינם מקבלים את הזדמנות השנייה לעבור אותו (ארבעת המנטורים אמרו שפספסו מתמודד שראוי היה שיסתובבו לו!). זה הפורמט והוא קר ,הנבחן מוגבל רק לקטע משיר גם שהקטע בנוי טוב כמו שציינת זה עדיין לא מספק, בזמן המועט שמתמודד שר המנטורים בוחנים את התגובה של המנטורים האחרים במקום את המתמודד עצמו
לכן אני מעדיף את האודישנים לא עיוורים שהשופטים מתמקדים בנבחן גם אם לפעמים גולשים לדברים נוספים שהם חלק ממנו אבל בסופו של דבר הכישרון קובע (רוז מצויינת). אם רוב השופטים חושבים שהמתמודד צריך לעבור הלאה הוא יעבור ואם לא אז לא, אם יש ספק לגביו אז ירצו עוד קצת משיר אחר או לבדוק אותו בשלב הבא.

כמובן שבכוכב הבא אין אף מתמודד ששר שיר ברצף של 5 דקות אבל הם שרים הרבה , קודם כל הנבחן עושה היכרות ואודישן מול השופטים, לאחר מכן הנבחנים שיודעים לשיר עולים למבחן המסך בו מבצעים שיר מלא שחייב להיות לא יותר מ-3 דקות ולא פחות מ-2:30 דקות. ההבדל משמעותי.
 

trilliane

Well-known member
מנהל
יש הזדמנות שנייה בעונה הבאה, והיו כמה שניצלו

אותה ובאו שוב. שמע, הפורמט הוא הפורמט, לטוב ולרע. כל העניין הוא שלא יודעים במי מדובר, שאי אפשר להתחשב, שצריך להקשיב ולפי זה לשפוט וזהו. לטוב ולרע. אני חושבת שהוא הרבה יותר טוב מרע, אני חושבת שבתכנית ששמה "הקול" צריך לשפוט לפי הקול ולא לפי הכול, ולכן אם מישהו לא הצליח לעבור, אז בסדר, זה חלק מהעניין, אין נסיבות מקלות כי אין נסיבות.

אם אתה מעדיף אודישנים לא עיוורים, יש שלל תכניות שמספקות לך את מבוקשך, אין בעיה.


לגבי אורך השיר, אני לא מסכימה איתך שהוא משמעותי. שוב, אני גם נגד היכרות עם השופטים. אני אוהבת בתכנית ששופטים רק לפי הקול, זה בדיוק הקטע שלה, לכן זה השם שלה, וזה הקונספט. אם אתה לא מתחבר אליו אתה לא חייב לצפות דווקא בתכנית שמיישמת אותו.
 

מלח גס

New member
אז נסכים שלא נסכים


אני חושב שדקה וחצי היא דוגמית מכדי לשפוט זמר, הוא רק התחיל כבר סיים והרבה פעמים נשאר בחוץ כי שופטים מתלבטים, שוכחים ללחוץ ובוכים. אני מעדיף למנוע את זה במתן עוד משהו בנוסף. זה בהחלט נוגד את הרעיון היפה שהשיפוט הוא על קול בלבד, אז נסכים שלא נסכים


חוץ מבית ספר למוסיקה בכל פורמט יש משהו שאני אוהב יותר ומשהו שאני מעדיף אצל המתחרים. בסופו של דבר אני צופה בכל התוכניות האלה מאותה סיבה כי אני אוהב מוזיקה ומעניין אותי לראות איזה שיר המתמודדים יבחרו ואיך הם יבצעו אותו.
 

trilliane

Well-known member
מנהל
לא צפיתי בביה"ס למוזיקה, זה ביזיון בעיניי

שמשתמשים בילדים קטנים לרייטינג בפריים טיים. שעשועוני ילדים צריכים להיות בערוץ הילדים בלבד. אין שום סיבה לעשות תחרויות ילדים בפריים טיים של ערוץ 2, זה לא ערוץ הילדים. לא מעניין אותי לשמוע ילדים שרים, יפה ככל שיהיה. מבחינתי גם את שאר התחרויות עדיף להגביל לא מגיל 16 אלא מגיל 20. הרבה יותר מעניין אותי לשמוע זמרים בשלים עם אמירה ועם איזשהו טאץ' אישי מילדים עם קול פעמונים. זו גם אחת הסיבות שנשבר לי מכוכב נולד (לא רוצה כוכבים נולדים, לא מעניין) ולעומת זאת TV הביאה איתה רוח מרעננת עם מתמודדים מבוגרים ומנוסים יותר.

בכל מקרה, אף אחת מהתכניות האלה אינה תכנית "מוזיקה" מבחינתי, אלא תחרות כישרונות. כשאני רוצה לשמוע מוזיקה אני שומעת מוזיקה, לא צופה בשעשועונים... דווקא ברוב התכניות האלה הביצועים החיים די מאכזבים בסופו של דבר כי כל אחד צורח ת'נשמה שלו בניסיון לרגש ו"להתאבד" על הבמה, ואין לי כוח לזה. לפחות ב-TV יש פה ושם מקום גם לזמרים כמו רוני. היא הייתה אחת הזמרות הכי מעניינות בעונה הקודמת.
 

מלח גס

New member
אני לא רואה את זה ככה

אני אוהב לשמוע סשה ארגוב ונעמי שמר בפריים-טיים ולהתרגש ביחד עם קרן פלס, שאר המורים, וההורים הגאים. הביאו מורים/מנטורים שבאופי שלהם הם נחמדים ולכן הרבה יותר נעים לצפות בזה. אני אוהב את זה שהפורמט שם את הלמידה ועשיית הדרך לפני התחרות שירה. לפי כמות החיוכים של המורים והילדים זה נראה כיף להשתתף בזה, קודם כל למורים יש הרבה סבלנות לשבת אחד אחד, הם עוזרים מכל הלב והם אפילו מלמדים בעזרת משחקים קלים ושיטות משעשעות (פרצופים וקולות מצחיקים של מתי והכדורגל של משה). הילדים מתקדמים ומשתפרים באופן משמעותי עד שההורים מופתעים , המורים והקהל מזילים דמעה, והילד מרגיש סיפוק שגילה שהוא מסוגל למשהו שלא האמין על עצמו. לדעתי זו תוכנית ראויה לפריים טיים.
חוץ מזה לטעמי הילדים שרים ברמה גבוהה הרבה יותר מהבוגרים ויש לא מעט ילדים שלוקחים את השיר לכיוון מאוד אחר.

לדעתי הביזיון הוא זה שמנסים לעשות רייטינג מרוע לב: ריבים בזויים בשולחן השופטים, השפלות של מי שלא יודע לשיר, השפלות של מי שכן יודע לשיר וכ'ו. בית ספר למוזיקה היא ההפך מזה.

רוני פרי כמו מתחרים אחרים עושה מוזיקה בתחרות כישרונות שעוסקת במוזיקה, לכן אני כן אראה בזה גם תוכנית מוזיקלית. אני לא מסכים איתך לגבי רמת הביצועים החיים, לדעתי יש פרקים עם ביצועים טובים יותר ויש פרקים עם ביצועים פחות טובים ולדעתי רוב הביצועים הם סבבה.
 

trilliane

Well-known member
מנהל
כל זה יופי, ועדיין ניצול ציני לטובת רייטינג

אני לא חושבת שילדים צריכים לשיר שירים של מבוגרים. יצא לי לשמוע קצת שירים פה ושם, זה פשוט פתאטי כשילדה שרה "שאריות של החיים" או כשילדים שרים שירים על ניסיון חיים שאין להם שום קשר אליו, כמו אהבה ומערכות יחסים... זה נכון גם למבוגרים יותר, אגב; גם כשחן אהרוני שר בן ה-16 שר בכוכב נולד שיר שנכתב על זוג מבוגר במערכת יחסים ארוכת שנים ("סליחה" של מנור/כספי) זה היה פתאטי ומיותר בעיניי.

שמע, אם זה מרגש אותך, אחלה; כאמור, אני מיציתי מזמן את כל תכניות המוזיקה (הכמות מופרזת לחלוטין בעיניי) והתכנית היחידה שהחזירה אותי למסך הייתה TV, דווקא בשל השוני שלה מהאחרות (כל הדברים שכבר כתבתי).
 

מלח גס

New member
זה לא הגיל זה התרגיל

הרבה מבצעים נולדים עם כישרון טבעי בין אם הם בוגרים בין אם הם נערים צעירים (16-19) ובין אם הם ילדים. אני לא מכיר את הגרסה של אהרוני לשיר הזה, אבל יצא לי להקשיב לצעירים אחרים מצבעים שירים על אותו משקל. לדעתי זמר לא נמדד לפי הגיל שלו גם אם מדובר בשירים כמו "סליחה", "אהבה בת 20" ,"רעיה" , "בדד" "עוד מחכה לאחד", וכ'ו (שירים שזכו לכיסוי עלי ידי נערים צעירים מריאליטי ). ביצוע שיר הרבה פעמים זה להיות שחקן, גדולתו של זמר (צעיר או בוגר) זה הכשירון והאינטלגנציה הרגשית שבו ההופכים את הביצוע לאמין ולא הגיל שלו. (זה לא סותר את זה שניסיון זה חשוב ותורם רבות) קיימים לא מעט צעירים שעושים שירה-ביצוע-משחק גדול מהחיים.

נחזור לילדים, אם ילד-זמר בורך בכישרון יוצא דופן כמו גבהים מיוחדים, , סלסול פותח שערי שמיים וכ'ו. אני מאמין שגם בבית הוא לא יבצע שירי ילדים פשוטים אלה שירים שיוציאו ממנו את ה"אפקטים" האלה בצורה טובה. (גם אם חלקם בעלי ניסיון חיים) . אני לא חושב שזה פתטי שילדה מאמצת את הלחן הנפלא של עידן רייכל לשאריות של החיים (היא בחרה אותו לאודישן) או שילד מוציא מעצמו צלילים-מלטפים-מיוחדים שלא קיימים במקור בשיר הקשה משהו של סשה ארגוב ושם בכיס הקטן את המבוגרים.
 

trilliane

Well-known member
מנהל
כישרון טבעי בשירה אינו הגשה מעניינת ותורמת

כשמדובר ביוצרים ששרים את דבריהם זה דבר אחד; מכיוון שבתכניות האלה יש בעיקר גרסאות כיסוי, כדי להתעלות מעל ביצוע קיים (לרוב ע"י יוצר השיר או מבצע שעבד איתו ולא פעם השיר נכתב עבורו) צריך לתת איזשהו ערך מוסף, ולרוב הוא לא שם. גם משחק ואינטליגנציה רגשית לרוב לא מחפים על חוסר בשלות שיש לרוב המתמודדים. זה לגמרי עניין אישי, אבל שוב, אותי לא מעניין לשמוע עוד ועוד ביצועים משמימים לשירים מוכרים. לרוב המקור נשמע טוב יותר. לכן גם הפסקתי לצפות בתכניות האלה.

הדוגמה שנתת רק מחזקת את דבריי: הילדה ששרה את השיר באודישן התלהבה מלחן מוצלח (יכול להיות שהיא שמעה אותו בביצוע בתכנית ריאליטי קודמת) ואין לה שום עומק בשירה, שום חיבור אמיתי לטקסט, הוא נזנח. אני מצטערת, אבל בגיל חד ספרתי זה פתאטי לשיר על "שאריות של החיים". אני מעדיפה ביצוע פחות מדויק מוזיקלית אבל עם יותר עומק בהגשה.

כשיהורם גאון שר "הנני כאן" הוא שר שיר אהבה לירושלים, עיר שהוא מחובר אליה רגשית, וזה מתחבר לסצינה ולסרט ולהוויה שלו. כשהראל סקעת צורח "הנני כאן" (תוך שהוא מתנשם קשות) זה נשמע כאילו הוא בעיקר מנסה לזכות בגמר "כוכב נולד". זה לא מרגש, זה לא ירושלמי, זה ביצוע גרוע בעיניי, ואני לא סולחת לו על השינוי באחד המרווחים בפזמון (הוא הרס את המתח שנבנה ע"י הספטימה הקטנה
). לשמחתי אחרי שנתיים שבהן הזמינו אותו לטקסי יום ירושלים לשיר את השיר, זה עבר ונשכח.

כאמור, אלה הסיבות שאני אוהבת בעיקר את שלב האודישנים של The Voice, שבהם כל מועמד מביא את עצמו (במקרה שהוא אכן עושה זאת; לא כולם עושים זאת). זה מעניין. כמו כן שם סוף סוף היו גם מבוגרים ומנוסים יותר וזה פתאום היה לגיטימי, אחרי הגנון המתלהב של "כוכב". כאמור, בהופעות החיות כשהכול נהיה גדול וצעקני יותר (רוב הזמן) אני פחות אוהבת.
 

מלח גס

New member
אל תוזילי מהכישרון הטבעי.

הכישרון הטבעי הוא מה שגרם לרבים להתאהב בפעם הראשונה בשלמה ארצי, אריק איינשטיין, יוסי בנאי, רבקה זוהר , ומוכשרים אחרים. (כצעירים בלהקה צבעית). כל פעם שאני שומע את זוהר ב"מה אברך" יש לי דמעות.
ליהורם בנוסף לאהבת הארץ והחיבור העמוק לשירים אישיים שלו ,יש לו חום אנושי טבעי ,אנינטלגנציה רגשית טבעית, יכולת שירה קלאסית גבוהה וטונים מיוחדים מלטפים וטבעיים המזכירים כינור הקיימים רק אצל יהורם גאון. אני לא חושב שקיים זמר (בכל גיל) שיכול להביע "ירושלמיות" "ולרגש" חצי ממה שיהרם גאון עושה בטבעיות בשיר הזה . אני כן חושב שסקעת מוכשר וטבעי מאוד ב"בדידות" .

נדמה לי שיהורם גאון כזמר הכי מכוסה בבית ספר למוזיקה וכמי שבוחר לתלמידיו לבצע את שיריו האישיים והאהובים היה חולק על זה שילדים ונערים צעירים הם חסרי עומק וחיבור אמיתי מכדי לבצע שירים כאלה.

לילדים האלה יש גוף קטן ולב גדול כדי לקחת שיר אהוב ולאמץ אותו קרוב ללבם גם אם הם לא מבינים עד הסוף את המשמעות עקב ניסיון חיים. אני מסתכל להם בעיניים כשהם שרים ועל חלקם רואים שהם מאוד מחוברים לשיר , אפילו חלקם נותנים יחס מיוחד למילים מסויימות ומוציאים מעצמם צלילים מיוחדים . באיכות הזו קשה לי להאמין שיש להם אפס הבנה. אפילו במהלך התוכנית היו ילדים שאמרו במפורש שהם לא מתחברים לשיר מסויים וביקשו לשיר שיר אחר שהם מרגישים הרבה יותר מחוברים אליו.
 

trilliane

Well-known member
מנהל
כישרון טבעי הוא התחלה טובה, לא יותר

והכישרון קיים אצל רבים; רוב הניגשים לאודישנים מוכשרים. אבל כישרון נטו זה משעמם; מי שמצליח הוא מי שיש בו משהו נוסף, יכולת הגשה מעבר לכישרון, וזה מה שיש לאותם שמות גדולים שמנית, קל וחומר לאמנים כמו אריק איינשטיין או יוסי בנאי, שהם גם שחקנים מוכשרים.

אני אכן לא חושבת שאפשר להיכנס לנעליים של גאון בהגשת השירים הירושלמיים שלו, כי זה משהו שמגיע מתוכו, זה מעבר לכישרון הטבעי.

אני לא סובלת את "בדידות" (זה שיר שאני נוטה לדלג עליו באוסף של יזהר כהן...) אבל לא, גם הביצוע הזה של סקעת לא התעלה על המקור (בעברית; בצרפתית אין על מה לדבר בכלל), היה סתמי לחלוטין ולא חידש דבר. זו בדיוק הסיבה שסקעת לא עושה לי כלום – אין בו שום דבר מעבר לקול נחמד. משעמם אותי.

אתה נהנה להקשיב לילדים? אחלה; אני לא. לא תשכנע אותי כי אני מגיעה ממקום שונה וכבר הבנו שמה שעושה לך את זה לא עושה לי...
 

מלח גס

New member
אני כן חושב שצריך יותר מלדעת לשיר

אני לא מסכים שכשרון טבעי הוא רק התחלה טובה.
 

trilliane

Well-known member
מנהל
נכון, זה בדיוק מה שטענתי...


לדעת לשיר - כישרון טבעי (מוזיקליות, קול טוב). מכיוון שצריך לדעת יותר מלשיר, כלומר צריך יותר מכישרון טבעי, הכישרון הוא רק פתיחה טובה...
 

מלח גס

New member
האינטלגנציה הרגשית היא מה שעושה את ההבדל

מסתם לדעת לשיר. , בלעדיו אין כלום. הכישרון הטבעי בה בכמה רמות: יש קולות שאלוקים נגע בהם , יש צלילים נדירים עם מאפיינים יחידים ומינם לאותו מבצע , יש צבע קול מיוחד(במידה רבה מאוד זה הרבה יותר מלדעת לשיר) , בזכות אינטילגנציה רגשית הלב של המבצע יכול לעבור דרך סלסול טבעי או כל דבר טבעי אחר.
. גם מגישים מנוסים חייבים באינטלגנציה רגשית כדי ליצוק את כל מה שעובר עליהם לביצועים טובים.
אני חושב שבמוזיקה כשיש אינטילגנציה רגשית אין שחור ולבן. יש מבצעים-מגישים-זמרים שאני אוהב הכי שהם מבצעים את השירים שלהם (שלמה, יהורם, חווה,). אני גם מאוד אוהב שרייכל גם מגיש את שיריו וגם בוחר בקפידה קולות במגוון הצבעים (צעירים ובוגרים)
 

trilliane

Well-known member
מנהל
גם אבל לא רק

אני רואה הרבה פעמים על ילדים (וצעירים בכלל) שהם מנסים לרגש כי הם יודעים שזה אמור לרגש אבל הם לא באמת מבינים מה הם שרים. הם מתרגשים בכללי אבל לא באמת מעבירים את המילים.

וכן, לפני כל זה ברור שנמצא כישרון מוזיקלי, צבע קול וכו'. על כך אין חולק.
 

trilliane

Well-known member
מנהל
שלטטתי קודם בערוץ 2 משדרים בדיוק בי"ס למוסיקה

ילדה חמודה ומוכשרת מאוד ניגנה בכינור ושרה (יפה מאוד), עכשיו ילד חביב אחר מלווה את עצמו בגיטרה... והם חמודים, מוכשרים ומקסימים, וזה נהדר שיש אפשרות לטפח את הכישרון שלהם, אבל לא בפריים טיים של ערוץ 2. לא לא לא לא לא לאאאאא. האכסנייה לא מקובלת עליי בשום פנים ואופן ולא יעזור כלום. ההדרכה שלהם, ראויה ככל שתהיה, פשוט לא צריכה להיות מסחטת רייטינג בפריים טיים של ערוץ 2. זה לא ערוץ הילדים, אסור להשתמש בהם בערוץ מסחרי, זה פשוט ניצול ציני, לא משנה בכמה כוונות טובות זה עטוף. ילדים צריכים אכסנייה של ילדים, כן, גם אם זה אומר שהם יהיו פחות מפורסמים (עדיף) או יעבדו עם אמנים פחות מפורסמים. זה מפתה, זה מסקרן ודווקא בגלל זה צריך לעמוד בפיתוי ופשוט להימנע. אני סולדת מאוד מכך שערוץ 2 נהיה גנון, שתכניות למבוגרים עברו אינפנטיליזציה ונוצרו בגרסאות ילדים. זו מגמה בזויה מאוד בעיניי. לא משנה עד כמה התוצאה ראויה, היא לא לפריים טיים.
 

trilliane

Well-known member
מנהל
אחרי התלמידה השלישית פרשתי

זואי, קטנטונת וחמודה להפליא, שרה את "בוגי איתי הלילה" של גרי אקשטיין... אני תוהה אם יש לה מושג על מה השיר... נו טוב, אולי הוא רק רוצה שהיא תרקוד איתו בוגי...
(בכל מקרה שיר ילדים זה לא...). הצוות השתומם מה לה ולשיר, ומתברר שהיא שמעה את גרסת הכיסוי של מיי פיינגולד ב"כוכב נולד" (בדיוק כמו "שאריות של החיים" – במקור הושר ע"י בן 30+ ואז נערה בת 17 ואז ילדה בת 8). ה"אבולוציה" ההפוכה של גרסאות הכיסוי...


אח"כ היא שרה את "מקיץ אל החלום" של גלי עטרי (תנו לי לנחש, בזכות נינט?
) אין לי מושג אם היא הבינה את המילים שהיא שרה, אבל ללא ספק עבדו איתה על השיר – ויברטו מתי שצריך, צעקות בפזמון, לחישה בסוף... כפיים!

הילדה באמת מוכשרת וחומד אמיתית, שיהיה ברור, אני ממש לא מזלזלת; אבל לא יכולתי שלא לחייך לעצמי – השירים האלה היו גדולים עליה בכמה וכמה מידות...

ואז כשמתי כספי זכה בה וברקע הושמע "עוד תראי את הדרך" סגרתי את הטלוויזיה והכנסתי לכונן את האלבום "סוף היום" (שזה השיר הפותח בו) כי נעור בי חשק עז למוזיקה מקורית, אמיתית, של יוצרים בוגרים ובשלים (אלבום משובח, אחד הטובים של כספי).
 
גם אני לא צפיתי בבית ספר למוזיקה

היה לי קשה שמביאים ילדים לפריים טיים. גם אני רואה בזה ניצול ילדים, והורים שלא יודעים להגיד לא לילדים שלהם ומוכרים להם אשליות שמתפוגגות מהר מאוד.

לא הבנתי על איזה TV את מדברת. תוכנית ספיציפית? או הטילוויזיה באופן כללי?
ונשבר לך מכוכב נולד ובכל זאת בדוגמא שאת נותנת זאת זמרת בוגרת כוכב נולד.

לגבי ההופעות החיות, זאת ליבה של כל תוכנית מוזיקה. ישנם הפקות מדהימות ושירה מההמת של המתמווד. ישנם הפקות מוגזמות שהמתמודד לא מבין מה רוצים ממנו. כל העמדת שיר כזה הוא לגופו של עניין.
 
למעלה