עולם השקר

[סלסרו]

העולם האמיתי הוא צבעוני

לפחות לעיניים שלי.

 

[מחממנוע]

לכן אתה מצלם דמויות `אמיתיות` בש"ל

 

[סלסרו]

דפקא אתמול צילמתי בצבעוני

 

[מחממנוע]

יפה! וכתום!

 

[Le Fay]

זו כרס אותנטית או כרית?

 

[סלסרו]

למזלינו, אנחנו יכולים להגדיל את

הכרס באופן טבעי. לא זקוקים לסיליקון או pushup bras לבטן..

 

[יא צי ניין]

האמת שאני חושב על זה הרבה

בעיקר על החלק של "להיות חלק מהחברה" והשאלה הזו מאוד מענינת אותי, אני אשמח לשמוע הצעות לתשובה. מתי התנהגות החברה היא כלכך גרועה שהמוצא היחיד הוא לעזוב את החברה המסוימת? והאמת, שאני לא חושב שהפתרון הוא לעזוב את החברה. כי אין חברה טובה. למרות אם אדם למשל חי בחברת קניבלים, אז ברור שעדיף לו לעזוב את חברתם מאשר להשאר אתם ולהיות שונה. אני מצטט בשבילך את הרמב"ם שאומר: "החברה נועדה כדי לאפשר את החתירה לאמת, אולם אם היא מצריכה ויתור על חיי אמת תוך העדפת הנוחיות, הרי יש לוותר עליה ולהעדיף את האמת." ולגבי מה שכתבת על הרצון להפרד מן החברה שלא מצליח לך- "האדם הוא יצור מדיני מטבעו, והשגת שלמותו מחייבת אותו לחיות בחברה."

 

[יא צי ניין]

*והאמת, אני לא חושב, בלי "ש".

אוף כמה טעויות, אין לי כח לתקן את כולן, סלחו לי.

 

[שבתאי]

מישהו פה המצליץ "תהיה איניווידואל"

אז הנה עכשיו, בלי לרצות, נהייתי אינדווידואל... זה קצת מורכב, ולא בהכרח משום שמצבי הרוח שלי והיחס שלי אל מול החברה נתונים לשינויים. אלא משום שבאופן כללי, אינני רואה את עצמי כ"חלק" ממשהו. ברבדים מסויימים, גם כאשר המדובר הוא בעצמי. אני מתכווין לכך שאני עלול להקשיב לאדם המשמיץ אותי באופן מחריד ולהישאר שווה נפש כאילו אין המדובר בי... ובכל זאת יש דברים שאני "כן" לוקח אותם ללב... אקיצער, לאחר שחבשבתי על ההבדל הזה בין החלקים שאני מרגיש מחובר להם באופן שכשמשהו מהם נפגע אני מרגיש רע ובין החלקים שאני לא מרגיש מחובר אליהם, נראה לי שההבדל נעוץ בכך שאני "מצליח למצוא את עצמי בתוך הרוע" וקן הקוקיה הוא דוגמא קלאסית: משום שעם כל האנטגוניזם שהתעורר בי כלפי הממסד לנוכח הייחס שלו לחולי נפש, מצאתי, שבאיזה שהוא מקום, יכול היה להיות שהייתי אני נוהג גם, באטימות לב כזו המזכירה את ה"אחות" המרושעת... הייתי נוהג באטימות כזו משום שלא הייתי פתוח מספיק... זהו קונפליקט...

 

[babylon_a1]

עוד שקר

אנחנו רואים הפוך ובשחור לבן, והמוח מסדר את זה