עוד שד (אחרון ודי?!)
עדיין בתהליכי התאוששות מקשרים, גם זוגיות וגם חברות, בגדול מעוניינת בכיוון, אני מעוניינת לאמץ לי פרספקטיבה יציבה ובריאה על זוגיות ועל כך, אני מוכנה לוותר על עקשנות פחדנות ספקנות ואימפולסיביות שיש בי, על מנת לזמן זוגיות לחיי. אני מרגישה שאני לקראת סוף ההתאוששות ויש בי ניצנים של רצון להיכרות חדשה, אבל והאבל הוא גדול.. בכל פעם שאני חושבת על כך, על:-: כמה יכול להיות נפלא שאצמח ואבנה זוגיות עם מישהו ש'יראה' אותי על פני כל המישורים. על:- כמה אני רוצה בקשר רציני באיש שיחה מרתק שמסוקרן מהחיים מישהו ששווה להשקיע בו מישהו שארגיש אותו כל בוקר חזק בלב מישהו שיגרום לי לחייך ויבין את ההומור שלי מישהו שאוכל לצמוח איתו ולהגיע למיצוי עצמי מישהו שיתן לי לתת וידע גם להחזיר (מעבר לכך שאני מחפשת באדם את התכונות האלה, אני גם בודקת את מה לי יש להציע בזוגיות.) בכל פעם שאני חושבת על התמונה היפה הזו, בכל פעם... אני נתקפת נוסטלגיה לא כ"כ סימפטית... הלב שלי עדיין חסום וקשה לי עדיין לבטוח באנשים, קשה לי להכיר אדם מבלי להריץ במחשבותי מה המניעים שלו כלפי, דואגת וחוששת, וגם משווה לחוויותי בעבר.היה לי נוח לראות דברים בשחור ולבן, כאשר משהו לא היה נראה לי או לא תאם לי או הרגשתי שפוגע בי פשוט ביטלתי מתוך צורך במגננה. כעת למרות הפחדים העצומים אני מתפכחת , מבינה שבכל דבר יש טוב, ואף איש הוא אינו אי ואת העובדה הזו אני מעכלת. קורה ואני חושבת על האקס, לפעמים געגועים, לפעמים כעסים, לפעמים סתם תהיות, מה קורה איתו והאם הוא מאושר. עצם המחשבה עליו היא מתסכלת, כי אני רוצה להמשיך הלאה אז מה זה מועיל לי? מה זה משנה לי באמת אם הוא מאושר או לא? התגברתי עליו? האם באמת אני מוכנה להמשיך הלאה? אשמח להבהרות הא/ערות וכיוונונים כלשהם. וזהו שיתופי להיום, נחמד לבקר את הפורום הזה
שתהיה שבת שלום חגית.
עדיין בתהליכי התאוששות מקשרים, גם זוגיות וגם חברות, בגדול מעוניינת בכיוון, אני מעוניינת לאמץ לי פרספקטיבה יציבה ובריאה על זוגיות ועל כך, אני מוכנה לוותר על עקשנות פחדנות ספקנות ואימפולסיביות שיש בי, על מנת לזמן זוגיות לחיי. אני מרגישה שאני לקראת סוף ההתאוששות ויש בי ניצנים של רצון להיכרות חדשה, אבל והאבל הוא גדול.. בכל פעם שאני חושבת על כך, על:-: כמה יכול להיות נפלא שאצמח ואבנה זוגיות עם מישהו ש'יראה' אותי על פני כל המישורים. על:- כמה אני רוצה בקשר רציני באיש שיחה מרתק שמסוקרן מהחיים מישהו ששווה להשקיע בו מישהו שארגיש אותו כל בוקר חזק בלב מישהו שיגרום לי לחייך ויבין את ההומור שלי מישהו שאוכל לצמוח איתו ולהגיע למיצוי עצמי מישהו שיתן לי לתת וידע גם להחזיר (מעבר לכך שאני מחפשת באדם את התכונות האלה, אני גם בודקת את מה לי יש להציע בזוגיות.) בכל פעם שאני חושבת על התמונה היפה הזו, בכל פעם... אני נתקפת נוסטלגיה לא כ"כ סימפטית... הלב שלי עדיין חסום וקשה לי עדיין לבטוח באנשים, קשה לי להכיר אדם מבלי להריץ במחשבותי מה המניעים שלו כלפי, דואגת וחוששת, וגם משווה לחוויותי בעבר.היה לי נוח לראות דברים בשחור ולבן, כאשר משהו לא היה נראה לי או לא תאם לי או הרגשתי שפוגע בי פשוט ביטלתי מתוך צורך במגננה. כעת למרות הפחדים העצומים אני מתפכחת , מבינה שבכל דבר יש טוב, ואף איש הוא אינו אי ואת העובדה הזו אני מעכלת. קורה ואני חושבת על האקס, לפעמים געגועים, לפעמים כעסים, לפעמים סתם תהיות, מה קורה איתו והאם הוא מאושר. עצם המחשבה עליו היא מתסכלת, כי אני רוצה להמשיך הלאה אז מה זה מועיל לי? מה זה משנה לי באמת אם הוא מאושר או לא? התגברתי עליו? האם באמת אני מוכנה להמשיך הלאה? אשמח להבהרות הא/ערות וכיוונונים כלשהם. וזהו שיתופי להיום, נחמד לבקר את הפורום הזה