עוד שבת בלעדיו

נ592

New member
עוד שבת בלעדיו

החגים והשבתות קשים שבעתיים. הזכרונות עולים ורק מעצימים את הגעגוע .למזלי מוצאת נחמה בילדים. החברים זוגות ,זוגות וברור לי שמעמדי עכשיו אחר ואני צריכה חברה של אנשים בסטטוס שלי . כל חיי הבוגרים הייתי חלק מזוג ועכשיו לא יודעת איפה להתחיל על מנת למצוא חברה מתאימה. מחכה שהזמן יעבור ויביא איתו קצת יותר שלווה לנפש.
 

אבשלום68

New member
ל נ592

ראיתי קצת מה שכתבת ורציתי לחזק אותך ולאמר לך כמה דברים מנסיוני. ראשית את חייבת לדבר על כאבך!!! הדיבור/כתיבה משחררים ומסדרים לך את הראש שנית כמו שיעצו לך ללכת לקבוצת תמיכה לבני משפחה שאיבדו יקר להם. אם בעלך נפטר מסרטן התקשרי לאגודה למלחמה בסרטן אני מאד מאד ממליץ על קבוצות התמיכה שלהם האגודה למלחמה בסרטן (תמצאי בגוגל) אני נמצא כבר קרוב לשנה בקבוצה כזו פרט לעזרה הרבה שהקבוצה העניקה לי אישית ראיתי גם הסתכלות של אנשים אחרים והתייחסות של סביבות אחרות ושונות לאדם שאיבד את יקירו. יש שהסביבה והחברים והילדים תומכים ופתוחים, אבל יש ילדים שקשה להם להכיל את כאבם על האבדן ואז קשה להם עם הכאב של ההורה הנותר - הם צריכים הורה חזק ותומך ולנו לא תמיד קל להיות חזקים ונוצרים מתחים . מתחים שחייבים לצפות לראות להרגיש ולהימנע מהם כדי למנוע ריחוק הסתגרות ובאיזה שהוא שלב התחשבנויות..... גם חברים לא תמיד מסוגלים לתמוך ולהכיל את הכאב ( לפעמים גם לא מעונינים) אני לא נותן ציונים לחברים כאלה אבל חוויתי גם את ההיעלמות של חברים מהחיים שלנו במהלך שלוש שנות המחלה. ולכן יש חשיבות עליונה לבריאות הנפשית שלך ליכולת שלך להתמודד עם הכאב והאבדן - לדבר עליו בפתיחות מלאה וללא חשש לתוצאות הדברים שאת אומרת. יש רגשות אשם ויהיו כאלה תמיד לא תמיד אפשר לדבר עליהם עם ילדים או חברים. בקבוצת תמיכה מדברים על הכל בגלוי וללא מסכות אנחנו כאן קבוצת התמיכה שלך אבל אין טוב מדיבור ישיר, כן אפילו עם הגשת ממחטות ע"י חברים בקבוצה. נסי לחפש קבוצה כזו בנוסף לפורום
 

נ592

New member
תודה על תגובתך

לאחרונה ביררתי על קבוצת תמיכה לאלמנות שתתחיל אחרי החגים ואני מקוה שאכן אמצא שם חברים איתם אוכל לחלוק את הרגשות הקשים המלווים אותי עכשיו וגם דרכי התמודדות על מנת להמשיך . בעלי נפטר מסרטן תוך חודש ימים. עדיין לא השלמתי עם האובדן הכל עכשיו חסר טעם ומשמעות. תגובתך עודדה אותי ונתנה הרגשה שיש אוזן קשבת בפורום. תודה על ששיתפתה בנסיונך.
 
נ יקירה התחושות שלך מוכרות

אכן אנחנו כבר לא שייכות לחברה הזוגית לתיבת הנח ההיא .. וזה קשה ,לאט לאט תמצאי את הדרך , אם דרך קבוצות חד הוריות ועם דרך קבוצות טיולים , וכו ...(אם זקוקה לעזרה בתחום אשלח אתרים שאני מכירה,ולא אתרי הכירות) תני לעצמך את הזמן וזמיני לחייך דברים חדשים.
 
למעלה