לא נראה לי
שיטה מאפשרת "כנות" מסוימת בקביעת התוצאות של פעולות, ומראית עין אם לא יותר מזה של אובייקטיביות. בחופשיטה דינמית לגמרי (בלי מערכת הקצאת משאבים לפעולות, לדוגמה) המשחק מאבד את האלמט האתגרי הפנימי שלו. יש פחות אתגר שעומד בפני הדמות להתמודד עם קשיים תוך משחקיים, ויותר אתגר חוץ משחקי שניצב מול השחקן שצריך להיות יצירתי בתיאור הסיטואציה - במידה רבה תוצאת הפעולה שלו תלויה בתיאור היצירתי, והרבה פחות בטיבה של הפעולה. כמובן שזו אימרה כללית, והיא לא נכונה לגבי כל המשחקים, השחקנים והקבוצות, אבל היא נראית לי הרבה יותר בכיוון מאשר הטיעון הפסיכולוגי. יש תועלת בשיטה מעצם היותה שיטה. בסכמה המקובלת של GSN (GAME, NARRATION,SIMULATION) השיטה היא הבסיס החזק ביותר של ה-GAME (ולפעמים במידה מסוימת גם של הסימולציה). בלי GAME חסר, לי לפחות, משהו משמעותי במשחק.
שיטה מאפשרת "כנות" מסוימת בקביעת התוצאות של פעולות, ומראית עין אם לא יותר מזה של אובייקטיביות. בחופשיטה דינמית לגמרי (בלי מערכת הקצאת משאבים לפעולות, לדוגמה) המשחק מאבד את האלמט האתגרי הפנימי שלו. יש פחות אתגר שעומד בפני הדמות להתמודד עם קשיים תוך משחקיים, ויותר אתגר חוץ משחקי שניצב מול השחקן שצריך להיות יצירתי בתיאור הסיטואציה - במידה רבה תוצאת הפעולה שלו תלויה בתיאור היצירתי, והרבה פחות בטיבה של הפעולה. כמובן שזו אימרה כללית, והיא לא נכונה לגבי כל המשחקים, השחקנים והקבוצות, אבל היא נראית לי הרבה יותר בכיוון מאשר הטיעון הפסיכולוגי. יש תועלת בשיטה מעצם היותה שיטה. בסכמה המקובלת של GSN (GAME, NARRATION,SIMULATION) השיטה היא הבסיס החזק ביותר של ה-GAME (ולפעמים במידה מסוימת גם של הסימולציה). בלי GAME חסר, לי לפחות, משהו משמעותי במשחק.