עוד שאלה....
לא לפרסם בראשי!!!
בגלל שייעצתם לי כבר בצורה כ"כ מקסימה, אשמח לשאול אתכם עוד שאלה, גם אם היא לא ממש עונה להגדרה של "זוגיות במשבר".
חבר שלי ואני גרים בדירת 2 חדרים חמודה.
יש לו אחות צעירה יותר שבחרה בדרך חיים לא שגרתית: היא נוודית. זה אומר שאין לה בית והיא עוברת ממקום למקום, כל מיני קומונות בארץ, מקומות בטבע, בתים של חברים ושל משפחה.
היא גם לא עובדת (לא כמו חבר שלי שפשוט לא מאמין כמוני בעבודה אינטנסיבית, אלא פשוט לא עובדת), מדי פעם עבודות מזדמנות בשחור. גם אין לה טלפון.
כל זה נובע מאידיאולוגיה אנטי-ממסדית ולא בגלל מצוקה.
מה שקורה זה שמדי פעם, 2-3 פעמים בחודש, היא נוחתת אצלנו ללא התראה וישנה אצלנו על הספה.
לפעמים זה לילה אחד לפעמים 3 לילות. היא אף פעם לא יודעת מראש לכמה זמן.
מעולם לא שאלו אותי אם הסידור הזה נוח לי.
לחבר שלי זה גם מפריע כשהיא מגזימה ורואה בה טפילה.
כמובן שאם היה מדובר במצוקה או בתקופה זמנית לא הייתה לי בעיה עם זה. אבל עבורה זו דרך חיים מאז גיל 18 ואני לא רואה איך זה לא נמשך לנצח.
סכ"ה היא בחורה מקסימה והשהות במחיצתה נעימה- אבל בכל זאת לא מעוניינת לגור איתה בערך שליש חודש כל חודש, ובטח לא כשלא שואלים אותי אם נוח לי באותו רגע, אלא מתי שהיא בוחרת ולכמה זמן שמתחשק לה.
(גם עם הקטע של פשוט להופיע בדלת בלי לשאול לפני אם נוח לנו לארח היום קשה לי, אבל החלטתי להתמודד עם זה, כי לא נראה לי הגיוני להתנות את ביקוריה באחזקת טלפון).
גם אני וגם חבר שלי מתקשים להתמודד עם זה. בעיקר לו, כי לא נעים לו לסגור בפני אחותו את הדלת.
האם לדעתכם אני אגואיסטית שצריכה לשדרג את יכולת הנתינה שלה או שזה נראה לכם הגיוני שקשה לי עם ההתנהלות הזאת?
ואם האפשרות השנייה היא נכונה, איך לדעתכם עלינו לנהוג בלי לפגוע בה ובלי לפגוע בעצמנו?
לא לפרסם בראשי!!!
בגלל שייעצתם לי כבר בצורה כ"כ מקסימה, אשמח לשאול אתכם עוד שאלה, גם אם היא לא ממש עונה להגדרה של "זוגיות במשבר".
חבר שלי ואני גרים בדירת 2 חדרים חמודה.
יש לו אחות צעירה יותר שבחרה בדרך חיים לא שגרתית: היא נוודית. זה אומר שאין לה בית והיא עוברת ממקום למקום, כל מיני קומונות בארץ, מקומות בטבע, בתים של חברים ושל משפחה.
היא גם לא עובדת (לא כמו חבר שלי שפשוט לא מאמין כמוני בעבודה אינטנסיבית, אלא פשוט לא עובדת), מדי פעם עבודות מזדמנות בשחור. גם אין לה טלפון.
כל זה נובע מאידיאולוגיה אנטי-ממסדית ולא בגלל מצוקה.
מה שקורה זה שמדי פעם, 2-3 פעמים בחודש, היא נוחתת אצלנו ללא התראה וישנה אצלנו על הספה.
לפעמים זה לילה אחד לפעמים 3 לילות. היא אף פעם לא יודעת מראש לכמה זמן.
מעולם לא שאלו אותי אם הסידור הזה נוח לי.
לחבר שלי זה גם מפריע כשהיא מגזימה ורואה בה טפילה.
כמובן שאם היה מדובר במצוקה או בתקופה זמנית לא הייתה לי בעיה עם זה. אבל עבורה זו דרך חיים מאז גיל 18 ואני לא רואה איך זה לא נמשך לנצח.
סכ"ה היא בחורה מקסימה והשהות במחיצתה נעימה- אבל בכל זאת לא מעוניינת לגור איתה בערך שליש חודש כל חודש, ובטח לא כשלא שואלים אותי אם נוח לי באותו רגע, אלא מתי שהיא בוחרת ולכמה זמן שמתחשק לה.
(גם עם הקטע של פשוט להופיע בדלת בלי לשאול לפני אם נוח לנו לארח היום קשה לי, אבל החלטתי להתמודד עם זה, כי לא נראה לי הגיוני להתנות את ביקוריה באחזקת טלפון).
גם אני וגם חבר שלי מתקשים להתמודד עם זה. בעיקר לו, כי לא נעים לו לסגור בפני אחותו את הדלת.
האם לדעתכם אני אגואיסטית שצריכה לשדרג את יכולת הנתינה שלה או שזה נראה לכם הגיוני שקשה לי עם ההתנהלות הזאת?
ואם האפשרות השנייה היא נכונה, איך לדעתכם עלינו לנהוג בלי לפגוע בה ובלי לפגוע בעצמנו?
