עוד שאלה לא"סים בוגרים
אולי תעזרו לי להבין מה זה אומר שהילד שלי אובחן על הספקטרום.
בינתיים הצלחתי להבין שאוטיזם לא עובר, ושטיפולים שמטרתם להפוך את הילד ליותר "נורמלי" הם בעצם מזיקים ואפילו הרסניים.
שכל מה שנעשה צריך לבוא מתוך כבוד לשונות של הילד, ולתת מקום ולפתח את המתנות היחודיות שהוא קיבל.
מצד שני, צריך לעזור לילדים ללמוד את כללי ההתנהגות בחברה שבה הם חיים, לא?
הדבר הראשון שחשבתי כשקיבלנו את האבחנה הוא שגם אני על הספקטרום, אבל לפי השאלון/אבחונצ'יק שעשיתי בעזרת הפורום, אני ממש לא, ואפילו לא א"א.
העניין הוא שכל החיים שלי אני מרגישה שונה, ולא שייכת כמעט בכל מקום. כילדה הייתי מאד מסוגרת, והעדפתי ספרים על חברים. בסביבות גיל 4 עברתי חוויה מתמשכת של התעללות חברתית בקבוצת ילדים בקיבוץ. תמיד חשבתי שזה קשור לזה, אבל אולי ההתעללות נבעה מהשונות שלי? במשך החיים (עם לא מעט פסיכולוגים) למדתי להתנהל חברתית, ואפילו הצלחתי להתחתן, עשיתי צבא, למדתי באוניברסיטה, יש לי מקצוע, אבל הקשיים החברתיים שלי לא נעלמו לגמרי. כמעט אין מקום שאני מרגישה בו שייכת ו"כמו כולם". אני גם מודעת לזה שיש לי רגישות גבוהה מהרגיל לרגשות של אנשים מסביבי. אני יודעת להרגיש מי אמיתי ומי משקר. אבל כל זה כנראה לא קשור לאוטיזם. אז מה כן?
השאלה שלי היא האם כאוטיסטים בוגרים אתם יכולים להסביר במה מתבטאים הקשיים שלכם? מה היה בילדות ומה נשאר היום?
מה זה אומר להיות אוטיסטים? במה אתם שונים ממי שלא?
אולי תעזרו לי להבין מה זה אומר שהילד שלי אובחן על הספקטרום.
בינתיים הצלחתי להבין שאוטיזם לא עובר, ושטיפולים שמטרתם להפוך את הילד ליותר "נורמלי" הם בעצם מזיקים ואפילו הרסניים.
שכל מה שנעשה צריך לבוא מתוך כבוד לשונות של הילד, ולתת מקום ולפתח את המתנות היחודיות שהוא קיבל.
מצד שני, צריך לעזור לילדים ללמוד את כללי ההתנהגות בחברה שבה הם חיים, לא?
הדבר הראשון שחשבתי כשקיבלנו את האבחנה הוא שגם אני על הספקטרום, אבל לפי השאלון/אבחונצ'יק שעשיתי בעזרת הפורום, אני ממש לא, ואפילו לא א"א.
העניין הוא שכל החיים שלי אני מרגישה שונה, ולא שייכת כמעט בכל מקום. כילדה הייתי מאד מסוגרת, והעדפתי ספרים על חברים. בסביבות גיל 4 עברתי חוויה מתמשכת של התעללות חברתית בקבוצת ילדים בקיבוץ. תמיד חשבתי שזה קשור לזה, אבל אולי ההתעללות נבעה מהשונות שלי? במשך החיים (עם לא מעט פסיכולוגים) למדתי להתנהל חברתית, ואפילו הצלחתי להתחתן, עשיתי צבא, למדתי באוניברסיטה, יש לי מקצוע, אבל הקשיים החברתיים שלי לא נעלמו לגמרי. כמעט אין מקום שאני מרגישה בו שייכת ו"כמו כולם". אני גם מודעת לזה שיש לי רגישות גבוהה מהרגיל לרגשות של אנשים מסביבי. אני יודעת להרגיש מי אמיתי ומי משקר. אבל כל זה כנראה לא קשור לאוטיזם. אז מה כן?
השאלה שלי היא האם כאוטיסטים בוגרים אתם יכולים להסביר במה מתבטאים הקשיים שלכם? מה היה בילדות ומה נשאר היום?
מה זה אומר להיות אוטיסטים? במה אתם שונים ממי שלא?
