עוד רגע קשה....

[ה-שונית]

עוד רגע קשה....

אתם מכירים את הקופסא המרובעת הזאת, שבד``כ יושבת בסלון ומפיקה ממנה תמונות וצלילים... חצי שנה לקח לי לחזור להסתכל עליה בלי לכעוס, בלי להרגיש ממורמרת, בלי לשנוא אותה. היא היא היתה האישה הראשונה בבית... ואני שנאתי את התחרות. היום מוקרן הפרוייקט האחרון שעשה לצידי... ושוב הזכרונות מציפים.... בא לי לזרוק אבן על הקופסא... אבל אני מתאפקת כי אני יודעת שמחר (או לפחות בעוד חצי שנה) אתחרט... שונית

 

[יערית]

עיצרי רגע....

למה לשבור? למה להרוס? הקופסאות האלו ניתנות לשינוי, תמיד אפשר להחליף את האשה הזו במשהו קצת יותר מכוער עכשיו ברצינות,מבינה את מה שעברת... אצלי אלו שרדפו אחרי כדור על המגרש היו האישה הראשונה בבית ואז הכנסתי בהפוכה את החבר הקרוב ביותר שלי,כן.. זה שעכשיו אני מסתכלת דרכו אל העולם הלא מציאותי... זה שבר אותו שבר את הבית, שבר כל פיסה של זוגיות ביננו(ממה שנשאר). יקירתי,צחקי לה בפנים,תראי לה שפעם אחת נוצחת, בפעם הבאה ידך תהייה על העליונה. יערית.

 

[ה-שונית]

הבעיה היא...

כבר לא הקופסא עצמה, אלא מה שהיא שדרה עד לפני רגע... הרולר פשוט צבט לי בלב... (אפילו אחי - הביולוגי - הוזכר ברולר). ותוך כדי השידור, קיבלתי טלפון עם הזמנה לחגיגת מימונה, שכנראה גם הוא הוזמן אליה (הוא חבר של האח ואני חברה של האחות)... והייתי צריכה לבקש שתברר אם הוא יגיע... כי ממש לא מתאים לי להיות בסרט הזה (במיוחד לאור המפגש המביך שהיה לי עם החברה הנוכחית שלו) שונית (בצרות יזומות)

 

[יערית]

אין בעיה!

שכחת שגם אני מרוקאית? את מוזמנת אלי וחוץ מזה....את לא מחויייבת להשאר הרבה, קחי מופלטה,כמה נישנושים... ותברחי.. תרבחי ותסעדי! יערית.

 

[ה-שונית]

נפתרה הבעיה!

ידיד שלי הסכים ללוות אותי למימונה... ולעשות את כל ההצגה (ניתנה לו יד חופשית ללטף את עכוזי בפרהסיה ולהדביק לי נשיקות צרפתיות...) עכשיו למי אכפת עוד שהאקס הולך להיות שם גם שונית