עוד פוסט בבלוג שלי :

[ינוקא1]

עוד פוסט בבלוג שלי :

http://cafe.themarker.com/post/3224748/?last_method=edit

 

[מודטחדש]

שלי, ועוד פעם שלי

אני ואני ואני... "יְהַלֶּלְךָ זָר וְלֹא פִיךָ" - משלי (כז, ב). אתה קורא את זה עם פתח מתחת ל-'ו' ופסיק אחרי ה-"זר" ואחרי ה-"לא".

 

[ינוקא1]

זה שלי מהסיבה הפשוטה שאני כתבתי

ושהוא מתאר את דרכי שלי.
אינני צריך שיהלל אותי זר , ואינני צריך שיהלל אותי פי.
אני משתף את מי שבא לו לקרוא , לא בא לך , אל תקרא.
אם יש לך משהו עניני לשם שינוי , חוץ מזה שהמדיטציה "שלך" הכי טובה , אשמח לשמוע.

 

[מודטחדש]

כמו שכתבתי

הצמדות עצומה לאגו...

 

[ינוקא1]

מה הופך משהו ל"היצמדות" , לדעתך ?

 

[מודטחדש]

אני ואני ואני ואני

ושלי ושלי ולי ולי ולי... זו הצמדות לדעתי. מה עושה את זה? אגו שהוא גדול מהתודעה.

 

[ינוקא1]

טעות.

מה שהופך משהו ל"היצמדות" , זה כשאינך יכול לוותר עליו.

אתה יכול להגיד "אני" עד מחר ולא להיות נצמד.
ואתה יכול לא להגיד "אני" כל חייך , ועדיין להיות נצמד.

המחשבה שהמילה "אני" היא טובה או רעה , זו היצמדות מחשבתית.

 

[מודטחדש]

אוקיי. בוא נבדוק את זה.

מה זה "

להגיד "אני" עד מחר"? ​

נראה לי בפרוש שזה משהו ש"

אינך יכול לוותר עליו​

". בוא נראה בשבוע הקרוב אם אתה יכול שלא לפאר את הבלוג שלך. את הדברים שכתבת. עליהם חשבת, הבנת, הסקת... להשתמש במלים אני, שלי, אותי...

 

[ינוקא1]

אין לי שום סיבה לעשות זאת.

אני משתמש במילים הכי ברורות שאני יכול.
וכשאני מתאר את הדרך שלי , אני אומר אני.
אין לי טעם סתם לבזבז אנרגיה על גחמותיך.

 

[מודטחדש]

או במלים אחרות

אתה מלא בהצמדות.

 

[ינוקא1]

או במילים אחרות ,

תודה על דאגתך להיצמדויות שלי, יפה מצידך.

 

[מודטחדש]

לא דואג לך

ואני גם חושב שהצמדות, כמו כל דבר אחר, אם היא במידה, אין שום בעייה איתה. כל עוד יש לנו גוף, יש מידה כזו או אחרת של הצמדות. גם אצל המואר (מה שנקרא "ליישה וידיה").

 

[נציב המים]

עולה השאלה

מאיפה מגיע הצורך באיזו "פעילות" לתוכה "מכניסים את ההוויה" - תנועות, נגינה, וכולי?
האם אפשר "להכניס את ההוויה" באופן דומה גם לקניות בסופר, לנסיעה לעבודה או לקריאת הודעה בפורום?
&nbsp

 

[ינוקא1]

עולה התשובה - "אין בעיה , תנסה !".

אני אישית חושב שצ'י גונג או מוזיקה , והכנסת מודעות לתוך תנועות וצלילים , זה תרגול איכותי יותר מאשר קניות בסופר , נסיעה לעבודה , או קריאת הודעה.

אבל אם מבחינתך אלו תרגולים איכותיים יותר המעלים את רמת מודעותך , אין לי בעיה עם זה.

 

[נציב המים]

על כך בדיוק היתה השאלה

מדוע יש צורך להכניס מודעות רק לפעולות ספציפיות, ה"מיועדות" לכך?
האם אפשר להיות מודע באותה הצורה שלא כחלק מ"תרגול" זה או אחר?
האם אותן פעולות "יומיומיות" לכאורה, אינן יכולות להיעשות מתוך אותה מודעות?
לא בתור "תרגיל" או איזה נסיון לשיפור (של מה בעצם?), אלא פשוט בכדי לפגוש לעומק את הפעולות האלה בדיוק.
האם אפשר להיות מודע לגוף, כמו בצ'י-גונג, גם בזמן ההליכה ברחוב?
האם אפשר להכניס מודעות לצלילים, הנשמעים והנאמרים, גם בעת שיחה עם אנשים?

 

[Mist2]

בודאי שאפשר

מצד אחד בהרבה יותר קשה, אבל מצד אחר מאפשר הכרות אמיתית ללא תנאים מיוחדים והכנות.

 

[ינוקא1]

הכל אפשר

רק שבפעולות היום יום יש נטיה להיסחף.
לכן כדי לא להיסחף , צריך "עוגן" - והקדשת הזמן המסוים ביום ל"פעילות הרוחנית" עליה דיברתי , זה העוגן.
וזה עוזר לך להכניס מודעות לכל היום , גם לפעולות מהסוג עליו דיברת.

בשביל מה מודעות ? בשביל התפתחות.
ההתפתחות שלנו היא הכנסת אור (כלומר מודעות) לתוך המעטפות שלנו.
מודע יותר זה מאיר יותר .
וזהו.

 

[Mist2]

מבחינתי אין כזה דבר עוגן

ניתן לתרגל בהתחלה בתנאים נוחים יותר ועם הזמן להיחשף ולתרגל בתנאים קשים יותר…
בהתחלה תירגול בתנאים מבודדים יכול גם לעזור למתרגל להיכנס למצב הרצוי, כלומר התרגול הופך לטקס היוצר גישה מסויימת במתרגל.
אבל כל התרגולים האלה ביחד לא שווים אפילו שניה אחת של עבודה בחיים.
&nbsp
&nbsp

 

[ינוקא1]

טוב , בעניין הזה אנחנו חלוקים.

אתה חושב שמורה טוב הוא הכרחי , ואני לא.
ואני חושב ש"עוגן" כזה במשך היום הוא הכרחי , ואתה לא.

בכל אופן , העיקר זה אכן שהמודעות תתבטא בחיי היום יום.

 

[neophile]

זה לא סותר ...

ברור שכדאי שיהיה איזה שהוא תרגול יומי שייעשה בתנאים מסויימים מבודדים ושקטים ללא כל הפרעה אבל אם תתאמן רק בתנאים האלה זה לא יעזור לך בחיים ואתה תהיה מקוטב בין שינה רוב הזמן , לבין מעט זמן של עירות גבוהה יותר במהלך התרגול .
&nbsp
איך תשיג ככה שינוי בהווייתך ?
&nbsp
&nbsp