עוד על חיים ומוות

[sheketz]

עוד על חיים ומוות

קודם כל ננסה להגדיר מוות (של אדם). אפשר לומר שאדם מת כאשר הוא מסיק לנשום לפרק זמן מספיק ארוך, או כאשר ליבו מפסיק לפעום לפרק זמן מספיק ארוך, אבל אנחנו יותר חכמים מזה שכן אנחנו רואים בניתוח לב פתוח שהאדם מפסיק לנשום וליבו מפסיק לפעום למשך שעה כאשר מכונת לב/ראה מחמצנת את הדם ומזרימה אותו במשך הניתוח. אז ממשיכים ומגדירים את המוות כמוות מוחי, כאשר המוח מפסיק את פעילותו החשמלית. אבל המבחן הרציני הוא מבחן חוסר ההפיכות, כאשר מצב המוח משתנה באופן כזה כך שלא יחזור לפעילות "נורמלית" . מכל מקום אם אדם "התעורר" או "חזר" לחיים אז זה אומר שמעולם הוא לא מת, בגלל העניין של ההפיכות.

 

[kk221]

בעיה

אבל בצורה כזו לעולם לא תוכל לומר על משהו שהוא מת, מכיון שלא תדע אם יום אחד הוא פתאום "יתעורר" לחיים. לדעתי אתה צריך הגדרה יותר ביולוגית, כגון מות כל התאים במח (דבר שמחויב לקרות לאחר כך וכך זמן ללא חמצן). תאי עצב במוח לא מתחדשים, כך שאם כל התאים במח מתו, המח לא ישוב לתחיה.

 

[sheketz]

אפשרות תיאורטית

אבל בעולם האנושי שלנו יש לה פחות משמעות. מה לא הייתי נותן להיות עם ההורים שלי שוב? הקימה לתחיה היא יותר משאלת לב , ונו טוב, אחד מעיקרי האמונה של היהדות (לכשיבוא המשיח).

 

[ל נ צ ח]

אדם מת. אך לעולמים לא נשמתו הנצחית

וכבר אמרתי ולא פעם אחת ש: המוות הוא סוג אחר של חיים

 

[איפהאני]

אולי

אפשר להגדיר את המוות כמה שגובל את החיים. ההגדרה היא מעגלית - מה הם החיים? - מה שמוגבל על ידי המוות וכן הלאה. למה להגדיר ככה (בתור התחלה)? - מכיוון שאי אפשר לדבר על מוות בלי לדעת מה היא התודעה? - כשאנחנו כואבים - איפה אנחנו כואבים? כשאנחנו מדמיינים - איפה קיים הדימיון הזה? - איפה מה שאנו רואים? והרי, זה חייב להיות קיים איפה שהוא, יש לזה יצוג וזה חייב להתקיים איפה שהוא, כאשר התשובה - "בתאים שלך" או משהו כזה מאוד לא מספקת, כי איך שהוא, התאים שלנו רואים משהו, יש משהו שנוצר, מן מעטפת חיצונית, שלא יודעת על התאים שלה, שהיכולה לדמיין - ממש לראות תמונות במרחק מהקיום הפיסי הקלאסי שלה - הגוף. לכן, זה חייב להיות קיים איפה שהוא, אם בצורת התודעה ואם בצורה אחרת. מה זה?

 

[sheketz]

היכן נמצאת התודעה

או בעיית גןף ונפש בשמה הפופולרי יותר, לא מצאתי לה עדיין פתרון מניח את הדעת. יש כאלו שישללו את העולם הגשמי בתור אשליה, או יציר של התודעה. יש כאלו שישללו את קיומה של הנפש ויגידו שקיים רק עולם חומרי, ויש כאלו שידברו על שניהם - דואליזם, אבל אז כיצד הם מקושרים? ובכל זאת אני חושב שתודעה קיימת כחלק מן העולם החומרי, כי אחרת לא היתה יכולה להכיר אותו, לא היתה יכולה להכיר כאב פיזי. ומדוע ככה? כי אנחנו רואים שהתודעה מותנית על-ידי העולם החומרי. האם ניתן לה להשתחרר מן ההתניה של העולם הזה? זה מה שבודהה לימד, אבל אני אישית לא מאמין בזה. מה שכן ניתן להשתחרר ממנו שה מההתניה של ה"אני" זאת אומרת מנקודת המבט האגוצנטרית של אני ואפסי לי עוד.

 

[קליפות בננה]

אתה לא יכול לטעון שאי אפשר

לטעון שאי אפשר להגדיר מוות כהלב והראות מפסיקים לפעול בגלל המצאות מכונת לב ראה. כי עצם הפעולה פה הכרחית לחיים. אומנם הלב והראות עצמם אינם עובדים, אך יש מה שמחליף את תפקידם ומאפשר לגוף להתקיים.