טעימות יוצאות דופן בפסטיבל הויסקי של איילה 2016
אפשר היה לצפות אולי לטעימה מרגשת במיוחד בלגבולין, לכבוד 200 שנה, אבל בעצם הטעימות הרגילות שלהם כל כך טובות שאין הרבה לאן לעלות... כמו תמיד הטעימה המעניינת ביותר היא טעימת חדר חביות עם מנהל המחסן איאן ׳פינקי׳ מקארתור טעמנו דברים נהדרים ישר מהחבית, כמו:
14 שנה מחבית בורבון, עם עשן מורגש ונקי, ופירותיות נהדרת של התזקיק ולא מהעץ.
 
18 שנה מחבית שרי, מעט מלוכלך עם כבול בולט ושרי יבש יחסית. מעניין מאוד.
 
28 שנה מחביות שרי בשימוש שני, עדין ומורכב, עם פירות טרופיים ורמז לשרי.
 
ואפילו 34 שנה, מ-1982, מחבית שרי טובה. העץ מורגש, ישן ומורכב, מאוזן עם טעמי השרי. העשן כבר פחות בולט, יותר כתבלין ברקע. היו שהעדיפו את החבית הקודמת.
 
טעמנו גם את ה-18 שנה של הפסטיבל, פירותי ועם שרי בולט, ויסקי מצויין שהעדפתי על פני הגירסה של שנה שעברה שאמנם היתה בוגרת יותר, אבל העץ נתן לה מרירות שפחות אהבתי.
 
בטעימה החגיגית לכבוד 200 שנה שכללה ארוחת ערב סבירה ולא יותר, טעמנו כמה בקבוקים בהוצאות מוגבלות מהשנים הקודמות - פסטיבל 2015, 2013, פסטיבל הג׳אז 2015, טריפל ווד ל״חברים של דיאג׳ו״, כמה דיסטילרס אדישן משנים קודמות, וכמובן הפסטיבל של השנה, 12 שנה ו-8 שנים החדש.
הבקבוק לפסטיבל הג׳אז נהדר, ופסטיבל 2013 פשוט נפלא. הטריפל ווד מרגיש כמו ׳האצווה הטובה ביותר של הדיסטילרס אדישן׳. אחלה ויסקי.
 
בטעימה נוספת שלהם (כן, היינו בהרבה!) זכינו לטעום בנוסף לחלק מהנ״ל גם פורט אלן מהאצוות הראשונה והחמישית, פשוט ויסקים מיוחדים ונהדרים שמצדיקים את ההייפ סביבם (אבל עדיין לא את המחיר היום... אין ויסקי שמצדיק מחיר כזה...). קשה להסביר את הטעם של הכבול הבוגר הלח הזה, היום הויסקים הכבוליים הם ׳יבשים׳ או אדמתיים יותר, בלי ירקרקות.
 
נעצור פה עכשיו, בהמשך על טעימות לאפרוייג, קול אילה, בונאהאבן ועוד...
