עוד נסיון לעבוד
היום שוב ניסיתי לעבוד בעבודה חדשה, הפעם בטלמרקטינג, בעמותה שעוזרת ומגייסת תרומות ומצרכי מזון למשפחות נזקקות. זה נראה לי מאוד מתאים, כי אני עצמי מתנדבת כבר כמה חודשים בארגון אחר שגם כן אוסף מזון למשפחות נזקקות ומחלק אותו למי שצריך. עד עכשיו כשהשתתפתי בפעילויות של אותו ארגון שבו אני מתנדבת, זה מילא אותי באנרגיה ובהרגשה של שליחות, הרגשה שאני באמת תורמת ונותנת מעצמי משהו. עסקתי בזה גם בזמן שעבדתי בעבודה רגילה ולמרות שזה בהתנדבות הרגשתי שם הרבה יותר טוב, תמיד חיכיתי ואני מחכה להזדמנות הבאה שתהיה לי לתרום מעצמי שם. אז הפעם מדובר בעמותה אחרת שהבנתי שגם היא רובה מורכבת ממתנדבים אבל במקרה הזה, מדובר בגיוס תרומות בטלפון (טלמרקטינג) ומדובר בעבודה עם שכר בהתאם ל"מכירות" (כלומר: לתרומות). עבדתי היום במשמרת אחת אך למרות שהיה לי באמת רצון רב לעזור (מעבר ללהרוויח מהעבודה, היה לי רצון אמיתי לעזור לעמותה ובעיקר למשפחות נזקקות) לא הצלחתי להתרים ולו שקל... אני חושבת שלא מספיק דיברתי בבטחון ולא מספיק בצורה משכנעת. רק אחרי שחזרתי הביתה, שיחזרתי בראש שיחות שהיו לי עם אנשים וניסיתי לחשוב איך הייתי יכולה לדבר אחרת כך שהייתי יכולה לשכנע ולהתרים. אני רוצה גם לציין שבהתחלה, כששלחו אותי לעבודות של טלמרקטינג, שמדובר במכירות ממש, לא יכולתי לראות את עצמי עובדת בזה. מכירות זה לא דבר שאני ממש מתחברת אליו בלשון המעטה. אבל כאן מדובר בעזרה לזולת, בעשיית מצווה ולכן זה נראה לי שונה מטלמרקטינג רגיל ולכן זאת נראתה לי עבודה מתאימה. כשהגעתי למקום עצמו, ראיתי שם את ארגזי המצרכים שמיועדים למשלוח, את מוצרי המזון וכו', וחשבתי איך אני עצמי אוכל לתרום. כי באמת יש לי רצון לתרום ואני תורמת בכל הזדמנות, רק שעכשיו זה כמובן יותר קשה כי גם המצב הכלכלי שלי לא מזהיר, לאור הנסיבות. יחד עם הרצון שלי באמת לתרום ולעזור, אני מודעת לכך שאני צריכה גם לפרנס את עצמי. אני ממשיכה לקוות שאם אמשיך לעבוד שם אני כן אצליח להתרים. אבל בינתיים אני עוד ממשיכה לחפש עבודה.
היום שוב ניסיתי לעבוד בעבודה חדשה, הפעם בטלמרקטינג, בעמותה שעוזרת ומגייסת תרומות ומצרכי מזון למשפחות נזקקות. זה נראה לי מאוד מתאים, כי אני עצמי מתנדבת כבר כמה חודשים בארגון אחר שגם כן אוסף מזון למשפחות נזקקות ומחלק אותו למי שצריך. עד עכשיו כשהשתתפתי בפעילויות של אותו ארגון שבו אני מתנדבת, זה מילא אותי באנרגיה ובהרגשה של שליחות, הרגשה שאני באמת תורמת ונותנת מעצמי משהו. עסקתי בזה גם בזמן שעבדתי בעבודה רגילה ולמרות שזה בהתנדבות הרגשתי שם הרבה יותר טוב, תמיד חיכיתי ואני מחכה להזדמנות הבאה שתהיה לי לתרום מעצמי שם. אז הפעם מדובר בעמותה אחרת שהבנתי שגם היא רובה מורכבת ממתנדבים אבל במקרה הזה, מדובר בגיוס תרומות בטלפון (טלמרקטינג) ומדובר בעבודה עם שכר בהתאם ל"מכירות" (כלומר: לתרומות). עבדתי היום במשמרת אחת אך למרות שהיה לי באמת רצון רב לעזור (מעבר ללהרוויח מהעבודה, היה לי רצון אמיתי לעזור לעמותה ובעיקר למשפחות נזקקות) לא הצלחתי להתרים ולו שקל... אני חושבת שלא מספיק דיברתי בבטחון ולא מספיק בצורה משכנעת. רק אחרי שחזרתי הביתה, שיחזרתי בראש שיחות שהיו לי עם אנשים וניסיתי לחשוב איך הייתי יכולה לדבר אחרת כך שהייתי יכולה לשכנע ולהתרים. אני רוצה גם לציין שבהתחלה, כששלחו אותי לעבודות של טלמרקטינג, שמדובר במכירות ממש, לא יכולתי לראות את עצמי עובדת בזה. מכירות זה לא דבר שאני ממש מתחברת אליו בלשון המעטה. אבל כאן מדובר בעזרה לזולת, בעשיית מצווה ולכן זה נראה לי שונה מטלמרקטינג רגיל ולכן זאת נראתה לי עבודה מתאימה. כשהגעתי למקום עצמו, ראיתי שם את ארגזי המצרכים שמיועדים למשלוח, את מוצרי המזון וכו', וחשבתי איך אני עצמי אוכל לתרום. כי באמת יש לי רצון לתרום ואני תורמת בכל הזדמנות, רק שעכשיו זה כמובן יותר קשה כי גם המצב הכלכלי שלי לא מזהיר, לאור הנסיבות. יחד עם הרצון שלי באמת לתרום ולעזור, אני מודעת לכך שאני צריכה גם לפרנס את עצמי. אני ממשיכה לקוות שאם אמשיך לעבוד שם אני כן אצליח להתרים. אבל בינתיים אני עוד ממשיכה לחפש עבודה.