עוד משהו על הניקמת ...
חבר`ה, אתם מבאסים אותי. אני שופך כאן את הלב, בקשר לבעיה סופר-רצינית, ומאוד כאובה, בצורה הכי רצינית שאני יכול (נו, טוף, אולי לא כל כך, אבל זה הכי רציני שאני יכול
, והתגובה שלכם? נו, הניקמת מגשימה את עצמה, כשאני כתבתי על ה- ``בפעם הראשונה שנתנו לי את שמי, זה נגמר בדמעות, ואני רציני``, ובכן באותו אירוע, הילד באמת בכה (לפני שסיממו אותו), והמשיך לבכות כמה ימים טובים אח``כ, והמבוגרים והבוגרים, הם שמחו, צחקו, נהנו, ונעלבו (אלו שלא חיכו להם, או לא זכרו אותם). ומאז התופעה רק החריפה. ואני מדבר בעיקר על תופעת הפרות, שמציקה לי כבר דיי הרבה זמן, ועליה אני ארחיב ואפרט בהמשך. מכיוון שהניקמת המקורית, לא הועילה, בסופו של דבר אז אני אנסה להיות קצת יותר פרטני ויותר רציני, ואני אמשיך לפתח את הנושא שמאוד הציקלי(ת), מציקלי(ת), וכנראה ימשיך להציקלי(ת). כי זה ממש קטסטרופה מה שהולך כאן בצ`אט בימים האחרונים, למרות שהיא פיזית איננה עימנו. כל פעם שאני נכנס לגלאט צ`אט, אני מרגיש כמו גיבור מיואש וחלמאי של דוס-טוייבסקי. אני מסתכל על הניקים, ולא מזהה אף אחד. היום בשביל לעקוב טיפה אחרי הניקים, צריך לנהל אנ(ציק)לופדיה, נקרא לה: ``אניקומניה``. למשל. עד שבוע שעבר ניתקלתי בצ`אט בפרה אחת, אמנם משוגעת, אבל עדיין פרה אחת. ופתאום, צ`יק צק, בלי הכנה מוקדמת, נפלו עלינו גשם של פרות, (שחלקן כבר הוזכרו במאמרים הקודמים, וחלקן עוד לא, כמו הפרה-בוקס (הפרה הקשוחה שבחבורה), הפרה-צת (הקרימנלית), הסר-פרה (נציגת הסטרט-א-פרה), הפרה-מטר (המתכנתת), הפרה-בולה (המתמטיקאית), והפרה-מ-הבולה (הפסיקית), והפרה-חה (קלת הדעת)), כמו סופת ציקלון, כמות כזאת של פרות, שאפילו פרעה, בחלומות הכי ורודים שלו לא ראה. ויותר מזה, אצל פרעה, שבע פרות בודדות בלעו שבע פרות בודדות מציקמקות אחרות, כלומר היתה אצלו תופעה של צמצום פרה-מטרים ללא שחיטת פרות (קדושות). אבל אצלנו, כל פרה בודדת, רק מתרבה, לפרה-או-שתיים (כמו פרה-פרה, פרה-ללי פרה-ללה, דו-פרה וכו`), כמו צפרדעים. במקום לאמץ את החלום של פרעה, שהוציא את יוסף מהארון או מהבור, והביא את מצרים לפריחה כלכלית ולימים טובים יותר, אימצנו לעצמנו את מכת הצפרדעים, שכולנו יודעים איך זה נגמר (מבחינת פרעה, כמובן). אני משער שזה קשור באיזושהי צורה לשירם של כוורת: יום יבוא וכולם ידעו מה כוחו של הפרה-דו אז בואו נשכח ימים טובים ונחזור לצפרדעים ... אבל זה כבר לא מצחיק. זה כנראה מושפע יותר מידי מפרה-שת השבוע של לפני שבועיים. אפרופו פרות. נהוג לחשוב שהפרה המשוגעת היתה הפרה הראשונה כאן בצ`אט. ולא כך הדבר. קדמה לה פרה, לא פחות משוגעת, שעדיין מסתובבת ביננו, אמנם בניק אחר ולא בשמה המקורי, אבל חבר`ה, איך אפשר לשכוח את מרגול כ-פרה? אמנם גם רבי ג`ו כ-פרה, הסתובב ביננו, אבל הוא נמחק מזכרוננו עם טיפקס, כמו שליאונרדו די ק-פרה-יו נשכח מאיתנו לאחר שטבע בים הפרות האחרות. אז חבר`ה, זה צב השעה, אולי ניקח פסק זמן מהצפרדעים, נחזור לימים הטובים, של הציקלופים, נפסיק לשחק במחבואים, להתחבא מהחיים, כי אמא לא מחפשת אותנו, ונחזיר עטרה ליושנה, ונשיב ניקנו כקדם? עדיף ככה, נחון?
חבר`ה, אתם מבאסים אותי. אני שופך כאן את הלב, בקשר לבעיה סופר-רצינית, ומאוד כאובה, בצורה הכי רצינית שאני יכול (נו, טוף, אולי לא כל כך, אבל זה הכי רציני שאני יכול
, והתגובה שלכם? נו, הניקמת מגשימה את עצמה, כשאני כתבתי על ה- ``בפעם הראשונה שנתנו לי את שמי, זה נגמר בדמעות, ואני רציני``, ובכן באותו אירוע, הילד באמת בכה (לפני שסיממו אותו), והמשיך לבכות כמה ימים טובים אח``כ, והמבוגרים והבוגרים, הם שמחו, צחקו, נהנו, ונעלבו (אלו שלא חיכו להם, או לא זכרו אותם). ומאז התופעה רק החריפה. ואני מדבר בעיקר על תופעת הפרות, שמציקה לי כבר דיי הרבה זמן, ועליה אני ארחיב ואפרט בהמשך. מכיוון שהניקמת המקורית, לא הועילה, בסופו של דבר אז אני אנסה להיות קצת יותר פרטני ויותר רציני, ואני אמשיך לפתח את הנושא שמאוד הציקלי(ת), מציקלי(ת), וכנראה ימשיך להציקלי(ת). כי זה ממש קטסטרופה מה שהולך כאן בצ`אט בימים האחרונים, למרות שהיא פיזית איננה עימנו. כל פעם שאני נכנס לגלאט צ`אט, אני מרגיש כמו גיבור מיואש וחלמאי של דוס-טוייבסקי. אני מסתכל על הניקים, ולא מזהה אף אחד. היום בשביל לעקוב טיפה אחרי הניקים, צריך לנהל אנ(ציק)לופדיה, נקרא לה: ``אניקומניה``. למשל. עד שבוע שעבר ניתקלתי בצ`אט בפרה אחת, אמנם משוגעת, אבל עדיין פרה אחת. ופתאום, צ`יק צק, בלי הכנה מוקדמת, נפלו עלינו גשם של פרות, (שחלקן כבר הוזכרו במאמרים הקודמים, וחלקן עוד לא, כמו הפרה-בוקס (הפרה הקשוחה שבחבורה), הפרה-צת (הקרימנלית), הסר-פרה (נציגת הסטרט-א-פרה), הפרה-מטר (המתכנתת), הפרה-בולה (המתמטיקאית), והפרה-מ-הבולה (הפסיקית), והפרה-חה (קלת הדעת)), כמו סופת ציקלון, כמות כזאת של פרות, שאפילו פרעה, בחלומות הכי ורודים שלו לא ראה. ויותר מזה, אצל פרעה, שבע פרות בודדות בלעו שבע פרות בודדות מציקמקות אחרות, כלומר היתה אצלו תופעה של צמצום פרה-מטרים ללא שחיטת פרות (קדושות). אבל אצלנו, כל פרה בודדת, רק מתרבה, לפרה-או-שתיים (כמו פרה-פרה, פרה-ללי פרה-ללה, דו-פרה וכו`), כמו צפרדעים. במקום לאמץ את החלום של פרעה, שהוציא את יוסף מהארון או מהבור, והביא את מצרים לפריחה כלכלית ולימים טובים יותר, אימצנו לעצמנו את מכת הצפרדעים, שכולנו יודעים איך זה נגמר (מבחינת פרעה, כמובן). אני משער שזה קשור באיזושהי צורה לשירם של כוורת: יום יבוא וכולם ידעו מה כוחו של הפרה-דו אז בואו נשכח ימים טובים ונחזור לצפרדעים ... אבל זה כבר לא מצחיק. זה כנראה מושפע יותר מידי מפרה-שת השבוע של לפני שבועיים. אפרופו פרות. נהוג לחשוב שהפרה המשוגעת היתה הפרה הראשונה כאן בצ`אט. ולא כך הדבר. קדמה לה פרה, לא פחות משוגעת, שעדיין מסתובבת ביננו, אמנם בניק אחר ולא בשמה המקורי, אבל חבר`ה, איך אפשר לשכוח את מרגול כ-פרה? אמנם גם רבי ג`ו כ-פרה, הסתובב ביננו, אבל הוא נמחק מזכרוננו עם טיפקס, כמו שליאונרדו די ק-פרה-יו נשכח מאיתנו לאחר שטבע בים הפרות האחרות. אז חבר`ה, זה צב השעה, אולי ניקח פסק זמן מהצפרדעים, נחזור לימים הטובים, של הציקלופים, נפסיק לשחק במחבואים, להתחבא מהחיים, כי אמא לא מחפשת אותנו, ונחזיר עטרה ליושנה, ונשיב ניקנו כקדם? עדיף ככה, נחון?