נודדת בין הכוכבים
New member
עוד מעט לילה
לפני כמה זמן התחלתי לכתוב על בעיות השינה שלי לאורך השנים, חשבתי לשים את זה כמאמר ראשון כאן, אך ככל שהמשכתי עם השנים כך גדלה המבוכה שלי והביישנות נתנה אותותיה. לפני הרבה זמן לא פחדתי לכתוב את כל מכאוביי ואת כל הרגשות שלי מול כולם, אולי כי עדיין לא הבנתי מה אני בעצם רוצה ולאן אני רוצה לקחת את מי שנמצאת בתוך "אני". חיפשתי תשומת לב ועשיתי זאת בדרך שידעתי. בדרך הכתיבה. אני זוכרת את עצמי בתור ילדה קטנה ששונאת לישון. כבר אז קמתי ב5 בבוקר והייתי מעירה את כל הבית בגלל הטלויזיה. אחי הגדול היה מתעצבן כי לא ידעתי מה זה "גבוה", והייתי מעירה אותו. והוא אהב ואוהב לישון. קשה מאוד להעיר אותו. אבל בהמשך היו הרבה נסיבות. חלקן המשיכו לאורך שנים. חלקן היו תקופתיים והשינה לא הסתדרה איתי. היינו רבות כל לילה מי תנצח. כמובן שהייתי נלחמת עד טיפת הדמעה האחרונה שלי אבל בסוף נרדמתי. והיתה תקופה ארוכה שבאמצע הלילה בגלל חלומות רעים גם התעוררתי. הלילה הזה נראה לי מוזר. אני מנסה לחשוב אם הייתי מסתדרת במקומות שאין בהם לילה. חצי שנה אור מוחלט. בהחלט יש לחושך את היתרונות. יש שקט, אף אחד לא מפריע, לפעמים לא מרגישים לבד, והרבה פעמים הכתיבה זורמת. אבל האם החסרונות גוברים. אף פעם לא הבנתי. במשך הרבה שנים שנאתי את הלבד. שנאתי שאנשים עזבו את הבית ואני חיפשתי מה לעשות. אבל התבגרתתי, כך אני חושבת לפחות, ויש פעמים שאני נהנית. אני חושבת יותר מדי. זה אף פעם לא השתנה. אני אחזור..
לפני כמה זמן התחלתי לכתוב על בעיות השינה שלי לאורך השנים, חשבתי לשים את זה כמאמר ראשון כאן, אך ככל שהמשכתי עם השנים כך גדלה המבוכה שלי והביישנות נתנה אותותיה. לפני הרבה זמן לא פחדתי לכתוב את כל מכאוביי ואת כל הרגשות שלי מול כולם, אולי כי עדיין לא הבנתי מה אני בעצם רוצה ולאן אני רוצה לקחת את מי שנמצאת בתוך "אני". חיפשתי תשומת לב ועשיתי זאת בדרך שידעתי. בדרך הכתיבה. אני זוכרת את עצמי בתור ילדה קטנה ששונאת לישון. כבר אז קמתי ב5 בבוקר והייתי מעירה את כל הבית בגלל הטלויזיה. אחי הגדול היה מתעצבן כי לא ידעתי מה זה "גבוה", והייתי מעירה אותו. והוא אהב ואוהב לישון. קשה מאוד להעיר אותו. אבל בהמשך היו הרבה נסיבות. חלקן המשיכו לאורך שנים. חלקן היו תקופתיים והשינה לא הסתדרה איתי. היינו רבות כל לילה מי תנצח. כמובן שהייתי נלחמת עד טיפת הדמעה האחרונה שלי אבל בסוף נרדמתי. והיתה תקופה ארוכה שבאמצע הלילה בגלל חלומות רעים גם התעוררתי. הלילה הזה נראה לי מוזר. אני מנסה לחשוב אם הייתי מסתדרת במקומות שאין בהם לילה. חצי שנה אור מוחלט. בהחלט יש לחושך את היתרונות. יש שקט, אף אחד לא מפריע, לפעמים לא מרגישים לבד, והרבה פעמים הכתיבה זורמת. אבל האם החסרונות גוברים. אף פעם לא הבנתי. במשך הרבה שנים שנאתי את הלבד. שנאתי שאנשים עזבו את הבית ואני חיפשתי מה לעשות. אבל התבגרתתי, כך אני חושבת לפחות, ויש פעמים שאני נהנית. אני חושבת יותר מדי. זה אף פעם לא השתנה. אני אחזור..