עוד מסע עבר
והפעם למדתי עד כמה שפשפת זו מחלה קשה, אבל דיה לצרה בשעתה, עוד לא סיפרנו על תרבות יום א' שהגעתי אליו ביום ראשון, אה? אז נתחיל ביום ראשון. מוזיאון בתי האוסף ביפו(הגעה דרך ת. מרכזית ת"א קוים 44/46 ובקשה מהנהג להוריד ליד). שעה 11:35. האירוע: משה(TheOrion, אני) מגיע למוזיאון בתי האוסף יחד עם אחד המפקדים מהמחלקה. רקע: את היום אני התחלתי שעה וחצי אחרי כולם. כל שאר המחלקה יועדה להתייצב ב-10:00, אבל לי נתנו שעתיים של יום סידורים אז יכולתי להגיע עד 12:00 ואפילו הקדמתי. הייתי יכול להגיע גם ב-10:00 אם פקיד בבנק לא היה לוקח את הזמן שלו(האמת שזה הפקס שלקח לו רבע שעה לקבל פקס) ופעולה של 5-10 דקות הפכה לפעולה של שעה. אז אני מגיע למוזיאון ומה אני רואה? המון כלי נשק חדשים וישנים, טנקי מרכבה(סימן 1, הישנים ביותר שכמעט לא בשימוש), נשקים של האוייב, של הצרפתים ושל האמריקנים ושל צבאות שחשבתי שנלחמים עם אלות. יש הסברים של מלחמות ישראל עם התעמקות במלחמת יום כיפור ובמלחמת ששת הימים שחרצו גורלות מבחינת מדינת ישראל ועיצבו מדיניות פוליטית חדשה באיזור. לאחר מכן פתחנו במסע הארוך לכיוון הבסיס, מסע שלקח לנו 3-4 שעות(שעה וחצי מת"א לאיזור חדרה, מטורפים היו הפקקים באותו יום). בדרך עצרנו במקדונלדס ליד כלא מגידו, אכלנו ועצבנו את המפקדים שלנו כשאיחרנו בכמעט 5 דקות לזמן של 35 דקות אוכל. אחרי שעשינו את כל זה, הגענו לבסיס, קיבלנו את הנשק חזרה, הכנו מיטות, אכלנו שוב והלכנו לישון. קמנו ביום שני בבוקר, העברנו יום שלם בכיתות ובאוהלים עם שיעורים כאלו ואחרים על נשק, הפקרת נשק, תפעול נשק, ציות להוראות במטווח, פק"ל מטווח ושיחת מ"מ לקראת תחילת המטווחים הרציניים. מלבד זאת, דבר לא קרה. בימים שלישי ורביעי טווחנו, וטווחנו מעט. אני איפסתי את הנשק ל-25 מ' תוך מטח אחד של 5 כדורים עם מקבץ של 2 ס"מ. ל-50 מ' כבר התקשיתי מעט ולקחו לי שלושה מטחים של 5 כדורים כדי לאפס איפוס קרבי. הפעם המקבץ לא היה משהו ועמד על כ-3 ס"מ. ישופר להבא. אז יריתי סה"כ 20 כדורים ועוד 5 כדורי תחושה של שבוע שעבר. במהלך שלישי ורביעי גם עברנו ת"ס-תס"חים עם הרס"ר. "דגל-שק" "הכתף-שק" "הצג-שק" "הרקיעה לא אחידה! למה אני שומע שתי רקיעות ולא אחת!?!?!? יש לכם עוד שעה איתי עכשיו!" וכמובן "שמאל ימין שמאל. שמאל ימין שמאל. שמאל ימין שמאל ימין שמאל ימין שמאל." והפניות הקבועות ל"בן בנישתי! מה קורה פה!?" "הם התבלבלו הרס"ר" "אה, טוב, הבנתי. למה הם התבלבלו!?" "כי הם לא מחוברים לקרקע הרס"ר". ביום רביעי גם ביצעתי את המעשה שזיכה אותי בתואר מצטיין הרעות השבועי של מחלקה 1 ובמחברת למפקד ביום חמישי בשיחת המ"מ. המעשה שהיה, כך היה: היה חם, והיינו אחרי כמעט 3 שעות של תס"חים עם הרס"ר. הוא נתן לנו רבע שעת שק"ם שבסופה צריכים להתייצב ליד חדר האוכל. קניתי לימונדה, ושאלתי את סמל המחלקה אם אפשר להביא משהו לשתות לבחור שנשאר במטווחים לשמור על הציוד שלנו(עמד 3 שעות בשמש כמו מניאק, ולא יכול היה לזוז אפילו כדי לחרבן). הוא נתן לי הארכה של עוד רבע שעה ואת הרשות כמובן, וציין זאת באוזני מפקד המחלקה. שאלה לפולן, בן בנישתי יש גם בפלוגה שלכם, נכון? לא רק אצלנו....? הערה: הדבר המעייף ביותר השבוע היו הת"ס-תס"חים. יום חמישי, 04:00 מקימים אותנו. "יאללה! מסע!" מסע של 4 ק"מ שהתחלתי אותו עם שפשפת וכאבים בכתפיים וסיימתי אותו עם שפשפת רצינית, כאבים חזקים בכתפיים ובלי זמן להתאושש מהם. המסע לא היה קשה, אבל בגלל ששרפו לי הירכיים הפנימיות, זה כאב, וכאב המון. אני רק מקווה שלמסע הבא אני אגיע בלי תקלות כלשהן. אחרי המסע הלכנו להקים מטווח, וחשבתי שאני אירה עוד כדורים, אבל לאחר מכן הסתבר שזה רק השלמות מטווחים לכל מי שלא הספיק לאפס את הנשק מקודם. אז יום שלם ישבתי בשמש, בלי צל, ובלי לעשות כלום. לפחות הגיעה שק"לית ניידת,אבל לא רציתי כלום ממנה אז לא קניתי כלום. אחה"צ חזרנו לבסיס. לקראת ערב, אחרי ארוחת ערב, היה לנו מד"ס. הבעיה שלי עם המד"ס היתה שעדיין היתה לי שפשפת, והיא שרפה, עוד יותר מששרפה במסע, והייי צריך לרוץ ככה 2 ק"מ מסכנים ונראיתי כמו מת כשסיימתי(עם הרבה עזרה מחברים האמת, כי בקושי יכולתי להזיז רגליים). אז אחרי המד"ס שוחררנו לשעת ת"ש בה התרחצתי, לבשתי מאצ'טונים ומהר מהר שמתי את המשחה שאמא שלי הביאה לי שפותרת את זה. בבוקר צרב טיפה למשך חצי שעה וזהו. הגעתי לחברה שלי ביום שישי לקראת 16:00, כי יצאנו מאוחר, וקיבלתי הוראה מהרס"ר להסתפר בבית כי אורך השיער שלי גב ולי ביותר. מישהו מכיר מספרה זולה שפתוחה במוצ"ש באיזור גבעת שמואל? המסקנות שלי מהשבוע: 1) סמל המחלקה יכול להיות נאצי כשהוא רוצה(לא אני קראתי לו ככה, הוא קרא לעצמו ככה, אז זה לגיטימי) 2) לא לאחר לזמנים של סמל המחלקה. כי אז הוא מריץ אנשים וגורם להם לזחול על אבנים. 3) להיות נחמד לאנשים עוזר גם לעצמך, ולא בגלל המחברת, אלא בזכות העזרה שקיבלתי במסע ובמד"ס כשכאבו לי הביצים. 4) הכיתה שלנו היא באמת הכיתה הכי טובה בפלוגה, ואף בבסיס. 5) נחשון זה גדוד טוב, בניגוד לטענות עליו. 6) חרוב ודוכיפת איכזבו אותי. 7) לביא הפתיע אותי לטובה ושמשון גם, למרות שפחות. 8) המ"מ שלנו יודע לתת אגרופים. הפיל אותי חזרה לכסא במכה אחת אחרי שנתן את המחברת. פעם הבאה אני אצפה לזה ולא אפול
בתקווה לעוד אותות מצטיין שבועי(בדרך לסחיבת פק"ל כבוד
שזה נגב או מא"ג בעיקרון) ובברכת שבת שלום(או שבוע טוב, לקוראים במוצ"ש כמובן), אני מסיים את שידוריי.
והפעם למדתי עד כמה שפשפת זו מחלה קשה, אבל דיה לצרה בשעתה, עוד לא סיפרנו על תרבות יום א' שהגעתי אליו ביום ראשון, אה? אז נתחיל ביום ראשון. מוזיאון בתי האוסף ביפו(הגעה דרך ת. מרכזית ת"א קוים 44/46 ובקשה מהנהג להוריד ליד). שעה 11:35. האירוע: משה(TheOrion, אני) מגיע למוזיאון בתי האוסף יחד עם אחד המפקדים מהמחלקה. רקע: את היום אני התחלתי שעה וחצי אחרי כולם. כל שאר המחלקה יועדה להתייצב ב-10:00, אבל לי נתנו שעתיים של יום סידורים אז יכולתי להגיע עד 12:00 ואפילו הקדמתי. הייתי יכול להגיע גם ב-10:00 אם פקיד בבנק לא היה לוקח את הזמן שלו(האמת שזה הפקס שלקח לו רבע שעה לקבל פקס) ופעולה של 5-10 דקות הפכה לפעולה של שעה. אז אני מגיע למוזיאון ומה אני רואה? המון כלי נשק חדשים וישנים, טנקי מרכבה(סימן 1, הישנים ביותר שכמעט לא בשימוש), נשקים של האוייב, של הצרפתים ושל האמריקנים ושל צבאות שחשבתי שנלחמים עם אלות. יש הסברים של מלחמות ישראל עם התעמקות במלחמת יום כיפור ובמלחמת ששת הימים שחרצו גורלות מבחינת מדינת ישראל ועיצבו מדיניות פוליטית חדשה באיזור. לאחר מכן פתחנו במסע הארוך לכיוון הבסיס, מסע שלקח לנו 3-4 שעות(שעה וחצי מת"א לאיזור חדרה, מטורפים היו הפקקים באותו יום). בדרך עצרנו במקדונלדס ליד כלא מגידו, אכלנו ועצבנו את המפקדים שלנו כשאיחרנו בכמעט 5 דקות לזמן של 35 דקות אוכל. אחרי שעשינו את כל זה, הגענו לבסיס, קיבלנו את הנשק חזרה, הכנו מיטות, אכלנו שוב והלכנו לישון. קמנו ביום שני בבוקר, העברנו יום שלם בכיתות ובאוהלים עם שיעורים כאלו ואחרים על נשק, הפקרת נשק, תפעול נשק, ציות להוראות במטווח, פק"ל מטווח ושיחת מ"מ לקראת תחילת המטווחים הרציניים. מלבד זאת, דבר לא קרה. בימים שלישי ורביעי טווחנו, וטווחנו מעט. אני איפסתי את הנשק ל-25 מ' תוך מטח אחד של 5 כדורים עם מקבץ של 2 ס"מ. ל-50 מ' כבר התקשיתי מעט ולקחו לי שלושה מטחים של 5 כדורים כדי לאפס איפוס קרבי. הפעם המקבץ לא היה משהו ועמד על כ-3 ס"מ. ישופר להבא. אז יריתי סה"כ 20 כדורים ועוד 5 כדורי תחושה של שבוע שעבר. במהלך שלישי ורביעי גם עברנו ת"ס-תס"חים עם הרס"ר. "דגל-שק" "הכתף-שק" "הצג-שק" "הרקיעה לא אחידה! למה אני שומע שתי רקיעות ולא אחת!?!?!? יש לכם עוד שעה איתי עכשיו!" וכמובן "שמאל ימין שמאל. שמאל ימין שמאל. שמאל ימין שמאל ימין שמאל ימין שמאל." והפניות הקבועות ל"בן בנישתי! מה קורה פה!?" "הם התבלבלו הרס"ר" "אה, טוב, הבנתי. למה הם התבלבלו!?" "כי הם לא מחוברים לקרקע הרס"ר". ביום רביעי גם ביצעתי את המעשה שזיכה אותי בתואר מצטיין הרעות השבועי של מחלקה 1 ובמחברת למפקד ביום חמישי בשיחת המ"מ. המעשה שהיה, כך היה: היה חם, והיינו אחרי כמעט 3 שעות של תס"חים עם הרס"ר. הוא נתן לנו רבע שעת שק"ם שבסופה צריכים להתייצב ליד חדר האוכל. קניתי לימונדה, ושאלתי את סמל המחלקה אם אפשר להביא משהו לשתות לבחור שנשאר במטווחים לשמור על הציוד שלנו(עמד 3 שעות בשמש כמו מניאק, ולא יכול היה לזוז אפילו כדי לחרבן). הוא נתן לי הארכה של עוד רבע שעה ואת הרשות כמובן, וציין זאת באוזני מפקד המחלקה. שאלה לפולן, בן בנישתי יש גם בפלוגה שלכם, נכון? לא רק אצלנו....? הערה: הדבר המעייף ביותר השבוע היו הת"ס-תס"חים. יום חמישי, 04:00 מקימים אותנו. "יאללה! מסע!" מסע של 4 ק"מ שהתחלתי אותו עם שפשפת וכאבים בכתפיים וסיימתי אותו עם שפשפת רצינית, כאבים חזקים בכתפיים ובלי זמן להתאושש מהם. המסע לא היה קשה, אבל בגלל ששרפו לי הירכיים הפנימיות, זה כאב, וכאב המון. אני רק מקווה שלמסע הבא אני אגיע בלי תקלות כלשהן. אחרי המסע הלכנו להקים מטווח, וחשבתי שאני אירה עוד כדורים, אבל לאחר מכן הסתבר שזה רק השלמות מטווחים לכל מי שלא הספיק לאפס את הנשק מקודם. אז יום שלם ישבתי בשמש, בלי צל, ובלי לעשות כלום. לפחות הגיעה שק"לית ניידת,אבל לא רציתי כלום ממנה אז לא קניתי כלום. אחה"צ חזרנו לבסיס. לקראת ערב, אחרי ארוחת ערב, היה לנו מד"ס. הבעיה שלי עם המד"ס היתה שעדיין היתה לי שפשפת, והיא שרפה, עוד יותר מששרפה במסע, והייי צריך לרוץ ככה 2 ק"מ מסכנים ונראיתי כמו מת כשסיימתי(עם הרבה עזרה מחברים האמת, כי בקושי יכולתי להזיז רגליים). אז אחרי המד"ס שוחררנו לשעת ת"ש בה התרחצתי, לבשתי מאצ'טונים ומהר מהר שמתי את המשחה שאמא שלי הביאה לי שפותרת את זה. בבוקר צרב טיפה למשך חצי שעה וזהו. הגעתי לחברה שלי ביום שישי לקראת 16:00, כי יצאנו מאוחר, וקיבלתי הוראה מהרס"ר להסתפר בבית כי אורך השיער שלי גב ולי ביותר. מישהו מכיר מספרה זולה שפתוחה במוצ"ש באיזור גבעת שמואל? המסקנות שלי מהשבוע: 1) סמל המחלקה יכול להיות נאצי כשהוא רוצה(לא אני קראתי לו ככה, הוא קרא לעצמו ככה, אז זה לגיטימי) 2) לא לאחר לזמנים של סמל המחלקה. כי אז הוא מריץ אנשים וגורם להם לזחול על אבנים. 3) להיות נחמד לאנשים עוזר גם לעצמך, ולא בגלל המחברת, אלא בזכות העזרה שקיבלתי במסע ובמד"ס כשכאבו לי הביצים. 4) הכיתה שלנו היא באמת הכיתה הכי טובה בפלוגה, ואף בבסיס. 5) נחשון זה גדוד טוב, בניגוד לטענות עליו. 6) חרוב ודוכיפת איכזבו אותי. 7) לביא הפתיע אותי לטובה ושמשון גם, למרות שפחות. 8) המ"מ שלנו יודע לתת אגרופים. הפיל אותי חזרה לכסא במכה אחת אחרי שנתן את המחברת. פעם הבאה אני אצפה לזה ולא אפול
