עוד מאותו דבר

[danielat]

עוד מאותו דבר

שלום לשוכני הפורום. אני קורא את הפורום הזה לעיתים והנה הגיע זמני להשתתף אני בן 32 עוד מעט, נשוי עם תינוקת מדהימה. וכמו הרבה אנשים שכותבים פה, נתקל בקשיים בחיים הזוגיים שלי. ההתחלה היתה מדהימה. היא כל מה שחיפשתי. חכמה, יפה, אופי טוב וכו'. ידעתי שאני נעצר אצלה ולא מחפש יותר. התחתנו ונולדה לנו ילדה מדהימה. היא אמא מדהימה. רוב הזמן היא גם בת זוג נפלאה: תומכת, מפרגנת ובסבלנותה מאפשרת לי להתפתח כמו שאני רוצה. עד כאן הכל טוב. אבל אני אוהב לדבר על בעיות אם ישנן, היא מעדיפה ללכת לישון. במקרה של אי-הבנה/פגעתי בה, יכולים לעבור ימים עד שיהיה עם מי לדבר. לכאורה הכל בסדר, הבית מתפקד, אבל כשותפים, לא כחברים. אתה מרגיש שיש משהו. לשאלה אם הכל בסדר התשובה תהיה הכל בסדר. אבל אתה יודע שלא. עד שזה יוצא החוצה. שלא לדבר על המין בנינו. אם לא אזום, יכולים לעבור שבועות בלי תזוזה(וזה כשכל השאר בסדר, אם פגעתי בה, אז בכלל אין מה לדבר). וגם אם אזום, לא בטוח שהיא תיענה. עד שאני נופל למלכודת המוכרת של מרמור, "אני לא אזום אם היא לא תיזום". ואז הכל מתפוצץ. בחודשים האחרונים אני מרגיש שאנחנו על סף פיצוץ גדול. כבר ימים שאחנו לא מדברים, ואני לא יודע אם זה מרגיש ככה כל פעם, אבל זה מרגיש סופני. היא לא מדברת איתי ואני לא מדבר איתה. וזה כ"כ מטופש, כי בשביל מה אנחנו חיים יחד באותו הבית? אני אומר לעצמי ואז מנסה לדבר איתה ואז התשובה המונוטונית של "הכל בסדר". אם זה נשמע כאילו שאני מתמרמר על אשתי, ואני טלית שכולה תכלת, אז ברור שגם לי יש חלק בעניין, אבל אין לי מושג אין לעצור את הנפילה במדרון החלקלק הזה. זהו, רק רציתי לשתף אתכם. תודה

 

[erez9902]

וואו....

היי , אני קורה את מה שאתה כותב , ואני מרגיש כאילו אני כתבתי את זה... מילה במילה , פרט לפרט... גם אני מחפש תשובות...

 

[מריוס זכריה]

שוב חוזר הניגון

לא במקרה מיד הופיע עוד מישהו שקורה לו בדיוק אותו דבר. יש אלפים ורבבות. גם אני וזוגתי היינו שם לא מעט זמן. זה טבעה של זוגיות. יש הבדלים של קצב, יוזמה, פתיחות. זה נורמלי. וכמו תמיד, הפתרון הוא אחד: אם במזגן היתה תקלה, מה היית עושה? נכון... ואם באוטו הייתה תקלה? האם זה מקומם שאי משווה דבר קדוש ונפלא כמו זוגיות למזגן או מכונית? הדומה הוא שאלה גם אלה מורכבים, ומי שלא למד איך הם עובדים לא מסוגל לפתור בעיות שמי שלמד כן יכול. כשאומרים שבעיות נפתרות בייעוץ זוגי, אין הכוונה שכמו במוסך אתה הולך לשתות קפה ובינתיים המכונאי עושה את העבודה. ב"מוסך" של זוגיות בני הזוג פותרים את הבעיות ביניהם. היועצ/ת רק מכוון, מדריך, מסביר ותומך. אז נכון, זה לא בדיוק כמו מכונית. אבל עדיין צריך מישהו שיודע איך העסק עובד קצת יותר מהאדם הממוצע.

 

[מריוס זכריה]

ועוד דבר...

אז מה בעצם קורה אצלכם (ואצל כל האחרים)? כשהזוגיות במיטבה, אנחנו מתאמצים ללכת לקראת השני. מוותרים, מתפשרים על שטויות, כי יש דבר הרבה יותר גדול: האהבה. כשמתחיל להצטבר מירמור, פתאום אנחנו מרגישים לכודים בזוגיות עם מישהו שונה ממה שחשבנו. פתאום אולי כבר אין אהבה? אולי היא לא כל כך נפלאה? רגע רגע! אז למה שאני אוותר? למה שאני אתגמש? רק ינצלו אותי! וכך אתה מתחיל להיות פחות נחמד. מאחר ובאותו זמן קורה לה בדיוק אותו דבר, עכשיו שניכם חווים כבר הרעה בריבוע ביחסים, ואז נהיים עוד יותר קשים, לא מתקשרים, מענישים, נעלבים. וחוזר חלילה. האמת - לא מסובך, ומאוד טבעי. כולם יפלו בפח הזה במוקדם או במאוחר. כל הגיבורים ש"להם זה לא יקרה" פשוט עוד לא היו שם עם משכנתא, תינוק או שניים, שכנים, משפחה, עבודה וכולי. איך נפלו גיבורים. והקטע הוא שיש דרך לצאת מזה, אבל היא דורשת להביא פנימה משהו מבחוץ.

 

[גארוטה]

כמה שזה ישמע נדוש

הבעיה שלכם היא בעיקר בעיה של תקשורת לקויה. קשה להבין מדבריך אם מאז ומתמיד היא היתה כזו שמעדיפה "לברוח" משיחות על בעיות או שזה כתוצאה מכך שהיו שיחות כאלה בהתחלה שלא עלו יפה, היו אולי מלאות בהאשמות, העלבות פגיעה מתחת לחגורה, והיום לנוכח הנסיון המר היא פשוט מעדיפה ללכת לישון ורק לא לנהל "שיחות" כאלה? כמובן שהדבר הראשון שנפגע בשל התקשורת הלקויה הוא הסקס, שם כנראה המקום שהיא מרגישה שהיא יכולה לקחת שליטה, להעניש ו/או לפגוע חזרה, ושוב, גם פה נשאלת השאלה אם מאז ומתמיד היא נמנעה מליזום, ככה הכרת אותה, או שזה תוצאה של היחסים? ממה שאתה מתאר בהחלט אפשר להבין שאשתך "שומרת" הרבה בבטן, אתה שומר בבטן למרות שאתה כן מעוניין לדבר רק אין לך פרטנרית לשיחה (ואולי כי לא יודע כל כך איך) , וככה יש בבית שני אנשים ממורמרים כי אין ביכולתם למצא את הדרך הנכונה לתקשר.

 

[נומלה]

התיחסות לענין התקשורת

ההבדלים שאתה מתאר לא בהכרח נובעים מתקשורת לקויה (ויסלחו לי האורים והתומים).יתכן שזה שוני באישיות. יש אנשים שקודם מזהים את הרגש ("אני כועסת" או "אני נפגעת") אבל לוקח להם זמן לעבד את הרגש ולהבין בדיוק ממה הוא נובע. כמובן שבלי הבנה ממה נובע הכעס, הפרט הכועס איננו בשל לדיון. בזמן הזה אתה מקבל תגובהשל "הכל בסדר" ויודע שהכל לא בסדר. אבל בעצם זה לא בעית תקשורת אלא בעית שוני בזמני הפנמה של הבעיה. המחשב שלה פשוט יותר איטי. זה לא בהכרח ההסבר "הנכון" למה שקורה אצלכם. זה רק הסבר "אפשרי".

 

[chenby]

אני חושבת

קודם כל, שאם תחשוב שיש נפילה, זה גם יגיע לשם.. תהיה ממוקד פתרונות ולא בעיות. ניסית לדבר איתה והיא הולכת לישון, תדבר איתה כשהיא עירנית ויש לה זמן. תפתח את זה. אפילו תרשום לעצמך דברים שאתה רוצה לדבר איתה - רק חשוב שלא תבוא ממקום מאשים כי זה יסגור אותה וייצור עוד פערים. אתה רוצה לדבר באמת? אז תבוא ממקום של להקשיב באמת.. ותשאל אותה את כל מה שאתה רוצה לדעת - האם לא חסר לה חום וסקס? האם היא אוהבת רק שאתה יוזם, האם יש משהו שמפריע לה ולכן הריחוק? ואת כל מה שאתה רוצה להגיד - אני מרגיש שאנחנו מתפעלים יופי את הבית אבל שכחנו את עצמינו.. ונכון שיש תינוקת וכל תשומת הלב הולכת אליה, עדיין בואי נמצא את הזמן לנו.. ותפנה לכן איזה ערב בשבוע.. שתצאו, תאכלו טוב, תבלו, תקשקשו.. תצחקו.. תימשכו.. יש הבדל עצום בין לבוא לפתרון ממיקוד במשבר- שזה מכעס או פחד לבין לבוא לפתרון משמחה ובטחון. תחזיר שמחה ובטחון - קודם כל לעצמך.. כשתתהלך שמח וצוחק, זה משדר מעולה שמחה לכל עבר (ואבר)

 

[danielat]

תודה על התגובות,

הן מאוד ענייניות. אני מסכים עם עניין השוני. ידעתי שאנחנו שונים בעניין הזה כבר מההתחלה. ולבוא בשמחה ובבטחון תמיד עדיף. חשבתי על מנגנון שגורם לי לבוא בטענות(הפיצוץ בסוף). אני חושב שזה נגרם מזה שאני מאמין שאני בסדר ומשתדל ולא מגיע לי היחס הזה(קורבן טיפוסי). מה גם שאני מסתדר מצויין עם בנות המין השני וההזדמנויות קיימות אבל אני אומר לעצמי "אני לא רוצה, למה היא דוחפת אותי לשם, בלהבלהבלה" זהו

 

[czar]

אוסיף עוד דבר על חברי המלומדים

יש כאלו שמעדיפים להתמודד בשתיקה, יש קרטוע או ריב, הם מעדיפים להמנע מלדבר ומעדיפים להסתגר ולישון כי מבחינתם זה None issue ואגב זה רק מראה את הביטחון שלה בכם, אם היתה בפיקפוק כמראה שהייתה מדברת. לא עונה על השאלה רק מעלה עוד נקודה למחשבה.