עוד כמה בקטנה
גאיה בבנימינה - עצירת ביניים בחיק המשפחה - בחרנו במנות שונות של צלעות שהוצעו במסגרת "פסטיבל" - ספייר ריבס עם רוטב "תאילנדי", עם רוטב הדרים "פיקנטי", עוד איזה סוג של רוטב ברביקיו שפרח מזכרוני ושורט ריבס. כולן היו אכילות, בכולן הרגיש לי ששיטת הבישול היתה נייטרלית מאד לפני הוספת הרוטב (כלומר לא מדובר על צלעות מעושנות או עשויות בגריל) ולא הייתי בונה על זה שטעם העשן ברוטב הברביקיו מקורו בעשן ולא בבקבוק, כולן נאכלו עד תום אבל לא הייתי נוסע למקום במיוחד (יתכן שזו האופציה הטובה באזור, לא בדקתי) ואני לא יכול להבין למה לא לבשל בשר יותר טוב כשאין אילוצי מקום ושכנים כמו במרכז ת"א.
שילה - מפתה (אותי) להשוות את שילה לבסטה בגלל שיש מרכיבים משותפים רבים בין המנות. למשל בזו מוגשת מנה של טרטר אינטיאס ארוז באלגנטיות בתוך מעטפת אבוקדו, עם שני רטבים משוכים/משוחים על הצלחת על פי צו האפנה ועוד כהנה וכהנה מרכיבים ובזו מוגש סאשימי אינטיאס עם קצת שמן זית ומלח גס. בזו מוגש פילה לוקוס על מחבת של רוטב עגבניות, לימונים מיובשים ושאר ירקות (ואני מתכוון לשאר ירקות באופן מילולי) רב חמיצות ומתיקות ובזו מוגש סטייק לוקוס על צלחת ובה מעט רוטב חריף מעשה חריימה. בזו מוגש סלט דגים כבושים, מלוחים מדי אבל עם יוגורט וכל מיני ירוקים שמאזנים את המליחות ובזו פלמידה אדומה כבושה קלות ועוד כמה כבושים עדינים לרוב. מחירי המנות דומים, ההכנה בשילה היא כמובן מורכבת יותר, צבעונית יותר, מתחנפת יותר, אבל כמות המרכיב היקר בכל מנה קטנה משמעותית. זו מסעדת "שף" וזו מסעדת "מרכיבים", זו מסעדה שעושה הרבה מאד דברים טוב וזו עושה פחות דברים קצת יותר טוב לטעמי. אני שמח לאכול בשתיהן למרות שאני אוכל הרבה יותר בבסטה (גם כי אני פחות בעניין התחנפות, גם מתוך היכרות עם הצוות וקבועים כאלו ואחרים, גם בגלל תפריט היין). לפי מצב המלאות של שתי המסעדות אפשר להסיק בקלות מה הולך היום יותר טוב בת"א.
פורט סעיד - ביקור חובה לאנתרופולוגים של התופעה הכמעט היפסטרית בת"א שרוצים לנשנש משהו תוך כדי (כמובן שיש מקומות לצפיה תרבותית מרוכזת יותר, כמו המיכטרוניקס ואפילו הקורדרוי אם חייבים, אבל כאן פורום ביקורת מסעדות ולא ביקורת תרבות). תפריט האלכוהול תל-אביבי, כלומר אומלל למדי. בפינתנו "כל יום לומדים משהו חדש" - פעם שנייה שאני רואה "אסאי" בתפריט וסוף סוף הבנתי שמדובר על Asahi ולא על איזה משקה עשוי Acai Berries (וגם למדתי שיש אסאהי תוצרת סין, כמו שיש ברוקלין לאגר תוצרת שוודיה וסטלה מאשדוד, I guess). האוכל... כלומר אוסף הצלחות של דברים על טחינה או דברים על שמנת/קרם פרש/יוגורט - טעים מאד באופן לא מורכב. חתיכות בשר קטנות עם טחינה (מינט סטייק, אומר התפריט) שדיממו עליה הרבה מיצים טעימים אבל לא הרבה שומן. מטיאס טוב על קרם פרש עם ביצה וכל מיני בצלים בהגשה לא מועילה. כבדי עוף, לא עשויים יתר על המידה, עם תפוחי אדמה לא לעניין (פחות גרועים מבברטי, אבל מה הסיפור עם תפוחי אדמה בישראל כרגע?)... לא מלהיב במיוחד. מנה טובה מאד של לשון הפר מונחת על נחשו מה... מנות אחרות שיצאו מהמטבח נראו כאילו הן מאותו שטנץ ובאמת שהספיק לנו ממנו באותו שלב. טוב לבירה או שתיים ומנה או שתיים ומרבית המשתמשים לא מגיעים גם לזה.
פרונטו - כשהייתה - קצת יקרה אבל האוכל טעים והסביבה מתאימה לאירוח. הערתי כבר על היין בשרשור אחר ולצערי לא היינו בסיטואציה בה יכולתי להחזיר את הבקבוק ולזכות לעימות עם הבעלים המבוסם (אני גם לא יודע אם הוא אוכסן בתנאים לא טובים שם או אצל היבואן) אבל לא נורא.
קונדיטוריה דלאל - לא יודע מה להגיד חוץ מזה שמה שטעמתי (בורקס גבינה, קרואסון שקדים) לא רע בכלל.
גאיה בבנימינה - עצירת ביניים בחיק המשפחה - בחרנו במנות שונות של צלעות שהוצעו במסגרת "פסטיבל" - ספייר ריבס עם רוטב "תאילנדי", עם רוטב הדרים "פיקנטי", עוד איזה סוג של רוטב ברביקיו שפרח מזכרוני ושורט ריבס. כולן היו אכילות, בכולן הרגיש לי ששיטת הבישול היתה נייטרלית מאד לפני הוספת הרוטב (כלומר לא מדובר על צלעות מעושנות או עשויות בגריל) ולא הייתי בונה על זה שטעם העשן ברוטב הברביקיו מקורו בעשן ולא בבקבוק, כולן נאכלו עד תום אבל לא הייתי נוסע למקום במיוחד (יתכן שזו האופציה הטובה באזור, לא בדקתי) ואני לא יכול להבין למה לא לבשל בשר יותר טוב כשאין אילוצי מקום ושכנים כמו במרכז ת"א.
שילה - מפתה (אותי) להשוות את שילה לבסטה בגלל שיש מרכיבים משותפים רבים בין המנות. למשל בזו מוגשת מנה של טרטר אינטיאס ארוז באלגנטיות בתוך מעטפת אבוקדו, עם שני רטבים משוכים/משוחים על הצלחת על פי צו האפנה ועוד כהנה וכהנה מרכיבים ובזו מוגש סאשימי אינטיאס עם קצת שמן זית ומלח גס. בזו מוגש פילה לוקוס על מחבת של רוטב עגבניות, לימונים מיובשים ושאר ירקות (ואני מתכוון לשאר ירקות באופן מילולי) רב חמיצות ומתיקות ובזו מוגש סטייק לוקוס על צלחת ובה מעט רוטב חריף מעשה חריימה. בזו מוגש סלט דגים כבושים, מלוחים מדי אבל עם יוגורט וכל מיני ירוקים שמאזנים את המליחות ובזו פלמידה אדומה כבושה קלות ועוד כמה כבושים עדינים לרוב. מחירי המנות דומים, ההכנה בשילה היא כמובן מורכבת יותר, צבעונית יותר, מתחנפת יותר, אבל כמות המרכיב היקר בכל מנה קטנה משמעותית. זו מסעדת "שף" וזו מסעדת "מרכיבים", זו מסעדה שעושה הרבה מאד דברים טוב וזו עושה פחות דברים קצת יותר טוב לטעמי. אני שמח לאכול בשתיהן למרות שאני אוכל הרבה יותר בבסטה (גם כי אני פחות בעניין התחנפות, גם מתוך היכרות עם הצוות וקבועים כאלו ואחרים, גם בגלל תפריט היין). לפי מצב המלאות של שתי המסעדות אפשר להסיק בקלות מה הולך היום יותר טוב בת"א.
פורט סעיד - ביקור חובה לאנתרופולוגים של התופעה הכמעט היפסטרית בת"א שרוצים לנשנש משהו תוך כדי (כמובן שיש מקומות לצפיה תרבותית מרוכזת יותר, כמו המיכטרוניקס ואפילו הקורדרוי אם חייבים, אבל כאן פורום ביקורת מסעדות ולא ביקורת תרבות). תפריט האלכוהול תל-אביבי, כלומר אומלל למדי. בפינתנו "כל יום לומדים משהו חדש" - פעם שנייה שאני רואה "אסאי" בתפריט וסוף סוף הבנתי שמדובר על Asahi ולא על איזה משקה עשוי Acai Berries (וגם למדתי שיש אסאהי תוצרת סין, כמו שיש ברוקלין לאגר תוצרת שוודיה וסטלה מאשדוד, I guess). האוכל... כלומר אוסף הצלחות של דברים על טחינה או דברים על שמנת/קרם פרש/יוגורט - טעים מאד באופן לא מורכב. חתיכות בשר קטנות עם טחינה (מינט סטייק, אומר התפריט) שדיממו עליה הרבה מיצים טעימים אבל לא הרבה שומן. מטיאס טוב על קרם פרש עם ביצה וכל מיני בצלים בהגשה לא מועילה. כבדי עוף, לא עשויים יתר על המידה, עם תפוחי אדמה לא לעניין (פחות גרועים מבברטי, אבל מה הסיפור עם תפוחי אדמה בישראל כרגע?)... לא מלהיב במיוחד. מנה טובה מאד של לשון הפר מונחת על נחשו מה... מנות אחרות שיצאו מהמטבח נראו כאילו הן מאותו שטנץ ובאמת שהספיק לנו ממנו באותו שלב. טוב לבירה או שתיים ומנה או שתיים ומרבית המשתמשים לא מגיעים גם לזה.
פרונטו - כשהייתה - קצת יקרה אבל האוכל טעים והסביבה מתאימה לאירוח. הערתי כבר על היין בשרשור אחר ולצערי לא היינו בסיטואציה בה יכולתי להחזיר את הבקבוק ולזכות לעימות עם הבעלים המבוסם (אני גם לא יודע אם הוא אוכסן בתנאים לא טובים שם או אצל היבואן) אבל לא נורא.
קונדיטוריה דלאל - לא יודע מה להגיד חוץ מזה שמה שטעמתי (בורקס גבינה, קרואסון שקדים) לא רע בכלל.