עוד חלום על רכבת
היום היה לי חלום מוזר ודי נעים. (). המקום- רוסיה, סוף החורף. השלג מתחיל לנמוס ועכבות הבוץ ממלאות את רצפת התחנה, ורצפת הרכבת שאני עולה עליה. אמא שואלת את הנהג האם הוא מגיע למקום מסוים. הוא עונה בחיוב.אני, אמא וסבתא שלי עלינו על רכבת זו שהייתה די קטנה והיוותה שילוב מוזר בין חשמלית למיניבוס. היה לה אור צהוב כהה וריח חם של מרק מתבשל. האוירה היתה נינוחה מאוד ונדמה כי אף אחד לא מיהר לשום מקום. הרצפה היתה מחליקה מהבוץ שבחוץ, וכל הזמן שדלת הרכבת נפתחה -החלקתי, עד שהתפנה מקום. אז שמתי לב לצורה המוזרה בה מסודרים הכסאות: אחרי שני מושבים עמד מושב בודד, אחרי מושב אחד עמדו שני מושבים וכן הלאה. כך היה רק בטור אחד. שאלתי (או שאמא שלי שאלה) האם הוא באמת מגיע למקום הזה, והוא אמר שלא. אז שאלתי בכעס: למה הוא אמר כן.``העניין יוסדר כשנגיע לתחנה האחרונה`` הוא אמר בנחת, בלי לסטות את עינייו ממסילת הברזל שלפניו. אולם בכך הנינוחות שלי, של אמא שלי וסבתא לא נפגמו ,וכמו כל הנוסעים, המתנו בסבלנות לתחנה האחרונה. התיישבתי בכסא של שני מושבים שהיה ריק, אולם כשהתמקמתי ראיתי כי מישהו כבר יושב לידי. הדלקתי את אור הקריאה ופתחתי ספר על המומינים (הסיפורים האהובים עליי בילדותי), ולמרות שקודם חשבתי כי זה ספר ללימוד שפה זרה, קראתי את ההקדמה (בספרים האמיתיים אין שום הקדמות). כשהגעתי לכותרת של פרק ריאשון- התעוררתי.
היום היה לי חלום מוזר ודי נעים. (). המקום- רוסיה, סוף החורף. השלג מתחיל לנמוס ועכבות הבוץ ממלאות את רצפת התחנה, ורצפת הרכבת שאני עולה עליה. אמא שואלת את הנהג האם הוא מגיע למקום מסוים. הוא עונה בחיוב.אני, אמא וסבתא שלי עלינו על רכבת זו שהייתה די קטנה והיוותה שילוב מוזר בין חשמלית למיניבוס. היה לה אור צהוב כהה וריח חם של מרק מתבשל. האוירה היתה נינוחה מאוד ונדמה כי אף אחד לא מיהר לשום מקום. הרצפה היתה מחליקה מהבוץ שבחוץ, וכל הזמן שדלת הרכבת נפתחה -החלקתי, עד שהתפנה מקום. אז שמתי לב לצורה המוזרה בה מסודרים הכסאות: אחרי שני מושבים עמד מושב בודד, אחרי מושב אחד עמדו שני מושבים וכן הלאה. כך היה רק בטור אחד. שאלתי (או שאמא שלי שאלה) האם הוא באמת מגיע למקום הזה, והוא אמר שלא. אז שאלתי בכעס: למה הוא אמר כן.``העניין יוסדר כשנגיע לתחנה האחרונה`` הוא אמר בנחת, בלי לסטות את עינייו ממסילת הברזל שלפניו. אולם בכך הנינוחות שלי, של אמא שלי וסבתא לא נפגמו ,וכמו כל הנוסעים, המתנו בסבלנות לתחנה האחרונה. התיישבתי בכסא של שני מושבים שהיה ריק, אולם כשהתמקמתי ראיתי כי מישהו כבר יושב לידי. הדלקתי את אור הקריאה ופתחתי ספר על המומינים (הסיפורים האהובים עליי בילדותי), ולמרות שקודם חשבתי כי זה ספר ללימוד שפה זרה, קראתי את ההקדמה (בספרים האמיתיים אין שום הקדמות). כשהגעתי לכותרת של פרק ריאשון- התעוררתי.