עוד חלום מוזר...
שהולך ככה: אני נמצאת בחניון במקום שבו אני מתנדבת, החניון סגור וחשוך. אני הולכת שם עם חברותי במטרה להכנס למשרד כשאני מבחינה במכונית נוסעת אדומה קטנה וישנה ובתוכה נוסע איש צעיר שפניו מכוסות בגרב שחורה עם פתח כדי שיוכל לראות. אני מתחילה לפחד ולשנייה (ממש שנייה) אני יודעת שזה חלום ושבכל מקרה הוא יגיע אלי. אז אני מתחבאת בין שתי מכוניות יושבת מקופלת בתוך עצמי. הוא עוצר את המכונית לידי, תופס אותי באלימות ומכניס אותי למכונית. כל הנסיעה הוא מכוון אלי אקדח ואז הוא עוצר את האוטו באיזו פינה בחניון. אני מתחילה לבכות ומתחננת לא יעשה לי כלום, אני אומרת לו משהו כמו :"מספיק פגעו בי בחיים, עוד דבר אחד ישבור אותי" ואז הוא מחליט לשחרר אותי בתנאי שאני לא אספר לאף אחד על המקרה. הוא משחרר אותי ואני עולה למשרד. המשרד מואר מתמיד... אני פוגשת שם מישהי שמתנדבת גם באותו מקום (בת גילי פחות או יותר) ואני מספרת לה מה שקרה בתוך חדר קטן שנמצא בתוך המשרד (החדר של המנהלת). אני יוצאת מהחדר ונכנסת אליו מישהי שעובדת שם כדי לעשות ראיון עבודה. אני לא מוצאת את עצמי במשרד... פתאום נכנסת אמא של האיש מהאוטו והיא עם משהו חד ביד והיא צועקת עלי שסיפרתי... אני פותחת את הדלת של החדר וקוראת לאישה שעושה את ראיון העבודה שתעזור לי. ה"אמא" משספת לה את הגרון עם החפץ הזה והיא מתה. אני מתחילה לבכות כמו משוגעת... מאשימה את עצמי ... לא יודעת מה לעשות... אני פתאום מוצאת את עצמי מוקפת במלא אנשים שמנסים לעזור לי.. הם אומרים לי שהם מבינים מה עובר עלי למרות שהם בכלל לא יודעים למה אני בוכה... אני אומרת להם שיעזבו אותי ושיתנו לי לחיות ושהם לא מבינים כלום. אני מפסיקה לבכות ואני כבר לא מגיבה לסביבה. אני מצליחה קצת להבין מה עומד מאחורי החלום אבל אולי יש משהו מעבר לזה....
שהולך ככה: אני נמצאת בחניון במקום שבו אני מתנדבת, החניון סגור וחשוך. אני הולכת שם עם חברותי במטרה להכנס למשרד כשאני מבחינה במכונית נוסעת אדומה קטנה וישנה ובתוכה נוסע איש צעיר שפניו מכוסות בגרב שחורה עם פתח כדי שיוכל לראות. אני מתחילה לפחד ולשנייה (ממש שנייה) אני יודעת שזה חלום ושבכל מקרה הוא יגיע אלי. אז אני מתחבאת בין שתי מכוניות יושבת מקופלת בתוך עצמי. הוא עוצר את המכונית לידי, תופס אותי באלימות ומכניס אותי למכונית. כל הנסיעה הוא מכוון אלי אקדח ואז הוא עוצר את האוטו באיזו פינה בחניון. אני מתחילה לבכות ומתחננת לא יעשה לי כלום, אני אומרת לו משהו כמו :"מספיק פגעו בי בחיים, עוד דבר אחד ישבור אותי" ואז הוא מחליט לשחרר אותי בתנאי שאני לא אספר לאף אחד על המקרה. הוא משחרר אותי ואני עולה למשרד. המשרד מואר מתמיד... אני פוגשת שם מישהי שמתנדבת גם באותו מקום (בת גילי פחות או יותר) ואני מספרת לה מה שקרה בתוך חדר קטן שנמצא בתוך המשרד (החדר של המנהלת). אני יוצאת מהחדר ונכנסת אליו מישהי שעובדת שם כדי לעשות ראיון עבודה. אני לא מוצאת את עצמי במשרד... פתאום נכנסת אמא של האיש מהאוטו והיא עם משהו חד ביד והיא צועקת עלי שסיפרתי... אני פותחת את הדלת של החדר וקוראת לאישה שעושה את ראיון העבודה שתעזור לי. ה"אמא" משספת לה את הגרון עם החפץ הזה והיא מתה. אני מתחילה לבכות כמו משוגעת... מאשימה את עצמי ... לא יודעת מה לעשות... אני פתאום מוצאת את עצמי מוקפת במלא אנשים שמנסים לעזור לי.. הם אומרים לי שהם מבינים מה עובר עלי למרות שהם בכלל לא יודעים למה אני בוכה... אני אומרת להם שיעזבו אותי ושיתנו לי לחיות ושהם לא מבינים כלום. אני מפסיקה לבכות ואני כבר לא מגיבה לסביבה. אני מצליחה קצת להבין מה עומד מאחורי החלום אבל אולי יש משהו מעבר לזה....