עוד הופעה...

עוד הופעה...

אז אחרי העיראקיות, הגיע תור הרוסיות. אתמול היתה לי מסיבת רווקות, לחברה, מאוד מוזרה (המסיבה לא החברה). יחד עם האמהות של החתן והכלה והדודות. משפחות רוסיות עם ניחוח אירופאי. מאוד עדינות וכשהדור הצעיר ביקש ממני לבוא להופיע האמהות הביעו מעט הסתייגות (בלשון עדינה). שכרתי שמלה והגעתי חוששת ונרגשת. וכמו קסם שאף פעם לא מאכזב, כשהתחילה המוזיקה והתחלתי לרקוד הכל השתחרר. המתח שלי, של הנוכחות, הקרירות שהיתה במקום. פתאום נהיה חם ונעים, הבנות הצטרפו אלי בשמחה לריקודים אפילו האמהות. אחרי שני ריקודים לימדתי אותן כמה צעדים (המורה שבי...) וחילקתי רשרשיות וזה עזר עוד יותר לפתיחות ולקרבה. אחרי הריקודים קיבלתי המון מחמאות אבל הכי נגעו לליבי המחמאות של האמהות שראו בריקוד לפני משהו קצת וולגרי ואחרי ההופעה וההתנסות האישית שלהן ראו בריקוד משהו נשי ועדין ויפה. אני מחברת את זה לדיון על השטרות בציצי - הייתי רוצה לשנות את התדמית של ריקודי הבטן כמשהו מיני על סף החושפני ולהראות אותו לקהל כאמנות אמיתית, עדינה, נשית, אמיתית ומהבטן האישית של כל אחת. קרדיט ענק לצד הזה שבי למורתי האהובה- הדס.
 

tlingit

New member
מחיל אל חיל

איזה הצלחה מקסים לשמוע על המסת הקרח והיכולת לשנות גישה (דרך אגב, לא ידעתי שאפשר לשכור שמלת ריקודי בטן להופעה. אפשר לשאול איפה?)
 

באלאדיה

New member
עוד לא בירכתי גם על ההופעה הזו

שהקסם לא יגמר לעולם
עלי והצליחי
 
למעלה