עוד הודעה מיותרת
זאת הפעם הראשונה מאז שנולדתי שאני לא עושה את ליל הסדר. ניסיתי לשכנע את עצמי שזה סתם "עוד יום" ושזה לא מעניין אותי. אבל פתאום זה מאוד כואב ועצוב. אני לא מצליחה להפסיק לחשוב על פסח בשנה שעברה, או אפילו על ראש השנה שחגגנו אצלנו. זה היה כמה ימים לפי ש"הכל התחיל". ההתחלה של הסוף. המחשבות האלו גורמות לי לכאב ראש חזק חזק. אחותי הלכה בסוף לעשות אצל סבתא. בהתחלה היא גם רצתה להישאר בבית, אבל הצלחתי לשכנע אותה שלפחות היא תלך ותחגוג את החג. אפילו דיברתי עם אבא שלא יעשה לה "חיים קשים" בגלל זה. אבל אני לא הרגשתי עם זה נכון. לא רציתי להשאיר את אבא לבד. ויותר מכך, לא רציתי לראות את האנשים "האלו". המשפחה שלי. אח של אבא שלי הזמין אותו לבוא אליו אבל הוא לא רצה ללכת. אמר שהוא לא "באווירת החג" ולא מוכן לזה. ניסיתי לשכנע גם אותו, איתו לא הצלחתי. המון אנשים הזמינו אותי לעשות את החג אצלכם. בערך כל מי שדיברתי איתו בימים האחרונים. אבל לא רציתי ללכת לעשות את החג בבית אחר, עם משפחה שהיא לא שלי. ידעתי שזה יעציב אותי אפילו יותר. באמת חשבתי שאני מתחילה להרגיש עם עצמי יותר טוב. מסתבר שלא? לא חשבתי שזה יהיה יום כזה קשה. התקשרו כל היום אנשים להגיד "חג שמח". אנשים שלא יודעים על האירועים האחרונים, ונאלצתי להסביר לכמה וכמה אנשים מה קרה. השאלה הבלתי נמנעת של אנשים "איפה את עושה השנה?" כאבה פעם אחר פעם. פעם עניתי בשקר. פעם סיפרתי את האמת. עד שקו הטלפון נותק וכך גם הפלאפון. (לפני זה לא אמא ולא הידיד ההוא התקשרו, שני טלפונים אליכם כל כך חיכיתי). אח שלי נעלם. כבר כמה שבועות לא יצר קשר עם אף אחד. יש לו נטייה להעלם. מזמן הוא "מבוגר" (23) ויש לו את החיים שלו. לא פעם קרה שדאגנו לו בטירוף ובסוף הוא והסביר לנו שהוא מצא דיל של החיים וטס להולנד לכמה ימים.. והוא מצטער מצטער מצטער... הלכתי לבית שלו לפני כמה זמן. השארתי לו פתק, הוא לא השיב. היו לי כמה מספרים של חברים שלו בפלאפון הקודם. אבל בפלאפון החדש אין לי אף מספר. אני לא יודעת מה לעשות! העובדה שהוא לא יצר קשר לפני החג כבר ממש לא הגיונית. אני מתחילה ממש לדאוג לו. כאב ראש כבר אמרתי? אני בטוחה שמחר אני ארגיש הרבה יותר טוב. היום הזה יגמר. המחשבות ירדו. כל "החיילים" כמעט חזרו הביתה לפסח, אז תהיה אפשרות וזמן להיות עם כולם. כמו שמלמלתי איפשהו בהודעה, קורים עכשיו כל מיני דברים טובים (זה "פורם בעיות" . אותם לא מפרטים) ואני כן בסדר.. סתם, יום רגיש. מיטל 2 אקמולים.
זאת הפעם הראשונה מאז שנולדתי שאני לא עושה את ליל הסדר. ניסיתי לשכנע את עצמי שזה סתם "עוד יום" ושזה לא מעניין אותי. אבל פתאום זה מאוד כואב ועצוב. אני לא מצליחה להפסיק לחשוב על פסח בשנה שעברה, או אפילו על ראש השנה שחגגנו אצלנו. זה היה כמה ימים לפי ש"הכל התחיל". ההתחלה של הסוף. המחשבות האלו גורמות לי לכאב ראש חזק חזק. אחותי הלכה בסוף לעשות אצל סבתא. בהתחלה היא גם רצתה להישאר בבית, אבל הצלחתי לשכנע אותה שלפחות היא תלך ותחגוג את החג. אפילו דיברתי עם אבא שלא יעשה לה "חיים קשים" בגלל זה. אבל אני לא הרגשתי עם זה נכון. לא רציתי להשאיר את אבא לבד. ויותר מכך, לא רציתי לראות את האנשים "האלו". המשפחה שלי. אח של אבא שלי הזמין אותו לבוא אליו אבל הוא לא רצה ללכת. אמר שהוא לא "באווירת החג" ולא מוכן לזה. ניסיתי לשכנע גם אותו, איתו לא הצלחתי. המון אנשים הזמינו אותי לעשות את החג אצלכם. בערך כל מי שדיברתי איתו בימים האחרונים. אבל לא רציתי ללכת לעשות את החג בבית אחר, עם משפחה שהיא לא שלי. ידעתי שזה יעציב אותי אפילו יותר. באמת חשבתי שאני מתחילה להרגיש עם עצמי יותר טוב. מסתבר שלא? לא חשבתי שזה יהיה יום כזה קשה. התקשרו כל היום אנשים להגיד "חג שמח". אנשים שלא יודעים על האירועים האחרונים, ונאלצתי להסביר לכמה וכמה אנשים מה קרה. השאלה הבלתי נמנעת של אנשים "איפה את עושה השנה?" כאבה פעם אחר פעם. פעם עניתי בשקר. פעם סיפרתי את האמת. עד שקו הטלפון נותק וכך גם הפלאפון. (לפני זה לא אמא ולא הידיד ההוא התקשרו, שני טלפונים אליכם כל כך חיכיתי). אח שלי נעלם. כבר כמה שבועות לא יצר קשר עם אף אחד. יש לו נטייה להעלם. מזמן הוא "מבוגר" (23) ויש לו את החיים שלו. לא פעם קרה שדאגנו לו בטירוף ובסוף הוא והסביר לנו שהוא מצא דיל של החיים וטס להולנד לכמה ימים.. והוא מצטער מצטער מצטער... הלכתי לבית שלו לפני כמה זמן. השארתי לו פתק, הוא לא השיב. היו לי כמה מספרים של חברים שלו בפלאפון הקודם. אבל בפלאפון החדש אין לי אף מספר. אני לא יודעת מה לעשות! העובדה שהוא לא יצר קשר לפני החג כבר ממש לא הגיונית. אני מתחילה ממש לדאוג לו. כאב ראש כבר אמרתי? אני בטוחה שמחר אני ארגיש הרבה יותר טוב. היום הזה יגמר. המחשבות ירדו. כל "החיילים" כמעט חזרו הביתה לפסח, אז תהיה אפשרות וזמן להיות עם כולם. כמו שמלמלתי איפשהו בהודעה, קורים עכשיו כל מיני דברים טובים (זה "פורם בעיות" . אותם לא מפרטים) ואני כן בסדר.. סתם, יום רגיש. מיטל 2 אקמולים.
