פיית הלילה השחורה
New member
עוד דחייה לאוסף
אובדת עצות. מרגישה פאטתית מטומטמת חסרת אונים, לא יודעת איך לתאר את תחושת המטופשות והגיחוך שיש בי כרגע, זה פשוט בדיחה גרועה על חשבוני. טוב, אני בת 21. כבר כמה שנים שאני יוצאת עם בחורים- דייט ראשון בדרך כלל מוביל לדייט שני, מדברים, מתנשקים, מקסימום דייט שלישי והם פשוט חותכים! אחד אחד במן הסכם אחים כזה השיחה תמיד:״ את פשוט בן אדם אדיר, באמת אין שום סיבה שאני יכול להגיד שבגללה אני חותך, זה רק שהצבא/פער הגילאים/ מקום מגורים לא מאפשר לי להיכנס לזה. אנחנו לא מחפשים את אותם דברים״ וכו׳..לפני 5 דקות, בחור שיצאתי איתו פעמיים החליט שאנחנו לא באותו הראש כי אני קטנה ממנו ב5 שנים, וזה אחרי שלפני חודש היה אותו סיפור עם חייל שבקושי יצא הביתה ולא ידע איך נוכל לתחזק קשר מרחוק. והבנתי אחריו שאני צריכה לצאת עם מישהו אחרי צבא כי כבר יצאתי עם 5 חיילים קרביים שגמרו בדיוק ככה את הסיפור, אז הגיע מישהו בן 26 ונראה מבטיח- אבל הוא עם ה״לא באותו הראש״ שלו חתך את הדברים, אז אני אפילו לא יודעת יותר איך להגיב לזה! היה לי חבר אחד וגם הוא היה שם בערך 4 חודשים ואז חתך בטענה שהוא ״לא מתאהב״. אני בן אדם הכי רציני, הכי נוח, הכי כיפי ונותן מעצמו, הכי פתוחה לדעות ואני באמת אשת שיחה מצויינת, קשובה ורגישה ונעימה ולא מכוערת, ואני לא מצליחה להבין באמת אין שום היגיון שאני לא מוצאת מישהו שנשאר יותר משתי פגישות! ורוב הבחורים שאני יוצאת איתם באמת מתאימים לי ואני רואה איתם עתיד מסויים, ואפילו אין לי ספקות לגביהם אלא פשוט בא לי לזרום ולראות מה יהיה, ואני משתגעת כי אני לא מצליחה להבין למה זה תמיד נגמר ככה??!?!
אני פשוט במן פאניקה עכשיו. אני מפחדת פחד מוות מלצאת עכשיו עם עוד מישהו, אני מפחדת שוב להתאכזב ולהכריח את עצמי לא להיקשר ולא לפתח סימפטיה לבן אדם בהתחלה, ואני כלכך פגועה ומתוסכלת כי אני פשוט לא מצליחה להבין מה גורם לכולם לברוח ממני, לא להתאהב בי, לא לתת לי סיכוי אפילו. אז אני בת 21 ויש לי המון מה ללמוד בחיים. אבל אני בת 21 שרוצה כרגע רק להסתגר ולא לתת יותר צ׳אנסים לאף אחד, ושמפחדת פחד תהומי מלהתפשר ולהתחתן עם מישהו שממש לא מספיק שווה אותי רק כי הוא היחיד שאמר את שלוש המילים, ומיואשת מהעולם הזה עוד לפני שפקחתי עיניים לעולם. לא מבינה כלום.
אובדת עצות. מרגישה פאטתית מטומטמת חסרת אונים, לא יודעת איך לתאר את תחושת המטופשות והגיחוך שיש בי כרגע, זה פשוט בדיחה גרועה על חשבוני. טוב, אני בת 21. כבר כמה שנים שאני יוצאת עם בחורים- דייט ראשון בדרך כלל מוביל לדייט שני, מדברים, מתנשקים, מקסימום דייט שלישי והם פשוט חותכים! אחד אחד במן הסכם אחים כזה השיחה תמיד:״ את פשוט בן אדם אדיר, באמת אין שום סיבה שאני יכול להגיד שבגללה אני חותך, זה רק שהצבא/פער הגילאים/ מקום מגורים לא מאפשר לי להיכנס לזה. אנחנו לא מחפשים את אותם דברים״ וכו׳..לפני 5 דקות, בחור שיצאתי איתו פעמיים החליט שאנחנו לא באותו הראש כי אני קטנה ממנו ב5 שנים, וזה אחרי שלפני חודש היה אותו סיפור עם חייל שבקושי יצא הביתה ולא ידע איך נוכל לתחזק קשר מרחוק. והבנתי אחריו שאני צריכה לצאת עם מישהו אחרי צבא כי כבר יצאתי עם 5 חיילים קרביים שגמרו בדיוק ככה את הסיפור, אז הגיע מישהו בן 26 ונראה מבטיח- אבל הוא עם ה״לא באותו הראש״ שלו חתך את הדברים, אז אני אפילו לא יודעת יותר איך להגיב לזה! היה לי חבר אחד וגם הוא היה שם בערך 4 חודשים ואז חתך בטענה שהוא ״לא מתאהב״. אני בן אדם הכי רציני, הכי נוח, הכי כיפי ונותן מעצמו, הכי פתוחה לדעות ואני באמת אשת שיחה מצויינת, קשובה ורגישה ונעימה ולא מכוערת, ואני לא מצליחה להבין באמת אין שום היגיון שאני לא מוצאת מישהו שנשאר יותר משתי פגישות! ורוב הבחורים שאני יוצאת איתם באמת מתאימים לי ואני רואה איתם עתיד מסויים, ואפילו אין לי ספקות לגביהם אלא פשוט בא לי לזרום ולראות מה יהיה, ואני משתגעת כי אני לא מצליחה להבין למה זה תמיד נגמר ככה??!?!
אני פשוט במן פאניקה עכשיו. אני מפחדת פחד מוות מלצאת עכשיו עם עוד מישהו, אני מפחדת שוב להתאכזב ולהכריח את עצמי לא להיקשר ולא לפתח סימפטיה לבן אדם בהתחלה, ואני כלכך פגועה ומתוסכלת כי אני פשוט לא מצליחה להבין מה גורם לכולם לברוח ממני, לא להתאהב בי, לא לתת לי סיכוי אפילו. אז אני בת 21 ויש לי המון מה ללמוד בחיים. אבל אני בת 21 שרוצה כרגע רק להסתגר ולא לתת יותר צ׳אנסים לאף אחד, ושמפחדת פחד תהומי מלהתפשר ולהתחתן עם מישהו שממש לא מספיק שווה אותי רק כי הוא היחיד שאמר את שלוש המילים, ומיואשת מהעולם הזה עוד לפני שפקחתי עיניים לעולם. לא מבינה כלום.
)