תשובותיי:
א. אני גבר. ב. האלטרנטיבה שאני חשבתי עליה ל"רק על עצמי לספר ידעתי" היא לא ממטרות. באמת מה שרוב היהודים מסוגלים לו זה כתיבה על ממטרות או על עצמם, כי יהודים הם עם חסר עומק מטאפיסי. אתן לך דוגמה שתבהיר את כוונתי: באחד הפורומים קראתי את דבריו של איש הייטק ישראלי שהיה בארה"ב וחזר ומספר שהוא לא אהב את האמריקאים. למה? בגלל שהאמריקאים הם צבועים יותר מהישראלים. למה הוא מתכוון בזה? בארה"ב, הוא אומר, אתה יכול לעצור לשיחה עם מישהו במסדרון והוא יגיד לך, כמשפט פרידה, we should have lunch together some day. וכעבור כמה ימים, כשאתה פוגש אותו שוב במסדרון ומציע לו בחביבות ישראלית שאולי תלכו לסעוד יחד, הוא מסתכל עליך כאילו נפלת מהשמים. ואותו בחור גם הוסיף איזו אמירה טיפשית על כך שבארה"ב יש הזניה של השפה (אנשים לא מתכוונים למה שהם אומרים). ואני חשבתי לעצמי, אח, לו הייתי אמן ארה"ב היתה ה-מדינה ללכת אליה בשבילי. שם אפשר לשמור על מראית עין מכובדת ביחסים על הזולת וגם לזכות בשקט ליצירה. לא כמו כאן, שאנשים מעדיפים לאכול ארוחות צהריים ולהעביר את זמנם בפטפוטי סרק וליקוקי תחת מאשר ביצירה אמיתית.
