עוגת שוקולד
לא היה לה שמץ של מושג מה היא גרמה לו עכשיו, היה לו קשה לכתוב, הוא הרגיש איך כל מה שכתבו לו בכל שנות חייו לא הגיע לפסיק ממה שקיבל ממנה הוא תהה עכשיו מי ממלא את מי. הוא הרגיש כמה זה היה עמוק ,נכון, אמיתי, חודר , הוא הרגיש איך נפתח לו הלב כמו שלא נפתח אולי אף פעם. הוא הודה לה בכל ליבו על עצם קיומה. הוא הרגיש שהיא המון רגעים בשבילו, הוא חש איך עולים בו גלי חום.... ------------------------ הם היו אמורים להגיע אליה בערב באותו יום שישי שטוף שמש. את הקניות היא ערכה מבעוד מועד כדי להספיק לבשל מוקדם. היא כל כך חששה שלא תספיק בגלל חוסר השינה שאפף אותה בשבועות האחרונים. היא היתה נמצאת כל כך גבוה בריחוף התמידי החדש הזה עד שזה רדף אותה אל תוך לילות בלי שינה. לילות בלעדיו. היא לא יכלה לעצום עיניים ולישון כשהוא לא לידה. את כל החלומות שהכניסה לתיבת העץ היא לקחה איתה למקומות קסומים משלה. מקומות שהיא לא הפסיקה לחלום עליהם. -מה יש לך בעיניים? שאל אותה אחיה הקטן שבא לביקור השבועי שלו. -זה מקסים, הן מוארות, מלאות ברק. הרבה זמן לא ראיתי את זה אצלך. אבל היא לא יכלה לראות את עצמה. היא היתה מחוץ לעצמה, צפה בסחרור כל שניה חולפת מאז אותו רגע שהוא נכנס לה לחיים. הכל היה קשור רק בו. כל מה שנגעה נגע גם בו. כל מה שחלמה חלמה עליו. כל השירים, הריחות ואותו נר שהיה טבול כבר בטיפות טל מואר באור גדול. אבי האורות. המתכון לעוגה היה כתוב באותיות קטנות אבל הדף היה ישן ולא נקי מכל הפעמים בהם אפתה עוגת שוקולד. עוגת שוקולד שכולם חיכו תמיד לטעום ממנה כקינוח המושלם. זה טרוף. היא חשבה לעצמה כשהביטה במבט שהיה רק שלה לעבר המיקרו החדש. זה טרוף כמה כוח צריכה קוביית חמאה בשביל להיות מומסת. היא הביטה וחייכה. את המבט העצוב שלה מחליף כבר מבט אחר. להודעה שהחמאה מוכנה ומומסת היה צפצוף מתמשך שיצר עבורה המכשיר החשמלי. הוא שלח הודעה לבשר לה שהחמאה מוכנה. מומסת. רכה ומומסת. היא היתה בוהה, שקועה בתוך אחד החלומות האהובים עליה מכולם. החלום שעטוף בפיסת הבד הצחורה שהיא תפרה לבד כאשר קול חרישי לא מובן הגיע מצד השני של המטבח. החלב שהרתיחה גלש. הוקפץ מתוך הסיר, נזל בשצף לכל המקומות שרק אתמול ניקתה בשתי ידיה. אבל היא חייכה. לקחה בידה מגבות ניר וספגה את החלב במהירות. הבצק היה אמור לתפוח כבר אחרי שעטפה אותו לפני שעה קלה בניילון נצמד. היא עטפה אותו בדיוק במינונים הנכונים. חזק, בטוח ומוגן. אחרי שהוציאה את הניר, שימנה את שתי ידיה כדי ללוש אותו פעם נוספת. ערפול לא מובן עלה בה. היא מזגה לעצמה כוס מים אבל שתתה מהבקבוק שנשאר על הריצפה מאתמול בשעות הקטנות של הלילה כשהיתה צמאה ולא יכלה לישון בגלל המילים שהוא לחש לה שעות מעטות לפני שעלה האור. המארוך הישן היה מונח בתוך הארון והיא לא הצליחה למצוא אותו. אולי אני נטרפת חשבה לעצמה, איך תוכל לפתוח את הבצק בלי יתד העץ הזה. אבל היא מצאה פתרון אחר. היא תמיד מוצאת פתרונות. תמיד בסוף העולם שלה מסתתר סוד שאיש לא ידע. היא גילגלה את הבצק בשתי ידיה והצליחה לפתוח אותו בדיוק בצורה שהיתה נחוצה כדי למלא אותו בקרם השוקולד, לגלגל ולהניח בתוך התנור החם. קרם השוקולד היה כמעט מוכן. כמעט. היא לא הבינה את פשר הדמעות שזלגו על פניה. חששה כל כך שיזלגו היישר מהפנים הרכות לתוך הקרם המתוק הזה. לא היה מי שינגב לה אותן עכשיו. אין אף אחד בבית. אין אף אחד. כשידיה עמוסות בבצק המשומן, היא עזבה הכל ופסעה לחדר השני להרטיב את פניה, לשטוף את הדמעות. היא חזרה והכניסה אצבע כדי לבדוק. היא תמיד בודקת הכל. חייבת להיות בטוחה שזה בסדר. היא טעמה מהקרם העשיר ועצמה עיניים. פקחה והביטה אל הקרם החום הזה שאמור להמרח בתוך הבצק. היא גילגלה באיטיות את הבצק במברשת רכה מרחה חלבונים טריים ופיזרה את הגרגירים הקטנים האלה מעל. עוגת שוקולד הוכנסה תוך שניות לתנור . עוגת שוקולד שכולם חיכו תמיד לטעום ממנה כקינוח המושלם.
לא היה לה שמץ של מושג מה היא גרמה לו עכשיו, היה לו קשה לכתוב, הוא הרגיש איך כל מה שכתבו לו בכל שנות חייו לא הגיע לפסיק ממה שקיבל ממנה הוא תהה עכשיו מי ממלא את מי. הוא הרגיש כמה זה היה עמוק ,נכון, אמיתי, חודר , הוא הרגיש איך נפתח לו הלב כמו שלא נפתח אולי אף פעם. הוא הודה לה בכל ליבו על עצם קיומה. הוא הרגיש שהיא המון רגעים בשבילו, הוא חש איך עולים בו גלי חום.... ------------------------ הם היו אמורים להגיע אליה בערב באותו יום שישי שטוף שמש. את הקניות היא ערכה מבעוד מועד כדי להספיק לבשל מוקדם. היא כל כך חששה שלא תספיק בגלל חוסר השינה שאפף אותה בשבועות האחרונים. היא היתה נמצאת כל כך גבוה בריחוף התמידי החדש הזה עד שזה רדף אותה אל תוך לילות בלי שינה. לילות בלעדיו. היא לא יכלה לעצום עיניים ולישון כשהוא לא לידה. את כל החלומות שהכניסה לתיבת העץ היא לקחה איתה למקומות קסומים משלה. מקומות שהיא לא הפסיקה לחלום עליהם. -מה יש לך בעיניים? שאל אותה אחיה הקטן שבא לביקור השבועי שלו. -זה מקסים, הן מוארות, מלאות ברק. הרבה זמן לא ראיתי את זה אצלך. אבל היא לא יכלה לראות את עצמה. היא היתה מחוץ לעצמה, צפה בסחרור כל שניה חולפת מאז אותו רגע שהוא נכנס לה לחיים. הכל היה קשור רק בו. כל מה שנגעה נגע גם בו. כל מה שחלמה חלמה עליו. כל השירים, הריחות ואותו נר שהיה טבול כבר בטיפות טל מואר באור גדול. אבי האורות. המתכון לעוגה היה כתוב באותיות קטנות אבל הדף היה ישן ולא נקי מכל הפעמים בהם אפתה עוגת שוקולד. עוגת שוקולד שכולם חיכו תמיד לטעום ממנה כקינוח המושלם. זה טרוף. היא חשבה לעצמה כשהביטה במבט שהיה רק שלה לעבר המיקרו החדש. זה טרוף כמה כוח צריכה קוביית חמאה בשביל להיות מומסת. היא הביטה וחייכה. את המבט העצוב שלה מחליף כבר מבט אחר. להודעה שהחמאה מוכנה ומומסת היה צפצוף מתמשך שיצר עבורה המכשיר החשמלי. הוא שלח הודעה לבשר לה שהחמאה מוכנה. מומסת. רכה ומומסת. היא היתה בוהה, שקועה בתוך אחד החלומות האהובים עליה מכולם. החלום שעטוף בפיסת הבד הצחורה שהיא תפרה לבד כאשר קול חרישי לא מובן הגיע מצד השני של המטבח. החלב שהרתיחה גלש. הוקפץ מתוך הסיר, נזל בשצף לכל המקומות שרק אתמול ניקתה בשתי ידיה. אבל היא חייכה. לקחה בידה מגבות ניר וספגה את החלב במהירות. הבצק היה אמור לתפוח כבר אחרי שעטפה אותו לפני שעה קלה בניילון נצמד. היא עטפה אותו בדיוק במינונים הנכונים. חזק, בטוח ומוגן. אחרי שהוציאה את הניר, שימנה את שתי ידיה כדי ללוש אותו פעם נוספת. ערפול לא מובן עלה בה. היא מזגה לעצמה כוס מים אבל שתתה מהבקבוק שנשאר על הריצפה מאתמול בשעות הקטנות של הלילה כשהיתה צמאה ולא יכלה לישון בגלל המילים שהוא לחש לה שעות מעטות לפני שעלה האור. המארוך הישן היה מונח בתוך הארון והיא לא הצליחה למצוא אותו. אולי אני נטרפת חשבה לעצמה, איך תוכל לפתוח את הבצק בלי יתד העץ הזה. אבל היא מצאה פתרון אחר. היא תמיד מוצאת פתרונות. תמיד בסוף העולם שלה מסתתר סוד שאיש לא ידע. היא גילגלה את הבצק בשתי ידיה והצליחה לפתוח אותו בדיוק בצורה שהיתה נחוצה כדי למלא אותו בקרם השוקולד, לגלגל ולהניח בתוך התנור החם. קרם השוקולד היה כמעט מוכן. כמעט. היא לא הבינה את פשר הדמעות שזלגו על פניה. חששה כל כך שיזלגו היישר מהפנים הרכות לתוך הקרם המתוק הזה. לא היה מי שינגב לה אותן עכשיו. אין אף אחד בבית. אין אף אחד. כשידיה עמוסות בבצק המשומן, היא עזבה הכל ופסעה לחדר השני להרטיב את פניה, לשטוף את הדמעות. היא חזרה והכניסה אצבע כדי לבדוק. היא תמיד בודקת הכל. חייבת להיות בטוחה שזה בסדר. היא טעמה מהקרם העשיר ועצמה עיניים. פקחה והביטה אל הקרם החום הזה שאמור להמרח בתוך הבצק. היא גילגלה באיטיות את הבצק במברשת רכה מרחה חלבונים טריים ופיזרה את הגרגירים הקטנים האלה מעל. עוגת שוקולד הוכנסה תוך שניות לתנור . עוגת שוקולד שכולם חיכו תמיד לטעום ממנה כקינוח המושלם.
